הקופרזן: טעם של גחלים
גיבור הספר "אוכלי הגחלים" הוא ניצול שואה, שעבד שנים בתור פקיד ועכשיו יוצא לטיול באינדונזיה כדי להגשים חלום. אין ספק, עלילה מעניינת. חבל רק ששאר הדמויות בספר גזורות מתוך לקסיקון לקלישאות
מרדכי-מארק גרינשטיין בן 71. זה עתה פרש לגמלאות, לאחר 31 שנים כפקיד בארכיון התיקים בקופת חולים של ההסתדרות, שם הסתתר מחברת בני האדם והעלה אבק כמו התיקים אותם מיין וסידר בקפדנות. לאחר שההנהלה דחתה את בקשתו, למארק לא נותרה ברירה אלא לצאת לעולם ממנו ניסה בכל הכוח להימנע. את השנים הבאות הוא העביר בספרייה העירונית, עורם ספרים עבי כרס על השולחנות וקורא עד לשעת הסגירה. נדמה שגם הפעם הצליח למצוא מפלט מהחיים.
אם כן, מארק נוסע. היעד - אינדונזיה; המדינה שלה דגל בצבעים ההפוכים לדגלה של פולין, מולדתו. מארק נרשם לטיול מאורגן וממתין בדריכות ליציאה לדרך. אבל לטיול הזה יש יעדים אחרים לגמרי ממה שיכול היה לדמיין, ועל מארק נגזר לגלות כי לא משנה כמה רחוק הוא יברח, העבר ישיג אותו ויצליח להציג עצמו בפניו גם בתרבויות הזרות ביותר. לסיפור נכנסת גם דורה, אישה שנרשמה אף היא לקבוצת המטיילים, ובין השניים ניצת אותו להט שמארק כה היטיב להשכיח מעצמו.
על הכריכה:
נער שחום עור, על פניו משוחים צבעים ועל ראשו כרוך סרט אדום. בידו הוא מחזיק מעין מניפת קש עם נוצות, ומתקבל הרושם הכללי כי הוא שרוי בעיצומו של טקס שבטי כלשהו, ממש כמו בפסקה המתארת את הטקס אליו נקלעה הקבוצה במהלך הטיול: "חמישה נערים נכנסו לאט לרחבה, פלג גופם העליון חשוף, פניהם מאופרות, הגבות מודגשות, למצחם קשורה רצועת בד אדומה".
רוצה לומר: אין הפתעות. באופן שמעורר אי נוחות, הצילום על העטיפה זהה לגמרי לתיאור בספר, מה שמעלה את התחושה שמישהו כאן לעס עבורך היטב את החומר ומגיש אותו לפניך מעוכל למחצה. התחושה הזו, כך יתברר, תחזור על עצמה בהמשך.
ברקע - צילום מטושטש של המון אדם גודש רחוב בעל חזות אירופית. בלי כל קושי, ברור הניסיון הלא כל כך מתוחכם לנסח את האמירה הנדושה על עבר מורכב וטראומטי שמשמש כרקע לחייו של אדם, באשר ישא רגליו ומחשבותיו.
פסקה מייצגת:
"אחר כך שאלה דורה אם הוא רוצה לראות 'מבט לחדשות'. את המהדורה הגישה דליה מזור ודורה אמרה שהיא נראית נהדר ואיך היא אף פעם לא מזדקנת. הייתה כתבה חגיגית על פתיחת שגרירויות זמניות בעמאן ובתל אביב. דורה מחתה דמעה ואמרה שזה כמו חלום שמתגשם, הנה לאט לאט עושים שלום, ומארק אמר שהוא לא מאמין שזה יחזיק מעמד" (עמ' 245).
מדד היומרה, או: סיכויי הזכייה בספיר
התחושות המרכזיות שעולות עם קריאת הספר הן עלבון ותמיהה: האם יש צורך להסביר כל צעד ושעל של גיבור העלילה, ולמי בדיוק מיועד הספר הזה? חבל שלא ניתן ולו מעט קרדיט לקוראיו.
נדמה שגלריית הדמויות המאכלסות את הספר כמו גזורות מתוך לקסיקון לקלישאות: נאוה, מדריכת הטיולים שמנסה ומצליחה לפתות את מארק, כדמותה של האישה ההיסטרית חמומת המוח שרוקמת חרש מזימות נשיות על כיבוש לבבות; קובי, הערס הישראלי הממוצע שנענש על גסותו באופן נראטיבי כמעט גס - לוקה בהתקף לב קל בשעת ויכוח על מקום הישיבה באוטובוס, ודורה, האלמנה האופטימית שכל מבוקשה הוא לחתן את בנה ולזכות בנכדים.
יוצאת דופן היא דמותו של מארק, שזוכה לנפח ולתכונות ייחודיות משל עצמה. אין ספק שסיפור חייו הקיצוני מרתק. מהלך יפה עשה מחבר הספר, כשהעניק לגיבורו עבר מורכב ולא קל לעיכול. מארק הוא אמנם ניצול שואה, אך כשהגיע לגטו ולמחנה הריכוז נאלץ לבצע תפקידים איומים על מנת להצליח לשרוד.
מארק לא מוחל לעצמו על מעשיו. גם כשהוא מגיע
למרות אופיו הקשה ומעשיו במהלך המלחמה, קשה שלא לחבב את דמותו של מארק. בכך טמון הישגו של המחבר, אבל אי אפשר ולא צריך להסתפק רק בכך. הצרימה הגדולה ביותר בספר טמונה באופן השימוש בשפה. אמנם הספר עוסק באדם בן 71, אבל יש עוד דרכים בהן ניתן לתאר את עולמו מלבד לשזור בספר תיאורים ארכאיים ולא אמינים.
"לבחורות במקום לא הייתה 'קלאסה', אבל תמיד אפשר היה לתפוס איזו חתיכה לטנגו ואם התמזל המזל גם לקחת אותה למיטה במחיר עוגת תפוחים" (עמ' 83). זו אחת הדוגמאות המכעיסות בספר, לא רק בשל היחס המשפיל לנשים שעולה ממנה, אלא בשל היותה כל כך מלאכותית עד שקשה שלא לגחך בשעת הקריאה, ולא נראה שלכך כיוון המחבר.
על המסך הגדול:
אולי בגלל שכבר גילם את דמותו של ניצול שואה בסרט "החיים יפים", עולה דמותו של השחקן רוברטו בניני כאפשרות ליהוק מוצלחת לסרט שיתבסס על הספר. אולי יועיל המסך הגדול לספר ויצליח להאציל מעט חן וחמלה על הדמויות שקשה לחוש אליהן אמפטיה במהלך הקריאה.
ההיסטוריה תזכור:
ספרו השלישי של גיל אילוטוביץ לא זכה לאותה הצלחה כמו ספרו השני "תמונות חתונה". גם בספר הזה כיכבו הנושאים שהעסיקו את המחבר בספרים הקודמים – האופן שבו נשזרת ההיסטוריה בביוגרפיה של הדמויות, פרידות קשות, עבר טעון בעל ניחוח מזרח אירופי כבד וחוסר היכולת להינתק ממנו.
למה כן:
כי העלילה מעניינת, כי זו הצצה לנפש מיוסרת של אדם שאיבד את כל עולמו ומצליח למצוא את הדרך חזרה דווקא בזקנתו. כי לאורך כל הספר נוכחת מאוד תחושה של חמלה כלפי מארק, על אף עברו המחריד, וכי יש בזה מידה רבה של אופטימיות וקתרזיס מנחם.
למה לא:
כי עלילה מעניינת זה פשוט לא מספיק, כי היה אפשר להשקיע קצת יותר בעיצוב אופיין של הדמויות ולא להסתפק בסטריאוטיפים. כי מגיע לדמויות האלה הרבה יותר, וגם לקוראים.
בשורה התחתונה:
ספר מתנה לסבא וסבתא שאולי יצליחו להפיק ממנו כמה רגעי נחת והתרפקות על הימים היפים בוורשה שלפני פרוץ המלחמה.
אוכלי הגחלים, גיל אילוטוביץ, 287 עמ', עם עובד
נא להמתין לטעינת התגובות
