הקופרזן: אין כימיה
הספר "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות" שעוסק בפרשת רצח של מורה לקולנוע, עונה על כל הקריטריונים כדי להיחשב לסיפור הצלחה. הוא מרשים, קולח ומנוסח בקפידה, אבל כדי שיהפוך מטקסט רהוט ליצירת אמנות דרוש גם לב רחב ופועם. וזה מה שחסר בו
לבלו ון מיר אין אמא, אבל היא התברכה באובססיה קשה למראי מקום ולציטטות. בלו היא תלמידת תיכון אמריקאית מבריקה באופן יוצא דופן. לאחר שנים של נדודים תזזיתיים, היא מגיעה עם אביה, פרופ' גארת ון מיר, מרצה בעל שיעור קומה לא מבוטל, לעיירה נידחת בצפון קרוליינה.
אבל בשלב מסוים העלילה הולכת והופכת מסויטת: האנה מתה בנסיבות מסתוריות, וחבורת "כחולי הדם" מחרימה את בלו ומאשימה אותה במותה. אבל משהו לא מרפה מבלו, והיא נשבעת לפענח את המוות של מורתה האהובה. מכאן ואילך - הכל רק הולך ומסתבך.
על הכריכה:
לא קל לצלוח ספר בן כ-600 עמודים, ולא פשוט לשכנע קורא לבחור דווקא בספר כה רחב יריעה, שבנוסף לכל גם נכתב על ידי מחברת אלמונית שזהו ספר הביכורים שלה.
למרות זאת, העיצוב של הספר מצליח למשוך את תשומת הלב: על הכריכה מופיע איור מתוך הספר (שזורים בו 35 כאלה, הם מכונים "עזרים חזותיים", וממוספרים בהתאם).
באיור ניתן לראות את חבורת "כחולי הדם" ואת בלו בתוכם, כפי שהיא כביכול רשמה. תווי הפנים החדים והמסקרנים של הנוכחים יוצרים אווירה ידידותית למשתמש, המנטרלת את הכובד האופייני שמתלווה לספר כל כך ארוך.
פסקה מייצגת:
עניינים כגון לגמרי מסכנות, חרדה, יגון, מכאובים, אשמה והרגשה זוועתית, שהם הלחם והחמאה של ימי קדם ושל הרוסים, הם למרבה הצער בעלי כושר עמידה נמוך בחיש-חש של שמנים מודרנים אלו.
די להיוועץ בערך "התאבלות" במהדורת 2002 של "סטטיסטיקות מאירות עיניים והשוואות בין תקופתיות" אמצ ר' סטנברי כדי להיווכח שהריון של "לב שבור", "מסכנות", "אומללות" ו"ייאוש" שייך לעבר, וכי בקרוב יהיה לחידוש משעשע בדומה לדברים ארכאיים כמו "רפסודה", "ריקוד ג'יטרבג" ו"ריבה". (עמ' 176)
מדד היומרה, או סיכויי הזכייה בפרס ספיר:
הרבה מאמצים הושקעו בהגשת הספר הזה בצורה מושכת. הוא מגיע כשבחיקו שלל סופרלטיבים ("מספרי הביכורים המרעישים ביותר בשנים האחרונות", "אחד הספרים הטובים ביותר לשנת 2006 של הניו יורק טיימס"), לצד גימיקים סמי-שיווקיים של המחברת עצמה, החל מ"ליבת תוכנית הלימודים (דרישות קריאה)" שפותחת את הרומן, ועד ל"מבחן מסכם" שחותם אותו.
כל אלה, בצירוף העובדה שבין דפיו מסתתרים איורים מהוססים וחביבים שבהחלט דומים לשרבוטים של בני נוער, הופכים את הקריאה לחוויה מוצלחת לכל הפחות.
לכאורה, עונה הספר על כל הקריטריונים על מנת להיחשב כסיפור הצלחה: לא לעיתים קרובות אנחנו שומעים על סופרת עלומת שם שמצליחה לשכנע הוצאת ספרים לשלם לה סכום בן שש ספרות על יצירתה הראשונה. לא כל אחד יכול לכתוב רומן רחב יריעה עמוס בפרטים וליצור עלילה מפותלת ומחושבת היטב.
זהו ספר רהוט מאד, שמנוסח בקפידה ולא שורבבה
המאמץ שהשקיעה פסל בכתיבת הספר ניכר בכל עמוד ועמוד. למעשה, הוא כמעט מטריד את הקורא שמרגיש מעט חסר אונים מול הניסיונות האינסופיים של פסל להרשים ולהמם בכל פיסקה ופיסקה.
התופעה הזו באה לידי ביטוי בעיקר בנטייה של בלו לציטוטים ומראי מקום. אין ולו עמוד אחד בכל הספר שלא שתולים בו לפחות שלושה מראי מקום וציטוטים, ומה שבהתחלה נראה גם כגימיק מרענן, הופך לטרחה ולטרדה, ונקרא כהרגל מגונה שהמחברת לא מצליחה להשתחרר ממנו. ולמרבה הצער, גם על נגזר הקוראים נגזר להמשיך ולסבול בשל כך.
לספר הזה יש מוח, והוא מרשים מאד, על כך אין עוררין. אבל כדי שספר יהפוך ליותר מטקסט רהוט וקולח ויהפוך ליצירת אמנות, נדרש לו גם לב רחב ופועם. וזה אולי הדבר המרכזי שחסר ל"פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות".
על המסך הגדול:
האמת? היינו מתים לראות את לינדזי לוהן משחקת את בלו. גם בגלל הגיל, אבל בעיקר כי משהו בדמות של בלו פשוט זועק לצבע ולחיות של לוהן, שלמרבה הצער לא מזוהה עם דמויות בעלות אופי אינטלקטואלי מרשים.
זו גם עשויה להיות ההזדמנות שלה לשבור את התדמית הקלילה שדבקה בה, ולשחק דמות מורכבת ועגולה יותר מזו שהיא גילה לגלם. את האנה, המורה המיתולוגית, תוכל לגלם ללא כל קושי ניקול קידמן, שכבר יודעת דבר או שניים על דמויות מסתוריות ומטרידות.
על המסך הגדול מן הסתם לא יבואו לידי ביטוי כל המראי מקום והציטוטים המעיקים, מה שיאפשר לעלילה לעמוד בפני עצמה ללא כל השטיקים הנלווים, וזה מן הסתם יעשה לספר רק טוב.
ההיסטוריה תזכור:
ספרה הראשון של מרישה פסל מיקם אותה בשורה הראשונה של הסופרים הצעירים בארצות הברית. כמו כל ספר ביכורים גם "פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות" לא חף מבעיות, אבל אין ספק שהכישרון שפסל מפגינה יוביל אותה לכתיבת יצירות יוצאות דופן, שפשוט אי אפשר להתעלם מהן.
בספרה הבא כדאי לפסל להיראות קצת פחות מתאמצת ויותר מחויבת לאופי הדמויות המעניינות שהיא יודעת לרקוח. באמת שאין צורך בכל להטוטי המילים; התכנסו כאן כדי לקרוא.
למה כן:
כי זו הזדמנות מצוינת לסתום את כל חורי ההשכלה שצברתם במשך השנים: הספר הזה הוא פחות או יותר מבוא לכל מה שנכתב אי פעם בתרבות המערבית. וגם כי עושה רושם שאת השם של מרישה פסל עוד תשמעו לא מעט פעמים: ככה זה כשאת מצליחה למכור את הספר הראשון שלך במיליונים להוצאת ספרים ידועה.
למה לא:
כי למרות שמותה של האנה מוזכר על גב הספר, הוא מתרחש רק לקראת סופו. כי עד אז, הקריאה יכולה להיות חוויה מעיקה למדי שברגעיה הטובים מרגישה כמו זרם אסוציואטיבי פרוע של מתבגרת מחוננת ומתחכמת מדי, וברגעים הפחות מוצלחים, כגרפומניה יהירה ומיותרת.
בשורה התחתונה:
ספר ביכורים מרשים למדי, אם כי ניכרים בו סימני הבוסר. לא היה מזיק לקצץ קרוב למחצית ממנו ולקוות שבספרים הבאים תורגש יותר יד העורך הקפדן שירסן את יצר ההתפלפלות של פסל, שכאמור, יותר גורע ממוסיף.
פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות, מרישה פסל, תרגום מאנגלית: רואי וולמן, 590 עמ', הוצאת מודן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם