מדף הספרים של עינת ויצמן
"החלקיקים האלמנטריים" הותיר בה צלקת, את יחזקאל רחמים קראה תוך קריאות התפעלות, ומאז "עיר לבנה עיר שחורה" היא הפסיקה לסנגר על תל אביב. הספרים הנבחרים
הספרות של וולבק מסעירה אותי, והספר הזה הותיר בי ממש צלקת. זהו תיאור של החיים האנושיים כדבר עלוב, שנובל בלי שום תכלית. הספר מתאר את חייהם של שני אחים בסוף שנות הארבעים לחייהם, כביכול בהזדמנות האחרונה שלהם לזכות באהבה.
ואכן, הם מוצאים בנות זוג, אבל אינם מצליחים לממש את האהבה ונותרים אומללים, חסרי יכולת לתקשר ולהרגיש, לא רק עם בנות הזוג, גם בין הדורות - הורים שאינם מסוגלים לדבר עם ילדיהם. הספר נע בין תיאורים מיניים מאוד קונקרטים לבין מחשבות פילוסופיות על החיים. לא מומלץ לקריאה בתקופות של ייאוש מהמין האנושי.
סיפור פשוט - ש"י עגנון
לרומן המופתי הזה נחשפתי בפעם הראשונה כאשר ממש לא הייתי בשלה להנות ממנו או להבין אותו - זה היה בכיתה י' בבית ספר הריאלי בחיפה. אם אני לא טועה היינו גם צריכים ללמוד כמה פסקאות בעל פה. אני זוכרת אותי ואת חברתי צוחקות על הירשל שהיא משוגע גע גע ושמחה שנפטרתי בסופה של השנה מעונשו של זה. הפעם השניה היתה ממש אחרי שהתחתנתי עם איתן, אחת ממתנות החתונה היותר שוות היתה כל כתבי עגנון. למרות הדחיה שהוחדרה בי בבית ספר החלטתי לתת צ'אנס נוסף לחתן פרס נובל ומזל שכך עשיתי. התענגתי. השפה, המקצב, הדמויות והעיירה היהודית על כל דמויותיה גרמו לי געגוע למה שמעולם לא הכרתי. בלי קשר (ואולי עם קשר?), בתי קרויה מינה, שמה של אחת הדמויות המרכזיות בספר.
פיגומים - יחזקאל רחמים
זו חוויה מוזרה לקרוא ספר של מישהו שמכירים. הסופר יחזקאל הוא ידידי משכבר הימים, עוד מימי התואר הראשון, שתינו יחד קפה בקפטריה של מדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. מאז שאני מכירה אותו אני קוראת אותו ואת הספר "פיגומים" קראתי קרעים קרעים – פה סיפור, שם סיפור, עוד לפני שהספר יצא. מספר פעמים הרמתי את ראשי מהקריאה ואמרתי "וואוו" והמשכתי לקרוא.
היכולת של יחזקאל
סטון בוץ בלוז - לזלי פיינברג
זהו ספר שקראתי ביום אחד, ומיד הפך לחלום שלי כתפקיד בתיאטרון. ניסיתי ליצור קשר עם הכותב/ת לזלי פיינברג מספר פעמים, אבל לא זכיתי לתשובה עד היום. הספר נחשב כאחד החשובים בספרות הקווירית, ומספר את קורותיו של טרנסג'נדר שחי בשולי החברה האמריקנית, החל משנות ה-50, ואת מסכת הקשיים וההתעללויות החיצוניות שהוא עובר, במקביל להתמודדות הפנימית עם הזהות הלא יציבה של הגיבור/ה. מיותר לציין שהתאהבתי בגיבור/ה ומעבר לחלום על לגלם אותו/ה בתאטרון חלמתי לפגוש אותה/ו באיזה בר.
Susie Orbach -Bodies
ספר חשוב ומעניין שעוסק בדימוי הגוף. בין היתר אורבך מצביעה על כך שהקפיטליזם עובד טוב יותר אם אנחנו שונאות את הגוף שלנו וכשאנחנו רוצות לשפר אותו - אנחנו צרכניות טובות יותר.
אני במשך הרבה מאוד שנים הנעתי את גלגלי הקפיטליזם בכך שצרכתי עוד ועוד קרמים יקרים ובמהלך השנים, ביחס הפוך למראה האובייקטיבי של העור שלי, שהולך ומתבלה, אני פחות ופחות נופלת בפח שחברות הקוסמטיקה מוכרות לנו.
אני אוהבת להתבגר וכשמוצאת קמט חדש בפנים נושמת לרווחה - קשה להסביר, אבל יש בזה משהו משחרר. הספר של אורבך, שיש לציין שעוד לא סיימתי לקרוא והוא נמצא ליד מיטתי, מאיר עיניים בכל הקשור לעריצות דימויי הגוף ולמשטור האינסופי שאנו כופות על עצמנו.
אנה קרנינה - לב טולסטוי
קראתי את הספר בתרגומו המחודש בזמן שהייתי בחודש השמיני להריון שלי. האמת שלדמות הראשית, אנה קרנינה, לא התחברתי, הדמות ששבתה את ליבי היה קונסטנטין לוין. לוין הוא בעל אחוזה עשיר שחיי הבטלה בעיר עם האריסטוקרטיה הרוסית לא התאימו לו והוא העדיף את החיים בכפר. בסצנה שמבחינתי היא בלתי נשכחת בספר, לוין מחכה ללידה של בנו הבכור מחוץ לחדרה של קיטי. המתח ועוצמת הרגשות הפכו אותה לסצנת הלידה הכי חזקה שקראתי מעודי, למרות שהקורא נותר מחוץ לחדר ביחד עם לוין הנרגש. כל עמודי הציפיה ללידה בכיתי ובכיתי וכל שרציתי היה לחבק את הדמות שהיתה כל כך חיה עבורי, יותר מהרבה אנשים שלכאורה חיים לצידי.
Eyal Weizman-Hollow Land
שוב סופר שאני מכירה, הפעם אח שלי. קשה להצביע דווקא על הספר הזה כספר שהשפיע עלי כי הוא הוציא עוד ספרים ומאמרים ויותר מכל - שמעתי אותו מדבר ומרצה המון פעמים. הוא האדם שהכי עיצב והשפיע על התפיסה הפוליטית שלי.
הרעיונות שלו מקורים ורדיקלים ומעוררי מחשבה. איל כותב מנקודת מבט של אדריכל, אבל חורג מגבולות האדריכלות הקלאסית וקורא את המרחב בצורה פוליטית, כשדה של יחסי כוח ומראה כיצד הכיבוש מתגלם במרחב בכל מיני מופעים. כמובן שזו קלישאה שאני רואה באחי הגדול מישהו להקשיב לו ולסמוך על דעתו (ולא רק בתחום האישי) אבל נראה לי שגם אם לא היה אחי, הייתי מתפעמת מרעיונותיו, וכמובן - גם זו קלישאה.
Alexander McCall Smith - The no.1 Ladies Detective Agency
את כל הסדרה של הספרים האלו קראתי בבת אחת בזמן שהותי בלונדון, את שני הספרים האחרונים קראתי ממש ממש לאט, לא רציתי להיפרד. זו לא איזה סוגה עילית, אבל אלו ספרים שעודדו אותי כשהייתי לבד ואומללה בעיר זרה.
הסדרה עוסקת בבלשית שחורה ומלאת גוף בבוצוואנה שבאפריקה, ומלבד עלילות הבילוש בכל ספר, מתוארים החיים בבוצוואנה באהבה ובחום שהחיים האנושיים נראים טובים ומלאי תקווה מתמיד. הגיבורה, מא ראמוצווה הפכה לחלק מהחיים שלי והיתה נקודת אור של אופטימיות.
שאלות בסוציולוגיה - פייר בורדייה
האמת היא שההתוודעות שלי לפייר בורדיה ומשנתו קודמת לשנת היציאה של הספר, אבל אין ספק שהיה מקום לתרגמו לעברית, וטובה שעה אחת קודם. קשה לומר על הרבה ספרים שהם שינו את החיים מקצה לקצה, אבל לא אוכל להגיד פחות מזה על בורדייה.
עיר לבנה עיר שחורה - שרון רוטברד
במשך שנים הייתי פטריוטית תל אביבית. ממש שגרירה נאמנה לעיר היחידה שנראתה לי אפשרית במדינה הזו. קשה לומר שאני רואה את עצמי היום חיה בעיר אחרת, אבל אני כבר מאוד רחוקה מלסנגר על העיר. חלק לא מבוטל מההשתנות שלי אני חייבת לספרו של שרון רוטברד שפקח את עיני לכל הדברים שלא ראיתי, לא רציתי לראות ולא ידעתי לראות בלעדי ההדרכה שלו. תל אביב נראית לי היום שונה, גם בגלל שהלובן שלה מתקיים ומתפרנס מההשחרה של יפו וגם בגלל האסקפיזם שהיא מאפשרת לכל מי שרוצה לשכוח מה שצריך לזכור.
ענת ויצמן משתתפת בהצגה "ג'ננה", שעולה הערב בשעה 20:30 בתיאטרון תמונע. במאי: יפתח קליין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם