דילמת המגדלור
הספר "אוניית המגדלור" חושף תמונת מציאות דומה לזו שקיימת בארצנו כבר זמן רב, בפרשת גלעד שליט. ביקורת
המדיום הקולנועי הולם את ספריו של לנץ, שעוסק תדיר ביחסים של פרט מול חברה או הפרט הנרדף והקונפליקטים המוסריים שיחסים אלו מולידים. תחושת המחנק והאימה שליוותה אותי בעת הצפייה בסרט, יותר משהיא הצלחתו של הבמאי, מהווה הוכחה לדחיסות הרגשית שמעורר לנץ בקוראיו, גם כאשר הם למעשה צופים. לאור החוויה המסעירה, ניגשתי לספר בחשש מסוים, שמא דווקא המילה הכתובה תערער את דעתי המוקדמת על היצירה. למותר לציין כי החששות התפוגגו במהרה.
הנובלה מגוללת את קורות המשמרת האחרונה של אוניית המגדלור בהנהגתו של קפטן פרייטג. במשך השנים הייתה האונייה מופת של מוסר וביטחון עבור הספינות המשייטות בים, בעוד היא מקובעת למקומה מבלי שתפליג אפילו פעם אחת. אך תחושת השלווה וההרמוניה קורסת עם הופעתם המשונה של שלושה נוכלים על הסיפון: האחים אדי ואויגן; הראשון חמום מוח והשני ענק טיפש וחסר לב, והם פושעים נמלטים הנתונים למרותו של דוקטור קספרי - נוכל ממולח, עורך דין בעברו, המציג למראית עין גינונים של ג'נטלמן. יחד הם מטילים אימה על צוות האונייה, על הקפטן, ועל בנו שהצטרף למשמרת.
אולם, המלחמה האמיתית מתחוללת בין פרייטג לצוותו, בנוגע לאופן בו עליהם להתמודד עם האורחים הלא-קרואים. בעוד מטרתו היחידה של פרייטג היא למנוע אבדות בנפש ולסיים את המשמרת בשלום, האחרים דורשים מאבק אלים, וכך מנהיגותו מתחילה להיסדק. שדים מן העבר נחשפים כמעין מראה להתנהגותו הנוכחית, עד שהקפטן נותר לבדו והסיכויים להימנע מאלימות הולכים וקטנים.
גם בנובלה זו מתגלה לנץ כרב-אמן, הבונה עלילה דרמטית באיטיות ומעמת את הקורא עם הריאליזם הנוקב שהוא מציג מבלי לרחם עליו. לנץ אינו מאפשר מפלט, שכן זרקור המגדלור מופנה הן לסיטואציה המתוארת בסיפור והן אל הקורא, כמעין זעקה אדירה להתבוננות. ואכן, ההתבוננות הינה מאפיין מרכזי אצל לנץ.
כפי שטוענת המתרגמת באחרית הדבר, יצירתו של לנץ אינה אקטיביסטית ואינה כוחנית, במובן זה שהיא מוחה על הקיים ודורשת שינוי. כתיבתו היא מופת של התבוננות נוקבת וחודרת, אך אינה מניעה מהלכים. במובן מסוים, לנץ מניע את המכונית אך לא לוחץ על הגז. זהו תפקידו של הנהג, הלא הוא הקורא. כסופר, הוא חושף בפנינו באכזריות את היחסים החברתיים המורכבים, ועלינו החובה להפנימם ולבצע את השינוי.
ניתן בהחלט לבקר את המחבר על התייצבותו כמכוון ותו לא, אך לא ניתן להתעלם מיכולתו המופלאה להעמיד מולנו בכישרון רב אמיתות סבוכות ומזעזעות. ב"אניית המגדלור" מפליא לנץ להעמיד את הקורא בדילמה מוסרית, הנובעת מייצוג קוטבי של דרכי פעולה למצב חדש ונתון: תגובה אלימה אל מול חוסר שיתוף פעולה.
הדינמיקה המתוחכמת בין הדמויות בנובלה מערערת גם את תחושותינו בנוגע לנרטיב. אנו מיטלטלים כסירה רעועה בים סוער, לעיתים דוגלים בהתנגדות תקיפה למאיימים עלינו ולעיתים מתעורר הפציפיזם ואנו סבורים כי אלימות היא המוצא האחרון. יכולתו
כיום, מדינת ישראל נחלקת בגסות לשני מחנות: הראשון דוגל בשחרור האסירים הביטחוניים על מנת לשחרר את גלעד שליט מהשבי, והשני מסרב לכך ומאמין כי הכרח הוא למצוא פיתרון אחר. למעשה, ניתן לזהות ב"אניית המגדלור" תמונת מציאות דומה לזאת שמתרחשת בארצנו כבר זמן רב. ההחלטה באיזה אופן לפעול ובאיזה צד לצדד מניעים את עלילת הנובלה כמעט מראשיתה. הידיעה כי לשני המחנות כוונות טובות וכי כולם מבקשים לשים קץ לגיהינום עלי-אדמות שנפער לפתע מחמירה את הבעייתיות. שאלת האשמה מרחפת לא רק מעל הדרג המדיני אלא גם מעל ראשנו. כך גם ב"אניית המגדלור", שכן הדיאלוג הנוקב שיוצר לנץ עם קוראיו מעמיד אותנו בדילמה ביחס לדמויות הספרותיות, וגם ביחס להתנהגותנו בנוגע לעוולות הממשיות, המתרחשות מדי יום ביומו.
תרגומה הנהדר של טלי קונס מצליח להעביר את חדות כתיבתו של לנץ, ושומר על משפטים בהירים ופשוטים, הטומנים בחובם כוח דורסני בעל עוצמה. אחרית הדבר שהוסיפה לנובלה שופכת אור על נושאים מרתקים העולים מן היצירה אשר מן ההכרח לקרוא בה טרם הצגתם. יותר מכל זוהי הזדמנות –ולדעתי, אף חובה - להתוודע או להעמיק את ההיכרות עם אחד מגדולי הספרות הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, אם לא הגדול שביניהם.
"אניית המגדלור", זיגפריד לנץ. מגרמנית: טלי קונס. עורכת: יערה שחורי, הוצאת "כתר", 196 עמ', 84 ₪.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם