בדרך לשווייץ הטהורה: "ארץ פרומה" יוצא לאור בתרגום לעברית
הצעירים הגרמנים מיטיבים להימלט ממציאות שמרכיב העבר דומיננטי ברקמתה. מסע שכרות על פני גרמניה
קריאה ב"אחרית דבר" שכתב חנן אלשטיין משייכת את כריסטיאן קראכט וכתיבתו, במיוחד ברומן הביכורים שלו, לזרם ספרותי שמכונה ספרותפופ. כתיבה שמחברת בין הנמוך לגבוה. אך גם בלי לתייג את רומן הנדודים ההזוי, אין ספק שמדובר ביצירה בעלת כוח היגד מהותי, שאינו ניכר מיידית בפני השטח שלה.
פני השטח של "ארץ פרומה" חושפים את צורת ההתבוננות של הגיבור, את ההתמקדות שלו במותגים, שמות להקות ומלות פזמונים. רק בשמו שלו אין הוא נוקב. הוא אינו מספר מהימן, אך מאחוריו מסתתר סופר חכם, שאומר בבהירות שגרמניה שאחרי הנאציזם לא הצליחה להצמיח דור שמסוגל להביט לעצמו במרכז הפנים. הגרמנים החדשים מיטיבים בעיקר להימלט ממציאות, שמרכיב העבר דומיננטי ברקמתה. הם עושים זאת בהשתרכות שתויה ומסוממת בין אתרי בילוי שבהם רק שותים ומסתממים.
המספר מתחיל את מסעו חסר התכלית בהמבורג. ממנה הוא עובר בקהות חושים לפרנקפורט. משם הוא ממשיך בהיסח הדעת לעבר קרלסרוהה, אך בגלל סיבה משונה הוא יורד מן הרכבת בהיידלברג. ומשם למינכן, ואחר כך לאגם קוסטנץ, ובאמצע הוא אפילו מבלה שעתיים מבועתות במיקונוס. הוא תופר את גרמניה מצפון לדרום, אך למעשה חושף בה רק תכים פרומים. בעיניו הבוהות אין הוא רואה אלא מכוניות יקרות ומעילים יקרים ומשקאות יקרים,
נדודי המספר מתאפשרים מפני שמשפחתו אמידה, כנראה. געגועים למשפחה? לאהובה? לא בסיפור הזה. ישנה איזו פנטזיה על אשה וילדים ובית קטן, אך התמונה הזאת כה סכמטית ומעורפלת עד כי לא צפוי לה עתיד ממשי.
המספר מתעב את גרמניה. הוא רואה בה רק עשירים זחוחים הנהנים משכחת הסלקציות ברציפי הרכבות, ואנרכיסטים מטומטמים. רק כשהוא מגיע לציריך נדמה לו שאולי יוכל להיטהר מן המיאוס העצמי. הסוף פתוח לפרשנויות קוטביות. עיון בספרו הבא של המחבר, "1979" (תורגם ב'עם עובד' ב-2004), יגלה כי לָעולם, הכולל את שווייץ הגלוחה מצריחי מסגדים, יש רק אופציה אחת: אפוקליפסה שתחילתה במהפיכה עממית וסופה במשטר טוטאליטרי רצחני.
קראכט עצמו, יליד שווייץ (1966), נדד הרבה בעולם, ואפילו שווייץ, מכורתו הזכה, לא הרגיעה אותו. הוא מתגורר בבואנוס איירס.
כריסטיאן קראכט, ארץ פּרוּמה, מגרמנית: חנן אלשטיין, אחוזת בית, 182 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם