ממשיך להאיר: ספר לזכרו של מאיר אריאל
ב-1999 הלך לעולמו בטרם עת המשורר והמוזיקאי מאיר אריאל. 11 שנה אחרי מוציאה הוצאת כנרת אנתולוגיה הכוללת שירים מארבעים שנות יצירתו. קראו את פתח הדבר שכתב יואב קוטנר וגם שיר אחד לקינוח
מאיר כתב מאות שירים וסיפורים ומאמרים ומכתבים והגיגים, ולצד הכתיבה גם צייר. רק חלק מיצירתו התפרסם. לאחר מותו התגלו בביתו מגירות עמוסות כתבי יד שאולי יראו אור בעתיד.
את רוב שיריו כתב בהתכוונות מוזיקלית פנימית, בידעה שיולחנו על ידיו או על ידי אחרים, ומתוך רצון שישירו אותם. מאיר בא מהמוזיקה העממית, מהגישה הטרובדורית של "לספר סיפור". הוא כינה את עצמו "המדבר המזמר", ואת סגנונו המוזיקלי הגדיר "רצף כלשהו בנוסח בלוז מעורב זעירא". אבל למרות הקלילות כביכול שמשתמעת מן ההתחייסות הזאת, הייתה לצד המוזיקלי ביצירתו חשיבות רבה בעיניו.
הוא המציא שפה משלו, חידש ביטויים, פירק והרכיב מחדש מילים ושינה את דרך ההגייה המקובלת - גם מפני שזו הייתה דרכו המיוחדת להתבטא וגם כדי להתאים את המילים למנגינות ולמקצבים שהיו חלק חשוב באמירה שלו.
בספר הזה מופיעים כל השירים המולחנים שפרסם בארבעים שנות יצירתו, מלווים בתצלומים וברישומים פרי עטו. את השירים ניקדנו על פי הדרך שבה הוא ואחרים שרו אותם, מתוך כבוד לטקסט המושר, גם אם לעיתים זה אינו הניקוד התקני.
פגשתי אותו לראשונה ב-1975, כשהתארח באולפן השידור של דורי בן זאב בגלי צה"ל והציג שיר חדש: "שיר כאב עובר
כן, מאיר, זה עוזר. מאוד עוזר.
זה סיפור מותם
של עלמה ועלם.
אין רואים כמותם
בימינו אלה.
בשיער זהב
בבלורית שחרחרת.
הם היו הבהוב
של ברק בחרף.
הם היו הבהוב של אהבה
בשחורו וזהבה.
ערב אפלולי
לא חדל הגשם.
ובתוך שלולית
היא בו מתנגשת,
היא חיוך אליו
הוא חיוך אליה,
בלי משים חלף
פיו בתלתליה
והדליק הבהוב של אהבה
בשחורו וזהבה.
מחליפים ברקים,
מתמלאים ברעם.
נצבים שותקים
רעד נגד רעד,
פתע עליהם
קם ברק - וירף.
אז ראו שניהם
ויהיו לטרף
התלקחות הבהוב של אהבה
בשחורו וזהבה.
הוא נשק בה רק
מצח ולחיים
כשפגעם ברק -
ויפלו אפים.
בשער זהב...
הם היו הבהוב של אהבה...
פתח הדבר והשיר לקוחים מתוך הספר "מאיר אריאל - עצמאי בשטח, כל השירים" בעריכת יואב קוטנר. הוצאת כנרת, 2010.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם