הזירה הלשונית: איך אומרים "טובים השניים" בסינית?
פתגמים מכל העולם, העיצוב של טרטקובר, גרפיטי בתל אביב וגם משהו לילדים - הזירה הלשונית ממליצה על ספרים לכבוד החג
הספר הראשון הוא ספר פתגמים מכל העולם. עד כה לא שמעתי על ריקרדו אריאל בלנק, אבל האיש מטורף אמיתי, בצד הטוב של הטירוף. הוא דוקטור לפיזיקה במכון ויצמן, ועלה מארגנטינה בגיל 16. בלנק גילה תגלית לא חדשה, והיא שפתגמי עמים שונים ושל תרבויות הרחוקות זו מזו עוסקים בעניינים דומים, הרי כולנו בני אדם.
הטירוף של בלנק מתבטא בליקוט שקדני של פתגמים מ-32 שפות, והתעקשות להביא אותם בספר בכתיב המקורי, וכן בתעתיק לטיני. הכתיב המקורי נראה משימה סבירה כשמדובר באנגלית, שוודית וערבית, אבל בלנק מביא פתגמים בכתבם המקורי גם משפות כמו תאית, אמהרית, בנגלית, קוריאנית ויפנית, והרשימה חלקית.
הספר נקרא "פתגמי העולם: חוכמת האנושות, 100 תובנות אוניברסאליות ב-32 שפות". הוא יצא בהוצאה פרטית של בלנק על נייר משובח ובצבע מלא, כך שמדובר גם בהרפתקה פיננסית. הערת ביקורת: בלנק נמנע מלהציג את המקור של הפתגם שאליו מתייחסות החלופות, בין אם ממקורות היהדות ובין אם משפה אחרת, וחבל.
להלן כמה דוגמיות:
לאימרה הגרמנית "אם כבר אז כבר" מביא בלנק 16 חלופות. בהונגרית אומרים: "אם כבר אווז, שיהיה שמן". בבנגלית: "אם לצוד, אז קרנף", וגם: "אם לגנוב, אז אוצר".
לאמרה המשנאית "אם אין קמח אין תורה" אפשר למצוא חלופות שונות. בבולגרית ובטורקית אומרים: "דב רעב לא רוקד". ברוסית: "בטן רעבה היא חירשת ללמידה". בשוודית: "חתיכת לחם בכיס עדיפה על נוצה בכובע".
לאמרה התנ"כית "טובים השניים מן האחד" יש גירסה בשפת האוסה שבצפון ניגריה: "אצבע אחת לא יכולה לסלק כינה מהראש", ובסינית: "שלושה סנדלרים שווים לקואו מין (חכם סיני קדום) אחד".
הפתגם הידוע "ברומא התנהג כרומאי" זוכה לגירסאות גיאוגרפיות מגוונות. בסוואהילית אומרים: "כשאתה מסתובב בין אנשים שתומי עין, עצום עין אחת". בצרפתית: "כשנמצאים בין זאבים צריך ליילל". אגב, לפתגם גם גירסה ארמית מן המדרש: "אזלת לקרתא, הלך בנימוסיה", ובעברית: באת לעיר, נהג כמנהגה.
ומה אומרים העמים של הפתגם התלמודי "אין הנחתום מעיד על עיסתו"? בלדינו נמצא גירסה מקאברית: "התפאר הדובדבן, עד שנתמלא תולעים". באנגלית:
ונקנח בפתגם על מנהיגות, לתשומת לב מפלגת העבודה המתחדשת: "ברוב חובלים תטבענה הספינות". בבולגרית אומרים: "עם הרבה סבתות, התינוק יצא חלשלוש". בטורקית נאמר: "בכפר שיש יותר מדי תרנגולים, הבוקר מגיע באיחור". ובספרדית, פשוט: "הרבה ידיים בצלחת עושות בלגן אחד גדול". אתם הבנתם את זה, שלי ועמיר?
דוד טרטקובר, טרטא, הוא לא רק "מעצב גרפי". הוא מותג ישראלי, וטביעות האצבע שלו מצויות בכל פינה במרחב העיצובי הישראלי. העיצוב של טרטא הוא כמו טרטא האיש, ישיר, מדויק, בוטה, לא תמיד נעים, ומעל לכל, אי אפשר להתעלם ממנו.
בחלק מהכרזות נוהג טרטא ליצור מפגש בין תמונה מוכרת לבין משפט מפתח, בדרך כלל מן המקורות או מקלאסיקה ישראלית חדשה, והתוצאה חתרנית גם לאובייקט התמונה וגם לטקסט המקורי. "נצח ישראל לא ישקר" מתכתב עם דמותו של אריאל שרון מימי מלחמת לבנון, "כך הולכים השותלים" מלווה שוטרי מג"ב בדרכם למשימה חמושים באלות, ופסוק חנוכה "אותם מי ימנה" מתכתב עם תמונות פלסטינים מן האינתיפאדה הראשונה.
לעיתים הולך טרטא לאזור משחקי המילים. עובדיה יוסף הוא "הדון עולם", ובברכה לראש השנה תשנ"ו הוא חוזה את שנת רצח רבין בתמונת אקדח ובמילים happy fear. לצמד יגאל עמיר-בנימין נתניהו הוא מקדיש שלוש פרישות עוקבות שעליהן נכתב על פניו של עמיר "בן", ועל פניו של נתניהו "ימין".
בעמוד 289 אפשר למצוא את ריבוע הקסם החביב "אמת מארץ תצמח". מקור הטקסט בתהילים, והוא נשען על עבודה בשם "דגל המדפיס מנשה בן ישראל" משנת 1635 מתוך ספר על דגלי מדפיסים שהוציא אברהם יערי ב-1944. המסר היהודי השלם, האופטימי, מתכתב עם הצבר חד הקוצים, הצמח והדור שצמח בארץ הזאת ומבשר את ראשית האכזבה.
"מחתרת הגרפיטי" של חגי מרום בהוצאת חלפי הקדים מעט את הספרים האלה ויצא לפני כחודשיים, וגם לא כמובן סיפור עם השפה: שפת הגרפיטי, ציורי הרחוב, המלווים לא אחת בסיסמאות, טקסטים מתחכמים וקריאות מחאה. לכבוד הספר נערך בשבוע שעבר ערב עיון בגלריה גרשטיין בתל אביב, שעסקה בתרבות הרחוב ועלייתה למעמד של תרבות לגיטימית.
כמה דוגמאות מתוך "מחתרת הגרפיטי":
אל תהרסו לו את השכונה. סיסמה פשוטה המקבלת משמעות מציור הילד הבוכה שמעליה, רמז לאזור התחנה המרכזית.
אל תגרשו אותי. סיסמה על ילדים זרים, תמונת הילד מן השואה.
אין עוד מלבדו. מעליה, לא פחות, גבי אשכנזי, במדי רמטכ"ל.
L'amour. אהבה, הציור של למור, החיה.
וכאן היא הייתה שורדת? והצילום של אנה פראנק.
הביטלס יחלקו את ירושלים. למה? שיהיה.
סם או בר. ותמונה של סמובר.
אוכלים חרא מחרבנים זהב. סיסמה ללא ציור נלווה. מה שנכון, נכון.
תלחם. שילוב לשוני-ויזואלי, קדימון לתנועת המחאה.
שהם סמיט, הכותבת גם ספרי ילדים, ממשיכה במפעל שבו משתתפים לא מעט סופרים, העברת סיפורים מן המקורות לשפת ילדים של ימינו. הפעם מדובר בספר "האגדות שלנו", ובו אוצר האגדה העברית לילדים, בהוצאת דביר.
סמיט הולכת בעקבות ביאליק ורבניצקי, שגם הם לקחו את עולם האגדה של לשון חכמים והעבירו אותו לשפת ילדי הדורות הראשונים של דוברי העברית. גם שפתם, מה לעשות, התיישנה במידת מה, וסמיט ממשיכה את מלאכת עדכון השפה והסיפור הידידותי. עם זאת אין מדובר בשפת דיבור או בשפת פייסבוק. לעיתים קרובות הבחירה המשלבית גבוהה יחסית, כמו "האזינה" במקום "הקשיבה", או "הקיץ חנינא" במקום "חנינא התעורר", וכדומה. מצד שני יש הבלחות של שפת ילדים עכשווית. משה הקטן נכווה מהגחלים וצועק "אי, חם! היד שלי! כואב", ובת שלמה במגדל מוצאת בעליית הגג עלם יחף "מסריח כמו גווייה".
הספר זכה בפרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה לספרות ילדים, ומוגש באריזה ידידותית וקולחת, עם איורי צבע רבים של ולי מינצי.
הספר האחרון ברביעייה נכתב בידי כותב המדור ויצא לאור ממש השבוע בהוצאת כתר. שמו "המסע המופלא לארץ המילים". עורכת: רחלה זנדבנק. אייר מיש. הספר הוא ראשון בסדרה.
מטבע הדברים לא ארחיב, ואומר רק שהוא סיפור הרפתקאות של שני אחים ששמם דורון ושירה בעולם השפה. קריאה נעימה!
הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם