מאהב בעלית הגג: על הספר "זעם"
"זעם" של סרחיו ביסיו הוא ספר ארגנטיני מפתיע. המאהב לומד את אהובתו מתוך התנזרותו ממנה. פועל הבניין נפרד מגשמיותו ומפתח עולם רוחני חסר מגבלות
זה ספר אפל מלא אור, ששואף לטוהר נפשי באמצעים לא מקובלים, כמו רצח, למשל. זה ספר חברתי על אנשים פשוטים ועניים המנהלים את חייהם בהסתר נוכח מבטם הלא-רואה של העשירים. הם כשלעצמם, בני מעמד גבוה דה-לה-שמאטע, יורדים מנכסיהם בתוך וילה גדולה ממידותיהם בעודם מפורדים ונטולי אהבה.
זה ספר על התעלות נפש וקריאה בספרים וחשיבה פילוסופית מעמיקה, שפועלים בגבר אחד, שלמרות כל אלה אינו יודע לרסן את זעמו המתפרץ באלימות. זה ספר שבו רצח מקבל ערך של צדק פואטי ויופי פואטי. הרצח מתקבל כאן על דעת הקורא, ובכך הוא מסייע לאחרון לפרוק גם את זעמו על עוולות חייו.
הגבר האימפולסיבי המחוספס הזה, פועל הבניין המרדני והנוח לרגוז, מקבל בהכנעה את קיצור שמו בפי אהובתו הצעירה ממנו בשנים רבות. מריה, היא קוראת לו, כמו היה אשה, ובכך נפתחת דרכו אל השינוי המוחלט בחייו ובאישיותו. כדי להימלט מרצח הבוס שלו, מתחבא מריה באחד מחדרי הווילה שבה עובדת רוסה. ההסתגרות במחבוא וחיי הסתר יהפכו אותו לנזיר מהורהר. בהדרגה יעמיק אל תוך עולמו הפנימי ויכיר את עצמו כפי שהוא מכיר את חדרי הבית הרבים מספור, את מבוכיו ואת אוצרות מגירותיו.
הוא הופך למאזין אילם. "אמצעי הזהירות שלו, בשילוב עם זריזותו המולדת, העניקו להילוכו בחשיכה רכות של רוח רפאים". חושי השמיעה והראייה שלו מתחדדים כחושיה של חיה. חיית בית. חיה מלאת מחשבות. הוא מבין לרגשותיה של חולדה ודואג למחייתה. הרי גם הוא היה לנברן. הוא לומד את אורחות בני הבית, המעסיקה ובעלה וילדיהם הבוגרים, אבל הוא לומד במיוחד את רוסה. הצעירה התמימה שהדהימה אותו בשחרורה המיני, נחשפת לפניו בגעגועיה אליו,
גם כשהוא מוצא לבסוף דרך לתקשר עם רוסה, הוא אינו חושף בפניה אף עובדה ממציאות חייו, אלא זאת שהוא אוהב אותה ומתגעגע אליה. מריה לומד מה היא אהבה ומי היא רוסה דווקא בעצם ההימנעות, שמירת המרחק הקבוע, ההתבוננות הסמויה. ההתבודדות שלו אוכפת עליו התכנסות, מזעור, תמצות. הוא מאבד את החשק המיני וגם את התיאבון ששילח אותו מדי לילה למטבח הווילה.
הוא, שהיו לו יכולות פיזיות יוצאות דופן, זריזות מדהימה, תושייה מעשית וכוח שרירים, נפרד מגשמיותו והופך לגוף חלוש שרוחו עצומה ודמיונו מרחיב למענו את גבולות המציאות. "אם הביא את הקשר שלו עם רוסה עד לנקודה שבה נוכחותו הגשמית כבר איננה הדבר החשוב באמת, מה מונע ממנו להיות מעתה והלאה בעלה?" בטהרה המוחלטת, בקצה האינסוף, הכול אפשרי. ובמלים אחרות: כשהזעם נעלם, נמוג עימו גם כוח החיים הכובל.
זהו ספר ראוי לימות מחאה. הוא מתאים לדמדומים של תקופה ובשורת העת החדשה. הוא יפה, חכם ועצוב כמו שיר של משורר שהרוויח ביושר את מילותיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם