גיבור בן זמננו: על "סולאר" של איאן מקיואן
מייקל בירד, זוכה פרס נובל בפיזיקה, הוא המבחיל שבגיבורי הסופר. מקיואן כה הקצין את קווי המיתאר שלו עד כי יצר קריקטורה
גם הפעם בחר לתאר גבר מן האליטה האינטליגנטית בלי לצייד אותו במראֶה או באישיות תואמים. יתרה מזאת, מייקל בירד, זוכה פרס נובל בפיזיקה, הוא המבחיל שבגיבורי הסופר. מקיואן כה הקצין את קווי המיתאר שלו עד כי יצר קריקטורה. סיפור הצלחתו של דוקטור בירד, גבר דוחה, הוא פארסה אכזרית על האופורטוניסט בן ימינו המנצל את חולשות החברה והיחיד לתועלתו האישית. דומה שמקיואן חש תעוב עמוק כלפי המופע האנושי המתגלם בדמות המצליחן שאינו ראוי להצלחתו.
הפיזיקאי של מקיואן אינו אדם אפל, גם אם לעתים הוא נוקט באמצעים פליליים. כפי שהוא מתואר, הוא פשוט גבר מאוס. אך לא מכריו ונשותיו מואסים בו, אלא הקורא, הנקרא לצפות במעלליו ממרחק בטוח. בירד הוא איש בינוני בתחומו, שׂורד שיודע לזהות הזדמנויות ואינו מובס בקלות, חומק בין הטיפות ואף נוקט ברמאויות בלי צורך להיות גמיש או זריז במיוחד. אך מקיואן בחר להגזים בתיאורו כשלומיאל מסורבל וכאכלן כפייתי ושתיין מכור.
בירד הוא גבר נמוך ושמן בשנות החמישים לחייו, ובתור כליל הכיעור הרחיק אותו יוצרו מן המפה שעליה מהלכות דמויות בשר ודם. הפיזיקאי אינו דמות אמינה אלא תופעה אמינה. הוא יציר העשור הראשון של שנות האלפיים הרוכב על המחסור במקורות אנרגיה. הוא שיבשר לעולם על שיטה זולה להפקת אנרגיה חלופית באמצעות חיקוי טכנולוגי של תהליך הפוטוסינתזה בצמחים.
מקיואן ידוע בתחקיריו המעמיקים. כשניגש לתאר יום בחיי נוירוכירורג הוא מבקר בחדרי ניתוח ומתבונן בניתוח מוח. לא תתפסו אותו בכֶּשֶל שרק מומחים יודעים לזהות. הפעם למד פיזיקה עד כי הקורא ההדיוט פוער עיניים משתאות. כן, למקיואן לא איכפת להרשים בידע הרב שרכש בתורת האור ובתהליך פירוק מים לגזים. יתכן
אני חוטפת בשקיקה כל ספר של מקיואן, וגם "סולאר" לוכד בתנופת עניין, במתח עלילתי ובסצינות קומיות מצוינות. אך הרומן הזה חסר נשמה. נעדר האדם המסוים, שגם אם אינך מזדהה עימו, אתה חש מחויבות לתהות על מניעיו. גיבוריו של מקיואן, גם כשהם נמושות, מכילים את הגרעין האנושי המפרפר. כאן סילק מקיואן את האנושי לטובת האופייני, אולי כדי להבהיר שלא כל מי שנרתם להצלת העולם הינו אדם מוסרי או מוכשר.
אחד האפיונים המוגזמים שבהם בחר הסופר לתאר את בירד נוגע לנשים בחייו. הגיבור נישא והתגרש חמש פעמים בלי לאהוב אף אחת. אחרי גירושיו האחרונים שקע בניחותא לחיי מלח. ידידה בכל נמל. כשמקיואן רוצה לתאר סדק צר בקליפה האנוכית של בירד, הוא חובר לאשה הלונדונית שגונבת את זרעו של הנובליסט ומעמידה לפניו בת חמודה, שגם היא מתאהבת בו בלי שיבין על מה ולמה.
הקורא נותר לתמוה על הסיפור הזה כשההסתבכויות של בירד סוגרות עליו. מה הסיבה שאמן ברמה של מקיואן ישקיע עבודה כה יסודית בפליטון? "סולאר" עלול לרמוז שלסופר יש איזה חשבון אישי לסלק, או שההומורסקה שלפנינו נועדה פשוט לרפא אותו מקיבה חומצית.
איאן מקיואן, "סולאר", מאנגלית: מיכל אלפון, עם עובד, הספריה לעם, 323 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם