עולם המותגים: ביקורת על "גיליון ספטמבר"
"גיליון ספטמבר" לא לימד אותנו דבר חדש על עולם האופנה, אלא רק חיזק את הדימוי של תעשייה המושתתת על פוחלצים חיים ופרצופים מרוטשים שמתקיימת כמעט רק בגבולות עצמה
כמה אנחנו אוהבים את הנשים שלנו קשוחות, כמה סקסיות מתגלמת בדימוי של מכשפה אנורקסית א-מינית, איזה כיף להרגיש שהאשה שלנו מעל.
כשהתבגרנו, רצינו להחליף את מלתחת הקיץ המענגת של פראדה בהוט קוטור מתוחכם בנוסח דריס ואן נוטן. נותרו לנו מלא שאלות: מי זו וינטור, מה המוטיבציות שלה, האם באמת שולטת ווג בתעשיית האופנה שמגלגלת מיליארדי יורו בשנה, מה זה הקו האנאלי של המערכת.
ואז זה הגיע: סרטו של הדוקומנטר הוותיק אר.ג' יי. קאלטר, המתעד את הפקת הגליון הכי חשוב (כלומר שמן) של השנה, העשור, המאה. וינטור, אולי פגועה מנזקי "השטן לבש פראדה", החליטה לשתף פעולה. בדרכה.
אנה וינטור
צילום: אי.פי.איי
"גיליון ספטמבר" לא סיפק שום תשובה, אלא תיעד בטרחנות את הפקת המגזין, יום אחר יום. הסרט לא לימד אותנו דבר חדש על עולם האופנה, אלא רק חיזק את הדימוי - זירה מאוסה של פוחלצים חיים, פרצופים מרוטשים ותעשייה שמנותקת מהרחוב ומתקיימת כמעט רק בגבולות עצמה. במובן הזה, "גיליון ספטמבר" יישר קו עם וינטור. השפה שלו היא כוחנית, פשיסטית, צורמת, סוגדת לאריזה (אבל משחקת אותה לא).
כדי לטשטש את כישלונו לדובב
את וינטור, התמקד קאטלר בקשרים הסימביוטים בין וינטור לבין גרייס קודינגטון, המנהלת הקריאטיבית של המגזין שמנסה - לכאורה - לקמפיין אג'נדה הפוכה, ובכך הופכת בעל כורחה לגיבורה המרכזית של הסרט.
גיליון ספטמבר, הסרט, הוא עוד ניצחון קטן של וינטור, שהצליחה לסובב על הפראדה את הבמאי, תוך מפגן מרהיב מה זו מקצוענות, מוסר עבודה, הבנת החומר, ניקיון עיצובי - מונחים שדי נדירים היום בעיתונות המודפסת.
"גליון ספטמבר", יס דוקו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם