שירה בציבור

רן יגיל עם שיר עברי חדש בשבוע, והפעם "אל החול" מאת אריה סיון

רן יגיל | 28/3/2010 8:31

‎חָל מִפְנֶה בַּיְחָסִים בֵּינִי וּבֵין הַחוֹל.
מַה שֶּׁהָיָה אִזּוּן עָדִין, כְּמוֹ בִּשְׁעוֹנִים מְתֹאָמִים,
שֻׁבַּשׁ. הַחוֹל פּוֹרֵץ, אָמְנָם בְּרךְ, אֲבָל פּוֹרֵץ,
אֶת מַעֲרֶכֶת בִּצּוּרַי
נִצְבָּר עַל נְתִיבַי, חוֹסֵם
מַעֲבָרִים חִיּוּנִיִּים. הַקְּרוֹנִיּוֹת
שֶׁכָּל יָמַי נָשְׂאוּ תְּמוּנוֹת
מִן הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי אֶל מַאַגְרֵי-נַפְשִׁי
נֶחְסָמוֹת בְּחוֹל וְאֵין בִּי כּחַ עוֹד
לִדְחֹף אוֹתָן אֶל יַעְדָּן אוּלַי
גַּם סַקְרָנוּת לִבְדֹּק אֶת תְּכוּלָתָן.

אֵין לִי טְעָנוֹת. רַק בַּקָּשׁוֹת, בְּעֶצֶם
בַּקָּשָׁה אַחַת אֵלֶיךָ, חוֹל:
זְכֹר לִי חֶסֶד יַלְדוּתִי, אֱהַב אוֹתִי
כְּפִי שֶׁאֲהַבְתִּיךָ בִּהְיוֹתִי
יֶלֶד רַךְ בְּחַמּוּקֶיךָ.

אריה סיון צילום: אריק סולטן

אריה סיון משורר בן דור המדינה (1929) שהגיע לגבורות ומעלה הוא גם חתן פרס ישראל לספרות לשנת תש"ע.

הנה מה שמשורר גדול יכול לעשות עם חול. סתם חול. לקחת את שבר הפסוק התנ"כי "כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" ולהפיח בו רוח אינטימית אישית מאוד. הילד ששיחק בחולות הזהב, אם לנקוט בלשונו של הסופר בנימין תמוז, הוא כעת זקן היודע שסוף כל אדם לפגוש בשנית את החול, אך הפעם החול ישחק בו ולא הוא בחול.

יש האנשה כל כך מקורית של החול כמו אם, כמו אישה, כמו חבר ילדות, הבאה בטון של תחינה מרגשת קריאה לערסל את המשורר;

שאתה כקורא כפרט בעולם לא יכול שלא להחסיר פעימה ואפילו להזיל דמעה.

יפה גם הדימוי של החול כאלמנט החוסם את עורקי הנפש כמו כולסטרול רוחני, הזקנה גורמת לאובדן הקשר החווייתי העמוק שבין הפרט לעולם הופכת אותו קהה חושים. מה נורא הדבר לכל אחד ולמשורר מתבונן בפרט.

השיר לקוח מתוך "על ים ועל חול - שירי תל אביב" (קשב), מבחר משירי סיון שראה אור בימים אלה בעריכת תמר רודנר, אמו של הזמר חמי רודנר ואחותו של המשורר אריה סיון, שאף כתבה עליו עבודה אקדמית ענפה. לאריה סיון האח והדוד - ברכות.