מפריח יונה לבנה
הסופר אלי עמיר, שחוגג 25 שנה לספרו "תרנגול כפרות", חזר מביקור בלונדון, שם נפגש עם אנשי רוח מוסלמים מעיראק. "אנחנו חיים בתחושה שכל העולם הערבי שונא אותנו והמפגש הזה נותן תקווה", הוא מספר
העורך המיתולוגי של הוצאת עם עובד, אהוביה מלכין (93), שאישר את הוצאתו לאור של "תרנגול כפרות", שיבח והלל את פרי הביכורים, שנגע לדבריו בכל עצב של ההוויה הישראלית. "נורי, הוא אלי עמיר, עשה את המהפכה הציונית האישית נוסח עיראק", ציין מלכין. "מדובר בסיפור פרטיקולרי שהפך להיות סיפור אוניברסלי, וזה כוחו", הוסיף גורי, ועמיר עצמו התוודה: "אני קורא את'תרנגול כפרות' וחש חמלה גם על הנערים וגם על עצמי, כי המעבר היה מאוד קשה. על אף שזו הייתה תקופה מבורכת בחיי, כשאני קורא את הספר יש נקודות שאני מזיל בהן דמעה.
"בשנים האחרונות יצא לי לקרוא אותו ונוספו מקומות שבהם בכיתי. המקומות האלה הם המקומות בהם מאוזכרים האבות המייסדים, מפני שהתנועה הקיבוצית עברה תמורה כזאת שיש מביניהם מי שחיים בחרדה קיומית, מתחת לקו העוני. על זה אני לא יכול לסלוח לחברה הישראלית".
לאחרונה ראה אור באנגליה גם הספר "מפריח היונים" של עמיר, בהוצאה של פיטר האלבן. הספר, המספר את סיפורה של הקהילה היהודית בבגדד ערב העלייה הגדולה לישראל, יצא לאור בארץ בשנת 1992 (גם הוא בהוצאת עם עובד), ומאז נמכר באינספור מהדורות. "מפריח היונים" תורגם כבר לגרמנית וזכה להצלחה גדולה בארצות דוברות השפה. המבקרים בעיתונים "דר שפיגל", ו"נויה ציריכר צייטונג" שיבחו אותו והשוו את כתיבתו לכתיבה של נגיב מחפוז בטרילוגיה הקהירית.
לרגל צאת הספר, הוזמן עמיר ללונדון, לאוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג', ולפגישות עם אישים מוסלמים מעיראק, מחוגים רחבים בציבור. "לפני שנסעתי, אמרו לי בארץ שיעשו ממני שווארמה", הוא מספר בשיחה עם "מעריב". " שהאווירה כל כך קשה, שהפלסטינים והערבים מאורגנים שם בקואליציה שלמה. באתי להרצאות האלה בדריכות, וציפיתי שמישהו יפוצץ לי את המפגשים האלה".
אבל זה לא קרה. "התמקדתי בסיפור האקסודוס של היהודים מארצות האיסלאם, וכיצד נוצר מצב שהערבים התנכלו לנו בעיראק", מוסיף עמיר, "כשלא הייתה לנו אפשרות להישאר שם ולחיות עזבנו את הארץ ובאנו לישראל. יש הטוענים שהייתה החלטה סודית ביותר של הליגה הערבית להציק ליהודים בארצות ערב
עמיר ביקש לפגוש עיראקים מוסלמים ונוצרים שהיגרו מעיראק או נאלצו לעזוב אותה. "ארגנו לי ערב נהדר שבו הופיע הסופר והעיתונאי ג'לאל קשטיני, משורר מצוין בשם עדנאן צאיע'ר, והסופרת העיראקית הנוצרייה אמילי אמאל-פורטר", הוא משתף. "התנהל שם דו שיח יוצא מן הכלל בינינו כצוות לבין הקהל. נשים עם כיסוי ראש ובלי כיסוי ראש, קנו ספרים של'מפריח היונים' באנגלית, נתנו לי כרטיסי ביקור והזמינו אותי".
כשהמארחים המוסלמים הזמינו את עמיר לארוחה על בסיס "סמך מסגוף", דג צלוי עיראקי, הוא הגיע מלווה ב-20 איש למסעדה, ובתוכם קבלן מוסלמי שקיבל רמז שעמיר ישראלי. עמיר התיישב איתו בשולחן צדדי. "אני רוצה שתדע שאנחנו שומרים על הרכוש של היהודים העיראקים ומצטערים מאוד שהם עזבו", אמר לו הקבלן, ומסר לעמיר את מספר הטלפון שלו בבגדד. "אני כמובן לא יכול לטלפן אליו מישראל", אומר עמיר. "אנחנו חיים פה בתחושה שכל העולם הערבי נגדנו ושונא אותנו, אבל יש זרמים ותת זרמים שאתה נפגש בהם, שנותנים לך תקווה וסיכוי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם