הבולשת גולשת: על "בחול" של אגור שיף
אגור שיף יצר ספר בלשי קולח ומותח למדי אבל כשל במשימה המרכזית: יצירת קשר אמיתי בין הביוגרפיה של השוטר לבין עלילת הפשע
זה ספר קולח ומותח למדי ובו הבלחות הומור משעשעות. הנה דוגמה: "אישיות ידועה? בחייך, אל תצחיקי אותי. במדינה הקטנה הזאת כולם די ידועים. ההוא היה איתך בגרעין, זאת מכירה אותך מהשואה". אבל למרות שהקריאה בו נעימה, זה גם רומן בעייתי ואסביר מדוע.
על מנת להעריך את הרומן כהלכה יש לחלקו לכמה חלקים. חלק אחד הוא החלק הבלשי: תהליך פענוח רצח הצעירה טליה רבינוב. חלק שני הוא הביוגרפיה המסובכת של החוקר. כילד, דינור עבר את השואה בבית הורים פולניים מאמצים ואחריה עלה ארצה לבקשת אביו המשורר המפורסם יאנוש פוירבלום, שהגיע הנה לפני המלחמה.
יחסי הבן והאב לא עלו יפה ודינור גדל בעיקר במוסדות. חלק שלישי הוא תיאור יחסיו של דינור עם אשתו מילכי, יחסים סימביוטיים של זוגיות ללא ילדים שכעת מתחילים להיסדק. חלק רביעי הוא המיליה הבוהמייני האנרכיסטי והשמאלי בו הסתובבה הנרצחת.
טליה התל אביבית חיה במיליה המוחה נגד הכיבוש הטרי בן השש. היא כתבה שירה, עישנה עם חבריה סמים למיניהם, האזינה בדבקות לרוקנרול עדכני שהגיע מחו"ל.
החלק המעניין ביותר ברומן הוא החלק הזה. תיאור המיליה האנרכיסטי והבוהמייני, רגע לפני פרוץ הקטסטרופה של מלחמת יום הכיפורים. שיף מצליח להטביל אותנו באווירה מסוימת של סיקסטיז ישראליים בלתי אפשריים. אווירה של סקס, סמים ורוקנרול המתרחשת תחת חמש עיניים בוחנות וחמורות של ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל, שתמונותיהם מתנוססות בכל אתר ואתר.
המתח בין הלאומיות ומאבק הקיום הישראליים לבין הסיקסטיז בא לידי ביטוי למשל בתצלום בחדרה של הנרצחת: "ג'ון לנון ויוקו אונו במיטה (צוירה עליו בועת קומיקס היוצאת מפיו של לנון ובתוכה נכתב: 'שטחים תמורת שלום? חלמתם!').
המתח בין הישראליות הקונפורמיסטית לבין נציגי הסיקסטיז הישראלים מתחדד במפגש בין הבלש בן ה-40, נציג הממסד כביכול ניצול השואה לבין חבריה של טליה. דינור מתהפנט מההאזנה ל'צד האפל של הירח', תקליטם הטרי של פינק פלויד שמצא בדירתה של טליה. בהמשך הוא מעשן לראשונה בחייו סמים שקיבל מבני חבורתה הפריקים. אט אט הופך דינור לנגד עינינו לפריק בעצמו.
החלק הבלשי לוקה בכמה בעיות, "טכניות" בטיבן, אבל שגורעות מעוצמתו. העלילה הבלשית מואצת ומושהית באופן שרירותי. מצד אחד ישנן קפיצות גדולות בחקירה, סיוע נדיב של "האל מהמכונה" (למשל: הבלש מוצא כך סתם נעל של נכים בזירת הפשע ).
מצד שני, ישנה התמהמהות לא מוסברת במפגש עם החשוד המרכזי, שזהותו מתבררת בשלב מוקדם למדי. פתרון הרצח הניתן בסוף הרומן מפתיע למדי, אבל הדרך אל הפתרון הזה לוקה בהיעדר גימור וליטוש שקיימים בספרות בלשית ריאליסטית במיטבה. כי ספרות בלשית במיטבה צריכה מצד אחד להציב תנאים בלתי אפשריים לפענוח פשע, ומאידך גיסא
החלק העוסק בנישואיו של הבלש אינו מקיים קשר ברור עם שאר חלקי הרומן וגם ההיגיון של התערערות הנישואים והנימוק להצגתה אינם ברורים עד תום.
אבל הבעיה החמורה ביותר ברומן היא היעדר קשר בין החלק הדן בביוגרפיה של השוטר לבין החלק הפורש את עלילת הפשע. בספרי בלש רבים ניתנת הביוגרפיה של הבלש במשורה וברמז. במקרים שהיא אינה ניתנת במשורה, תפקידה הוא להסביר משהו הקשור בעלילה: את הסיבה שבגללה נהיה הבלש בלש או משהו מהותי באופי פעילותו כבלש.
כאן, לעומת זאת, הביוגרפיה של הבלש תופסת מקום רב אבל היא אינה קשורה למקצועו או למעשה הפשע שהוטל עליו לפענח. היעדר הקשר הזה שהסופר חש בו כנראה הוביל לקיצוניות ההפוכה: ניסיון יצירת קשר הדוק מאוד ולמעשה ישיר בין ביוגרפיית הבלש ובין הפשע. הקישור הזה שרירותי ומאולץ, צירוף מקרים חריג, והוא פוגע מאוד בספר.
"בחול", אגור שיף, עם עובד/ספריה לעם, 287 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם