לרקוד, לרוץ, לפעול: על החדש של הרוקי מורקמי
גם ב"לרקוד לרקוד לרקוד" יוצאים גיבוריו של הרוקי מורקמי לפעולה, למסע, לחיפוש, לריצה בדרך אל הגאולה המיוחלת. והדרך לשם מענגת
"לרקוד לרקוד לרקוד" הוא ריצה שכזו. 374 עמודים של קריאת מרתון. לעתים נשנק הקורא מחוסר חמצן, מהשתאות, לעתים הוא עייף ויגע מעודף תיאורים ולפרקים האדרנלין מפעפע בדמו כשהוא מפענח ומפצח עוד שיא. מורקמי הוא הסופר היפני המצליח ביותר בעולם כיום, זוכה פרס ירושלים 2009, ואחד הכותבים הזרים האהובים ביותר על הישראלים. בצדק.
מורקמי כתב את "לרקוד לרקוד לרקוד" בסוף שנות ה-80. "ביקשתי לכתוב סיפור בלשי שיש בו קצב של מותחן", סיפר בשנה שעברה בכנס הסופרים בישראל כשזכה בפרס ירושלים. אבל "לרקוד לרקוד לרקוד" הוא לא בדיוק הרלן קובן היפני. הז'אנר משמש את מורקמי כדי לפרוק את משא החלומות המסויטים והטובים. הריצה הספרותית שלו לא מיועדת כדי לספק את הפורקן והניצחון שבסוף המרוץ, אלא כדי לפרוש עוד משל על הישרדות אישית של אדם רגיש בעולם מנוכר. כך היה ב"מרדף הכבשה" (ש"לרקוד לרקוד לרקוד" הוא מעין ספר המשך שלו) וכך היה גם בספרו המצליח מאוד "יער נורווגי" שנכתב באותן שנים.
"לרקוד לרקוד לרקוד" מאפיין את כתיבתו המוקדמת של מורקמי. לוקח את החומרים שבין מציאות לדמיון, יומיום וחלום ויוצא לריצה על קו הגבול שבין ריאליזם לסוריאליזם. זהו סיפורו של גבר בן 34 בודד וצמא לאהבת אישה שיוצא להוקאידו לבצע משימה עיתונאית כלשהי (לכתוב מאמר לשבועון נשים "לאכול טוב בהקודאטה"). הוא יוצא עם צלם אל האי, מבקר במסעדות, אוכל וכותב. הכל קורה בשנת 1979, שנה דרמטית בעולם ושנה משמעותית לגבר היפני הצעיר. הוא מתגרש, ידיד שלו מת מוות מסתורי, אישה שאהב ברחה ממנו והוא מסתגר במשך היום בביתו ויוצא לעיר לעתים רחוקות. הוא לא קורא ספרים וגם לא עיתונים, לא צופה בטלוויזיה ולא מקשיב לרדיו. הוא מנסה להחלים.
הרוקי מורקמי
צילום: פלאש 90
שנים אחדות אחר כך מצב התודעה הזה מוליד אצלו סיוטים ההופכים למציאות. הגיבור ללא שם של מורקמי נמשך בחזרה אל המקום שבו עברו עליו כמה מהימים המוזרים של חייו והוא רדוף חלומות על נערת ליווי שאיתה ניהל מערכת יחסים כלשהי. היא נטועה עמוק בראשו והוא יוצא שוב אל המקום שבו היה איתה בסוף שנות ה-70.
שם, באזור הדמדומים שבין המציאות למה שמעבר לה, פוקד עליו איש הכבשה המסתורי לרקוד. נחוש לשרוד בעולם אבסורדי, הוא יוצא למסע מבהיל ומוזר אל עברו בעקבות פרשת רצח שהחשוד העיקרי בה הוא חברו מימי בית הספר.
אחד הדברים המרכזיים בעולמו ובכתיבתו של מורקמי הוא הצורך לפעול. גם ב"קפקא על החוף" וגם ב"ריקוד האדמה" גיבוריו יוצאים אל מחוץ למעגל חייהם הקבוע לפעולה, לחיפוש, למסע, לריצה כדי להשיג גאולה. מעניין האופן שבו הגיבור של מורקמי מתאר את מעשה
הכתיבה כ"גריפת שלג". "אני לא יכול לומר שאני אוהב או לא אוהב לכתוב. אני מיומן בכך ואולי הייתי צריך לומר שאני יעיל, יש לי כישרון יש לי ידע יש לי עמדה יש לי שורת מחץ וכל השאר. אני לא סופר ממש. אני כותב לפי דרישה על פי מספר המילים הדרוש להם. מישהו חייב לעשות את העבודה הזאת וחשבתי למה לא אני. זה כמו גריפת שלג" (עמ' 192).
"לרקוד לרקוד לרקוד" אינו ספר רגשני. הוא קצבי. הוא הרפתקני בדרכו והוא מעורר הרהורים. הספר תורגם לעברית מאנגלית אך לפני שאתם נזעקים שימו לב. מורקמי עצמו היה מעורב בתרגום מיפנית לאנגלית והוא אישר את העותק שיצא בבריטניה כמקור שאפשר לתרגם ממנו לשפות אחרות. כרמית גיא, מהמתרגמות הטובות שלנו, עשתה עבודה מהימנה וראויה וקוראיו של הסופר היפני עשויים להישאב שוב לעולמו המופלא/מופרע של גדול סופרי יפן כיום.
"לרקוד לרקוד לרקוד", הרוקי מורקמי, מאנגלית: כרמית גיא, כתר, 384 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם