"אולי בחרו בי בגלל שאני דומה לה"
את התפקיד הראשי בסרטה החדש של מיכל בת אדם, "מאיה" מגלמת השחקנית הצעירה לירון בן שלוש. בראיון בכורה היא מספרת על הדמיון שלה לבת דמותה, שחקנית מתחילה, טוענת שאין לה קווים אדומים וחולמת לעשות טלוויזיה: "אני קוראת לבמאים להזמין אותי"
לירון, זה משהו שהיית עושה? היית מסתכנת בפגיעה בבמאי, ועוד בתחילת הדרך?
"ממש לא. לא הייתי עושה את זה. באופן חד משמעי. האמת שגם כשמדובר במאיה, הצופים בעצם צריכים להחליט בעצמם אם זה מה שהיא עשתה כי בסך הכל, היא מרגישה שהגבול בינה לבין הדמות היטשטש. אני אישית לא הגעתי למצב כזה".
סביר להניח שאת לירון בן שלוש, בת 26 מחולון, רובכם עוד לא מכירים. יצא לכם אולי לראות אותה בתיאטרון ("ריצ'רד השלישי" בתמונע, "תיקון" של בית ליסין), או בפרסומות, אבל כשתחזו בה ב"מאיה", סרטה החדש של מיכל בת אדם, לא תוכלו להתעלם מהכישרון ומהמשחק המשכנע ובטוח לא תוכלו להוריד את העיניים מהמבט הנוקב שלה.
ב"מאיה", שעולה היום (ה') לאקרנים, מגלמת בן שלוש את מאיה, צעירה שחולמת להיות שחקנית ואחרי ניסיונות כושלים, מקבלת את התפקיד הראשי בהצגה של הבמאי הכוכב חגי צפריר. במסגרת העבודה על התפקיד, מאשפזת את עצמה מאיה בבית חולים לחולי נפש ובמקביל מנהלת רומן עם הבמאי.
יש המון קווים מקבילים בינך לבינה. שתיכן שחקניות אלמוניות יחסית שקיבלו תפקיד ראשי.
"נכון. מאוד הזדהיתי איתה וההקבלה בינינו היא מתבקשת. אני יכולה להגיד שהאודישנים והניסיונות לקבל תפקידים זה דבר לא פשוט, אבל שתינו מסורות למשחק. יכול להיות שבחרו בי בגלל שאני דומה לה. בכל מקרה, באתי עם התלהבות ורצון גדול והתמסרות גדולה כבר מהתחלה. יש בי תשוקה גדולה למקצוע".
היו לך גם רגעי משבר כמו למאיה? שהחלטת שזהו, את לא רוצה לשחק יותר?
"רגע משבר יש כל הזמן, גם לפני הצילומים של הסרט הייתי באחד, אבל לא היה לי רגע שאמרתי שאני לא רוצה לעשות את זה. משחק זה מקצוע מאוד פתלתל ותמיד יש הרגשה שאם אעשה משהו גדול, יהיה אחר כך עוד משהו. אני יכולה להגיד שברגע שקיבלתי את התפקיד, הרגשתי שאני יכולה להגיד שאני שחקנית בלי להתבייש".
בן שלוש גדלה בשכונת תל גיבורים בחולון. היא מעידה על עצמה שהייתה ילדה מאוד ביישנית, אבל לאחר שנחשפה למחזה "חפץ" של חנוך לוין, משהו בה השתנה. "כשהייתי בחטיבת הביניים,
איך הייתה ההרגשה לשחק בסרט ראשון שיוצא להקרנות מסחריות?
"מאוד מרגש. לא האמנתי שהתפקיד יהיה שלי. זו הייתה חוויה מעניינת, הייתי הרבה מאוד עם מיכל (בת אדם) לפני הצילומים ועשינו עבודת הכנה, הכרנו זו את זו. ביום הצילומים הראשון הייתי קצת בשוק".
איך באמת הייתה העבודה עם מיכל בת אדם? העובדה שהיא גם שחקנית תרמה לך?
"כן, מאוד. זה שונה לעבוד עם מישהו שהוא שחקן כי היא יודעת איך לדבר ולפנות אלינו, איך לגעת בנוצה ולא בפטיש, להוביל אותנו דרך מחשבות ולתת הרגשה טובה".
ועם גיל פרנק?
"הוא מדהים. הייתה בינינו כימיה אדירה והוא לא נתן לי להרגיש לרגע שהוא מנוסה ממני. בעצם כולם היו ככה. הוא היה מקסים, תמך בי. היה מאוד כיף".
יש לך גם כמעט סצנת סקס איתו.
"כן, לא ממש יצא לי לעשות את זה לפני כן. בהצגות יצא לי להתנשק, אבל זה הכל מאוד טכני. אני מניחה שההרגשה תלויה במי האדם שעומד מולך".
העובדה שבעלך אסף קורמן, ערך את הסרט ומעורב בו הפריעה לך?
"היה לי חשש שהוא יראה את זה בזמן העריכה, אבל בסופו של דבר עובדה שהתחתנו. בכלל, זה מאוד תורם ששנינו עובדים באותו מקצוע כי הדיאלוג בינינו מפתח. אני כשחקנית והוא כבמאי, תסריטאי, עורך ומוזיקאי. אני נעזרת בו המון, גם כתסריטאית מתחילה".
בשנה שעברה, במהלך פסטיבל הנשים ברחובות, קיבלה בן שלוש מענק לכתיבת תסריט מקרן רבינוביץ' וקרן גשר, עליו היא עמלה בימים אלה, לצד משחק בהצגות "אבסינת" ו"חיות לילה" בתיאטרון תמונע והצגת הנוער "משחק מסוכן". עם זאת, היא עדיין מעדיפה לעמוד לפני המצלמה ולא מאחוריה. "משחק זה מה שמעניין אותי", היא מסבירה. "אין לי נטייה לביים, אבל כתיבה זה משהו שאני רוצה לעסוק בו, אני נמשכת לזה מאז שהייתי קטנה".
ומה בתחום המשחק: תיאטרון, קולנוע או טלוויזיה?
"אני מאוד רוצה לעשות טלוויזיה וקוראת לבמאים להזמין אותי. תראי, זו שאלה קשה כי החוויות הן שונות. עד עכשיו עשיתי יותר הצגות וההבדל הוא שאני יכולה לשנות את עצמי במהלך הזמן. בקולנוע, התהליך שונה ויש שם קסם שהתאהבתי בו".
יש לך קווים אדומים?
"לא, אין לי. אם יש משהו מבחינת התוכן שלא אוכל לעמוד מאחוריו אז לא אעשה, אבל אני לא חושבת בצורה כזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם