כשדניאל מתעורר: ראיון עם דניאל אפרת

דניאל אפרת, שתרגם את המחזמר "אביב מתעורר" ומשחק בו, הזדהה בקלות עם התכנים העוסקים בעימות בין ילדים להורים. כמי שעזב בגיל 17 את הבית, בעקבות הגילוי שהוא הומוסקסואל, והתכסח עם הוריו סביב החלטתו לא להתגייס, הוא כבר שחה בחומר. זה נגמר בפיוס מרגש עם אמא ואבא - עובד אפרת - אחד המוזיקאים החשובים בארץ. אבל עזבו אתכם מזוטות: מה הוא חושב על הפרטנרית החדשה שלו, נינט?

רועי בהריר | 21/5/2010 10:00

האביב, ככל הנראה, היה מתעורר גם בלי נינט. האולם, במקרה כזה, אמנם היה קטן יותר והצופים שבו תרבותיים יותר, אבל רמתו של המחזמר, כשלעצמו, לבטח לא הייתה נפגעת - אם לא להפך.

נינט שם רק כדי לשים את הקטנה כדי שהכדור ייכנס לשער, ולגרוף את התשואות. מה שבאמת אחראי לכך שהאביב הזה מתעורר הוא הבישול המצוין, על סף המופתי, של דניאל אפרת, שתרגם את המחזמר לעברית.

- ומה חשבה שרית פוקס על "אביב מתעורר"?

זה לא היה עניין של מה בכך. גרמניה, המאה ה-19, שפה גבוהה, שפת רחוב, רוקנרול - צריך הרבה כישרון כדי לסנתז את כל אלה לעברית הגיונית וזורמת אחת.

לאפרת (28), מתברר , יש כישרון לזה. לא מעט כותבים ומתרגמים ותיקים ומנוסים ממנו נפלו במשימות שאינן מדגדגות את מורכבותה של זו שהוא צלח ב"אביב". אבל תרגום, מה לעשות, לא נתפס פה כמלאכה סקסית. לא פלא שאתם לא מזהים עכשיו את הבחור שבתמונה.

וזה לא מזיז לו. לפחות בקטע הזה, הוא מזכיר מאוד את אביו, המוזיקאי עובד אפרת. כלומר, הוא שמח בחלקו מאחורי הקלעים. "אני ממש מעדיף את זה ככה", הוא אומר. "אני עושה את מה שאני אוהב, וזה מספק אותי וממלא אותי. אני מאוד שמח שאני מקבל הכרה בזכות העבודה שלי ולא כי איזה יחצן שם תמונה שלי בעיתון וכותב מה לבשתי באיזה קוקטיל. גם אבא שלי, אגב, הוא ממש לא כוכב, הוא מוזיקאי. אני זוכר שכשהייתי קטן לא ממש התלהבתי מזה שבכל ערב ישבו אצלנו בסלון זמרים מפורסמים. התלהבתי הרבה יותר מהריח של ציוד הסאונד, מהאווירה באולפן".

גם עכשיו, כשאתה חתום על המחזמר של המדינה, לא אכפת לך להישאר בצל?
"איזה צל? אלה אורות בריאה. זה הסיפוק הכי גדול שיכול להיות. האנשים האלה, שנהיים מתוסכלים בגלל שהם לא זוכים להכרה, הם גם אלה שפורשים בסופו של דבר מהמקצוע. אלה שמחזיקים מעמד הם אלה שעובדים מאהבה.

כשלמדתי בבית צבי, היו שם אנשים שגרי (בילו) הפך אותם לכוכבי השכבה והם היו בטוחים שהשמש זורחת להם מהישבן ושברגע שהם יסיימו את הלימודים יפרשו שטיחים אדומים לרגליהם. אבל כשזה לא קרה זו הייתה חתיכת התרסקות. בוא נגיד שהגיהינום של בנאדם אחד הוא גן העדן של אדם אחר ואני, תודה לאל, בגן עדן".

אני בגן עדן. דניאל אפרת צילום: אריק סולטן

צה"ל ויתר עליי

הדרך לגן העדן הזה לא עברה חלק. כשעבד על התרגום של "אביב מתעורר" הוא נתקל בהרבה פלאשבקים ממנה. הקונפליקט המרכזי במחזה - אותו צורך של בני נוער במתן דרור ליצרי הגוף והנפש שלהם למול הניסיון של המבוגרים לנטרל את ה"אביב" באבו - החזיר אותו ליום ההוא, בגיל 17, כשהחליט לעזוב את הבית.

"אפשר להגיד שזרקתי את עצמי מהבית", הוא מספר. "פשוט הרגשתי שהצורך שלי להיות מי שאני נחנק שם, ושאין לי יותר מקום בתוך המעגל המשפחתי שחייתי בו. השנתיים האחרונות שלי שם, מגיל 15 עד גיל 17, היו מאוד מאוד קשות. באותו זמן היו הרבה מאוד מריבות ומתחים בבית והכול היה קשור לגילוי של הזהות המינית שלי. הייתי קם בכל בוקר, צורח על ההורים שלי, הם היו צורחים עליי בחזרה, אבל מעולם לא סיפרתי להם מה באמת עובר עליי. ההורים שלי מאוד ליברליים, אבל כשהייתי שם ועמדתי לקראת צעד כזה, פחדתי".

למה, בעצם?
"קשה לי להסביר. בדיעבד, זו הייתה תחושה לא מוצדקת, כי ברגע שעזבתי את הבית סיפרתי להם הכול וזה עבר מצוין, אבל עד אז כעסתי עליהם על התגובה שציפיתי שהם יגיבו, עוד לפני שסיפרתי. כל זה נעלם כשעזבתי, כי באותו רגע הם הרגישו שהם מאבדים אותי, אז הקשר בינינו הלך והתהדק.

אני, מצדי, תפסתי טרמפ על העיתוי הזה, ובשיחה הראשונה עם אמא שלי, שבה הנושא הזה עלה, סיפרתי לה, והיא לאבא, ולמחרת בבוקר קיבלתי ממנו טלפון שבו הוא אמר לי כמה הוא אוהב אותי".

אפשר היה להניח שה"התעוררות" של אפרת הצעיר לא תהיה מלווה בקונפליקט כה קשה. בכל זאת, אביו, עובד אפרת, החל את דרכו כ"מתעורר" חתרן וחצוף במיוחד

בעצמו, כשניגן בס בלהקת הפאנק ישראלית, הקליק. בהמשך דרכו כמוזיקאי מחונן עבד במשך השנים עם אמנים כמו אהוד בנאי, יהודית רביץ, ריטה, חוה אלברשטיין, אתי אנקרי ורבים אחרים, והלחין להיטים כמו "אמסטרדם", "נאחז באוויר" ו"כמו אז" - בקיצור, הוא לא היה אמור להוות בעיה בגזרת הבן היצירתי.

"הייתי הרבה מאוד באולפנים ובהופעות עם אבא. אני זוכר את עצמי בהקלטות של 'ציירי לך שפם' של נוער שוליים, למשל, כשהם הקליטו את זה במרתף בבית ציוו ני אמריקה. הייתי נרדם שם על הספה והשירים מהרמקולים היו מפריעים לי לישון. זה התחיל מהרגע שנולדתי, שהיה באמצע סשן של 'אמא, אני לא רוצה להיגמל' של הקליק".

אתה ילד מבחנה, במקרה?
"אה. . . לא . וגם לא הייתי באינקובטור. אבל כן הייתי מהילדים שעושים המון רעש, וכל הזמן חיפשתי תשומת לב של מבוגרים. אחר כך, ביסודי, הייתי מתבדל, מתבודד כזה, מוזר, עד שבסופו של דבר מצאתי את המקום שלי בתלמה ילין ובלהקות נוער".

ההמשך היה פחות אידילי. ליציאתו של אפרת מהארון נלווה באותו זמן צו גיוס לצה"ל. אפרת, שאביו היה לוחם בשייטת 13, החליט לוותר על התענוג. "שחרר אותי קב"ן", הוא מספר. "קצת קשה לי להגיד לך למה בדיוק. הייתי בן 17, ילד מוסרט ומבולבל מהחיים. לא ביקשתי להשתחרר. שחררו אותי. הגעתי לשם, הם ראו מה יושב מולם והחליטו. פחדתי מאוד מהצבא, מהמסגרת הזאת, מעוד פעם לא להשתייך, להרגיש חריג".

ואיך אבא הגיב לזה?
"שניהם - גם אבא וגם אמא - הגיבו לזה מאוד קשה. צעקו והכול. זה עבר דרך ביקוו רת מאוד נוקבת שהטיחו בי, והיו עוד כל מיני דברים, אבל עזוב, בוא לא ניכנס לזה. זו הייו תה תקופה לא פשוטה. בעיקר כי נלווה לזה גם עניין המיניות שלי".

נינט היא הפתיון. ''אביב מתעורר'' צילום: דניאל קמינסקי

בית זונות במוח

כיום, אחרי שהאביב שבו התעורר לחלוטין, דניאל אפרת, בוגר תלמה ילין ובית צבי, נחשב לאחד ממתרגמי המחזות המבטיחים בארץ. ההתמחות שלו היא בתרגום מחזות זמר. "הכול התחיל מזה שבבית צבי מאוד רציתי לעשות את 'מופע האימים של רוקי'", הוא משחזר. "הבעיה הייתה שלא היה לזה תרגום, אז אמרתי 'מה הבעיה? אני אתרגם'.

זה היה מתוך איזו תמימות שהייתה בה גם קצת חוצפה. לא אמרתי לעצמי 'או.קיי, עכשיו אני בונה את עצמי כמתרגם', אבל האמת היא שתמיד נמשכתי לתחום הזה של השפה. אני אוהב את המוזיקליות של השפות, את הסאונד שלהן. אני מניח שאת זה קיבלתי מאמא, שהיא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה. אני גם מודע לכך שמדובר בעבודה מאוד סיזיפית, שלא תמיד שמים אליה לב.

אבל מה לעשות, מדליק אותי האתגר של למצוא פתרונות לדברים. אתה הרי לא יכול לקחת שורה כמו It's the Bitch of Living מתוך "אביב מתעורר" ולתרגם אותה כלשונה. צריך לחרוק שיניים, ובסופו של דבר יוצאת 'בית זונות במוח', שממצה , לדעתי, את האטרף שהם מדברים עליו שם, מוסיפה להצגה משהו זנותי, וגורמת לכך שהקהל מקבל את הבוטות של השיר הזה כמו שהיא במקור".

עד כה, אפרת הספיק לתרגם את "רנט", "קאטס", "אוויטה", "גריז", "שיער", "קברט", "תהילה", " מופע האימים של רוקי" ומחזות רבים נוספים של תיאטרון הספרייה. פרט לזה, הוא גם כותב, עורך ומשחק בתיאטרון בית ליסין ("ברודווי פינת פרישמן"), בהבימה ("שיקגו"), בקאמרי ("כנר על הגג") ועוד ועוד.

בקיצור, לא במקרה הוא התגלגל להפקת המחזמר המדובר בארץ. גם כשחקן במחזמר. ולא, העובדה שנינט גנבה את ההצגה ממש לא מבאסת אותו. וגם העובדה שעדו ברטל ועידו רוזנברג, הכוכבים האחרים במחזמר, אינם נמנים עם אנסמבל הצעירים של בית ליסין.

"ברגע שהתחלנו לשבת על הליהוקים, ראינו שחסרים לנו שלושת התפקידים הראשיים והחלטנו לפתוח אודישנים", הוא אומר. "גם מתוך הקבוצה עשו אודישנים, אבל רצינו לבחור את האנשים הכי מתאימים, ואני חושב שהם נבחרו. יכולנו לעשות את זה עם שחקנים אנונימיים ולקבל את אותה חשיפה שקיבלנו ב'חלום ליל קיץ', למשל , אבל זה לא מספיק לדבר הזה. הוא ראוי להגיע לתודעה רחבה יותר כי יש פה חומר מדהים".

ובסוף הרבה אנשים מגיעים להצגה כדי לראות את נינט בסצנה מינית.
"בסדר, אז מה. אם היא הפיתיון להושיב את הישבנים בכיסאות, אין לי בעיה עם זה. היא פתרון ראוי בעיניי. אתה יודע מה? אני מעדיף שיבואו לראות אותה בסצנה מינית מאשר שיבואו אנשים מוועדי עובדים, שאין להם מושג מה הם באו לראות".