הנדסת אנוש: על המופע של ערן צור
במקום להתרכז בשירי אלבומו החדש והנפלא "כל מה שאנושי" הפך ערן צור את הופעתו החדשה לפסטיבל להיטים. יונתן גת התאכזב
''כל מה שאנושי'', ערן צור -ההופעה, שישי, 23:00, תיאטרון תמונע ת''א
בטוחים?
ערן צור בהופעה יונתן גת
בליל שבת האחרון, 23:15, תל אביב, צור עולה לבמת תיאטרון תמונע (במקום לאמפיתיאטרון הרומי) עם כוסית וודקה (במקום בקבוק מים מינרלים) מול 200 איש (במקום 3,700) שמשיקים איתו את הופעתו החדשה.
ההופעה, כך מבשר שמה, מבוססת על שירי אלבומו הטרי "כל מה שאנושי", משיאי היצירה של צור. הפתיחה מבשרת טובות: "דלתות" (למילותיו של אברהם שלונסקי) זוכה להגשה המוכרת, הקינקית והמשועשעת. זהו ערן צור במיטבו, שמשלב במיומנות שפה גסה בעגת משוררים, רומנטיקה עם סדיזם, מרה שחורה וחרמנות, פיגועים, זיונים, שוקולד ותותים. ללקק את האצבעות.
אבל אז, משהו משתבש. במקום להמשיך עם המבט המפתה בעיניים, עם החיוך הסוטה, עם הבגרות המאוחרת, צור מעדיף להישען לאחור ולחזור ללהיטי העבר "ערב ב' כסלו" ו"פרפרי תעתוע". הקהל, איך לא, אוהב את זה ומצטרף בשירה בציבור. המרחק לקיסריה מתקצר והולך. לרגע מרגישים את מדרגות האבן. עוד מעט נדליק גם נר.
צור מתעשת ומרענן עם "אחת אחר חצות" הנפלא (שהלחין עמיר לב, עוד רוקר ישיר ורגיש). והאבות שבקהל ודאי מזדהים איתו כשהוא שר "האב המגונן שבי נדרך ורק שלא תפרוץ עוד מלחמה / השער כאן סגור, מגן מסכנה/ ועד יום המחר אני נרגע, אני נרגע". זה הזמן של האמהות להחזיק לבעלים את היד. אבל קיסריה לא מרפה.
האב החרד מפנה את מקומו לטובת ביצועים שופעי טסטוסטרון ל"לילות של ירח מלא", ל"קרבות תרנגולים", וגם ל"רטוב וחם". נועה בביוף ארוכת השיער, בעלת הקול יוצא הדופן, מסייעת בארבעה קטעים. שלושה מתוכם - נוסטלגיים.
מעדיף להישען לאחור ולחזור ללהיטי העבר. ערן צור בהופעה
יונתן גת
קשה שלא להתאכזב. צור מבצע רק מחצית משירי הדיסק החדש ומתעלם מ"אני חופשי", "חליפה של חייט", ובמיוחד "הנפילה" (שהולחן ע"י אוהד בן ארי), לטעמי, אחד משיריו הגדולים אי פעם.
שיר שמכיל חרדה, בעתה, קריסה, ולבסוף גם ריפוי. קתרזיס במיטבו שהיה יכול לשרוף את אוזניו של כל בן 30 פלוס שישב בתמונע בשישי בלילה. רק שצור בוחר לוותר.
עוד לגימה אחרונה מכוסית הוודקה ו"פרח שחור", אחרי 20 שירים, חותם את המופע. צור יורד מהבמה ספוג זיעה בת שעתיים. המאמץ מרשים, אבל "כל מה שאנושי" היא כותרת מטעה.
במקום ששיריו יהוו את לבו של המופע ומסביב ישובצו שירים מוכרים, הוטבענו בקלאסיקות עבר שנתנו תחושה של ערב סיכום או מיטב הלהיטים. במקום כל מה שאנושי, קיבלנו את כל מה שאנחנו מכירים, וחבל. כי הדיסק הטרי, לעניות דעתי, הוא הטוב ביותר של צור ב-15 השנים האחרונות.
הוא
קצר שבחים, הוא זכה לתהודה גדולה, ולמרות זאת, נדמה שצור עדיין חושש. שקשה לו לסמוך על הקהל שלו. שקשה לו לסמוך על עצמו. זה מאפיין זמרים רבים בני דורו, ששבעו אכזבות ורוצים להיות מוגנים מאחורי הידוע והמוכר. אבל זה לא תירוץ.
צור הוא חיית במה. הוא מספק ביצועים חזקים, עיבודים מצוינים, וסוחף את הקהל במסע של אדרנלין חם לאורך כל הלילה. בגיל 45, עם שני ילדים, 20 שנות קריירה ולא מעט שיאים מאחוריו, צור לא רק שומר על אותו רעב, אלא גם מפתח תיאבון חדש.
לכן, אפשר לצפות שישתחרר, ייקח אוויר, ייפרד מהעבר וייתן לנו את המתכונים החדשים שלו לחיים בוגרים. את כל הפירוט. את כל הנימוקים. את כל מה שאנושי.
"מישהי מבחוץ אמרה: תפנה את הגופה מהחדר שלך. שמחתי שהיא אמרה את זה. עכשיו אוכל להיות מי שאני ולא אני של פעם מזמן" ("הגופה", מתוך האלבום החדש)
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם