ירושלים הנחרכת: ביקורת על "נוצות"
בספר "נוצות", שבו נראות שנות החמישים כמהדורה תקדימית של ישראל נוסח ביבי, בוקעת אהבתו האחת של חיים באר אל העיר שעדיין מוסיפה להיחרך באש משוגעיה
אני מעלה זאת כי בחרתי ב"נוצות" של באר כדי להצביע על שורת הפרוזה הישראלית שיוצאת בסדרת "עם הספר" ביוזמת "ידיעות ספרים". המפעל נועד להשתתף בחגיגות הששים למדינה, וחזקה על רשימה פסקנית כזאת שתעורר השגות על יומרתה. אני מתבוננת בה כקוראת מן השורה. וכך, מתוך עשרים הכותרים בסדרה - שניים קרובים ללבי. עוד שניים נכתבו בידי סופרים מופלאים, אבל ספריהם שברשימה אינם עדיפים בעיני מכלל יצירתם. זאת תוצאה סבירה של התייחסות אדם פרטי לרשימה. אני לא אמורה לאהוד את כולה כיוון שאיני רואה לנגד עיני חתך ספרותי לאומי.
הנה אחד מן הספרים שכן קרובים ללבי - "נוצות". בחירתו לרשימה מוצדקת מכל ההיבטים הרלוונטיים, וזה רגע נכון לשוב אליו. לפתע מתחברים בו הקשרים נוספים ונחשף בו עושר ספרותי שצבר ארומה עם השנים. מי שטרם קרא את הספר טוב יעשה אם ייקח אותו עכשיו לידיים. כי העכשיו הישראלי ניבט מכל עמוד בספר שיצא לאור ב-1979.
חיים באר
צילום: יוסי אלוני
ריח של נבואה עולה מן הדפים. ריח של נוצות חרוכות הנפוצות מגג בית אבן ירושלמי, שהמשוגע התורן (ירושלים נודעת בתמהוניה) ניצב עליו ושורף שם דגם מאולתר של בהמה מורכבת מכריות. המספר, מי שהיה ילד טוב ירושלים ומוסר עתה את הדברים בבגרותו, חובר למרדכי לדר, נביא זעם. בשנות החמישים התמקד דווקא בסכנות הצרכנות התאוותנית והתזונה הלקויה אשר יביאו חורבן על ישראל.
סיפורו של הילד שכמעט אין לו שם (דווקא לילד השכן מעניק הסופר את השם חיים רכלבסקי, שמו המקורי של באר), שוזר את תולדות המדינה על מסגרת זכרונותיו השבים ונחבטים אל מלחמת יום כיפור. בקצהו האחד של הסיפור הוא חייל ביחידה שתפקידה איסוף ההרוגים משדה הקרב של 1973. הוא ישן מסויט בסמוך לחדר המתים
בסיני. בקצהו האחר של הסיפור הוא עוקב אחר קורות אותו לדר, שהעריץ מהפכן של תזונה בשם פופר לינקיאוס.
בין שני קצוות הסיפר נלחמים היהודים אלה באלה. חרדים בחרדים פחות, מצדדי הסדר השילומים מגרמניה הודפים את מתנגדיהם המיליטנטיים, אזרחים מהשורה עוינים את השכן החשוד בקומוניזם ואמו של המספר שוטמת את הקברן שהתיידד עם בעלה. שנות החמישים נראות כמהדורה תקדימית של ישראל נוסח ביבי. ומבעד לכל אלה בוקעת אהבתו האחת של הסופר אל העיר שעדיין מוסיפה להיחרך באש משוגעיה.
באר פורש את מפת רחובותיה של ירושלים והניחוחות העולים מפתחי חנויותיה ומצמחיה, ואור זריחה שלה ואור שקיעה. לתל אביב היה יעקב שבתאי. לירושלים ישנו חיים באר, יבדל לחיים ארוכים.
חיים באר, "נוצות", עם עובד וידיעות ספרים, סדרת עם הספר, 287 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם