הרחק מהחייל גינטר: על הספר "להציל את הילדים"
ג'ק ורבר שרד בבוכנוואלד כי רצה לספר לעולם. סיפורו משלים את האוטוביוגרפיה של גינטר גראס
ורבר לא היה סופר, אך כשנפטר ב-2001 כאיש עסקים אמריקאי מצליח, הוא השאיר אחריו ספר עדות. אחת המוטיבציות הדומיננטיות להישרדותו התבססה על החובה להישאר בחיים כדי להעיד על הזוועה. הסיפור שלו ברור, מסודר כרונולוגית ומפורט ככל שזכרונו התעקש לשמר את העובדות מהגיהנום. לא פעם הפסקתי לקרוא כאן כדי להסתכל בתמונות נוף ירוקות שצילמתי בגרמניה הנוכחית. נוף חף שמיהר להשכיח. באירופה הגשומה זה קורה מהר, העשב עולה ללא שהות. גם הנאצים ידעו לכסות עם בוקר על הדם ששפכו בלילה. ורבר מספר על חיילים רוסים שבויים שנטבחו בבוכנוואלד במכונת שחיטה שהומצאה במיוחד לצורך זה. גופותיהם נשלחו במשאיות למשרפות בוויימאר הסמוכה. על ורבר וחבריו הוטל לפזר מלח סלעים על הכביש המוליך לעיר כדי שיעלים את שבילי הדם שהותירו המשאיות.
ורבר היה בן של פרוון מצליח, שפתח בעצמו חנות לצרכי טקסטיל. היתה לו אשה יפה, רחל, ובת פעוטה, אֶמה. בנעוריו היה חבר בשומר הצעיר והשתוקק לעלות לארץ ישראל. אך כשבגר – התמהמה. כשהעמיס עגלה כדי לברוח מראדום לפני בוא הגרמנים, נוכחו הוא ואשתו שיוכלו לקחת עמם רק מעט מן הרכוש שצברו. "איך אפשר להשאיר הכול מאחור?" הם החליטו להשאר. כרבים אחרים ששרדו, הוא כותב: "לא עלה על דעתנו שתתרחש שואה." ב-8 בספטמבר 1939 נכנס הצבא הגרמני לעירם.
בבוכנוואלד צבר ורבר את ניסיון חייו האיום והממושך. הוא מתאר עשרות אירועים שבהם עלול היה למות, אך הוא שרד עד כניסת האמריקאים למחנה ב-11 באפריל 45'. היו רגעים שבהם העדיף למות. כשנתלה על עץ בידיים אסופות לאחור. האירוע מתועד בתצלום שקשה להסתכל בו אבל קשה גם להסיר את המבט. ורבר כבר שרוע חסר אונים על הקרקע בעוד שני חבריו עדיין תלויים וכתפיהם מתפרקות. מעל ליהודי המעולף ניצב קצין גרמני לבוש היטב ופניו מוארים בגאוות צייד על צידו.
ב-1944 נודע לורבר שאשתו ובתו נרצחו, והוא איבד את הרצון לחיות. אלא שאז הגיעו משלוחי הילדים לבוכנוואלד, והגבר החלוש והמדוכא מצא שליחות. בהיותו חבר במחתרת המחנה, לקח על עצמו להחביא את הילדים בצריפים ולדאוג להם למזון ולחינוך.
לאחר השחרור נישא למילי, ניצולה צעירה מעירו. כשיצא ספרו לאור הבינה מילי שבעלה השלים את שליחותו ולא יוכל לשאת עוד מידע איום. היא הסתירה את עובדות מותן של אשתו הראשונה ובתו בת השלוש: רחל סירבה להשאיר את אֶמה על הרציף בראדום לפני עלייתה לרכבת. חייל גרמני קרע את אמה מזרועות האֵם, רוצץ את גולגלתה אל הקיר ואז ירה ברחל. לפחות זוועת הידיעה הזאת נחסכה מורבר. בנו משלים את החסר בסוף דבר.
הספר מלווה בהערות שוליים שמוסיפות קונטקסט מקיף ומדייק. למרות הקושי הרגשי הנלווה לקריאה, הסיפור נועד למי שרוצה לדעת עוד על שגרת החיים בממלכת המוות, ולמי שמעוניין להציץ בחלקים הלא-נראים בתמונה שפורש הסופר גראס תוך "קילוף הבצל" שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם