ביג בן: איטליה הקטנה
על הפחד משיטת ברלוסקוני, על החיבה לעקרות בית עירומות, על הבעייתיות בהשתתפותו של דביר בנדק ב"אחד נגד מאה", על חופש העיתונות ועל בחינת הבגרות במתמטיקה. מנחם בן עם תובנות השבוע
מי שראה את "צחוק מעבודה" ביום ראשון בלילה, החמיץ מופע הרבה יותר טוב בערוץ הראשון: סרט הדוקו "וידאוקרטיה" על ברלוסקוני ודרכו הטלוויזיונית לשלטון, ובו בין השאר שורת עקרות בית איטלקיות עירומות ומחרמנות בהחלט שהופיעו בתוכניות הטלוויזיה שלו באיטליה שהפכה להיות מין נגטיב קפיטליסטי ממוסחר ומשוחד עד בחילה, כמעט זהה באופן פרדוקסלי לצפון קוריאה שטופת המוח.
- הטור הספרותי של מנחם בן
שם זה קים ג'ונג איל ובאיטליה זה ברלוסקוני - חנפן, מושחת, מטרידן נשים כפייתי ושוויצר מטומטם-השולט על 90 אחוז מהתקשורת במדינה, כולל הטלוויזיה, ומשם אוחז בשלטון באמצעות שטיפת מוח המונית.
וואו. איזה
אבל אולי אפשר להירגע: אצלנו בכל זאת לא יאפשרו למדינת ברלוסקוני לקרות. ולו רק משום שלא ירשו לעקרות בית ישראליות להתפשט בטלוויזיה, והן גם לא ירשו את זה לעצמן. בינתיים נצטרך להסתפק בתאונות עבודה מהסוג שקרה למיכל אמדורסקי. אגב אני חייב להודות, עקרות בית עירומות מחרמנות אותי הרבה יותר מנשות הפלייבוי המתפשטות והמלוטשות. איכשהו הן נראות זמינות וממשיות הרבה יותר.
אבל גם אנחנו כמו באיטליה ממסחרים את הטלוויזיה שלנו ברמות מסוכנות ממש. הפרומואים שפמפמו את הופעתו של דביר (ההוא שעובר לבנק המזרחי למי שהחמיץ) ב"אחד נגד מאה" היו בלתי נסבלים ממש, ואם מותר לנחש יכו מכה קשה את התוכנית הזאת שהחליטה לרדת לזנות ולעשות פרסום סמוי לבנק מזרחי טפחות באמצעות הבאת הפרזנטור שלהם למרכז הפריים טיים.
הרי שלא כשחקנים אחרים (כמו קרן מור או יובל סגל או משה איבגי המזוהים עם עוד הרבה דברים מקסימים בתיאטרון ובקולנוע הישראלי), דביר מזוהה בעיקר עם דבר אחד: בנק מזרחי טפחות. ולכן כל זה בלתי נעים במיוחד.
במקרה הטוב מדובר כאן בניסיון התחנפות גלוי לבנק מזרחי, אחד המפרסמים הגדולים. במקרה הרע מדובר בעסקה פרסומית ממש המנוגדת לכללי הרשות השנייה, מה עוד שמול דביר מופיע מיסטר מגה בול אברי גלעד. הנה אנחנו עוד מעט בממלכה האיטלקית הנחותה של ברלוסקוני. הכל מסחרה.
מועצת העיתונות לא התגייסה בינתיים לטובת אתר האינטרנט החרדי "צופר" שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הורו למשטרה לחקור אותו בחשד לזילות בית המשפט, לאחר שתקף כך או אחרת את שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בעקבות מאסר ההורים האשכנזים מעמנואל. אבל מועצת העיתונות חייבת להתערב, ולמרות שמדובר על מישהו ממש לא משלנו - גם חרדי, גם נגוע בנגע הגזענות האשכנזית - צריך להבין שפגיעה בו תוביל כמעט בהכרח לפגיעה בכל מי שיבקר מכאן ואילך בחריפות את בית המשפט העליון שלנו.
אז נכון שנכתבו על השופט אדמונד לוי דברים חריפים, ובין השאר נכתב עליו באתר החרדי כי הוא "הספרדי התורן עושה הספונג'ה לאדוני העליון האשכנזים", אבל שופט בית המשפט העליון אהרון ברק הורה מזמן לכל מערכת האכיפה בישראל לנהוג בסלחנות גדולה כלפי חופש הביטוי, כל עוד אינו מהווה סכנה קרובה ומיידית לשלום הציבור.
זהו חלק מהחופש המילולי שאנחנו נושמים יום יום בעיתונות הישראלית. אסור לפגוע בו. לכן החקירה המשטרתית נגד "צופר" תיגמר בחקירות משטרתיות נגד "מעריב" "ידיעות" ו"הארץ".
אני ממש לא מתפעל מהגדלת תקציב החינוך בעשרה אחוזים וממש לא חושב שזה יביא לשיפור החינוך בישראל שתחלואיו העמוקים הם בכלל לא תלויי כסף. להפך: ככל שישקיעו יותר כסף במערכת הקיימת, כן יעמיקו יותר את שקיעתה בבוץ של עצמה.
המהפכה הלימודית צריכה להתחיל אחרת לגמרי: למשל, בביטול לימודי המתמטיקה לרוב התלמידים והשארתם למחוננים בלבד, המעוניינים בהם. יש תלמידים כאלה (שרק הם ייגשו למבחנים הבינלאומיים במתמטיקה. תראו איך אחוז ההצלחה שלנו עולה פלאים). וכמה יהיה נחמד לפטור את רוב תלמידי ישראל מהשיממון המייסר הזה. זה ממש לא עולה כסף. דווקא להפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם