אי לו יהי: ביקורת על "אי"
אי שתושביו משלבים את הטוב שבמחשבה המזרחית והמערבית, משמש לאלדוס האקסלי כפלטפורמה מצוינת להכות באמצעותה בשלל תודעות כוזבות
הם מחנכים לאהבה חופשית ולעבודה שמטרתה לספק את העובד; זו חברה שהצליחה לנטרל את התשוקה הצרכנית הריקה ולהשיב אל חיי האדם את התשוקות הפיזיות החושיות ובעיקר: חברה שמבקשת - מתוך ספקנות ביחס לידיעה האנושית ופתיחות מוחלטת לריבוי שמסתתר בדברים המתחזים להומוגניים - לחוות את הדברים עצמם, ולוותר על התיווך המילולי שחוצץ בין החוויה וההכרה.
לשם כך נעזרים חבריה בסם מרחיב תודעה שמסלק את העכבות המילוליות, ומאפשר פתיחות מוחלטת להתמודדות עם הרגש הכן ועם העולם ללא מחסומי השקר של השפה.
כמו דנטה במסעו בשאול גם ויל זוכה למדריכים שמציגים בפניו את המקום שאליו הגיע. העלילה אינה העיקר כאן: "אי" מבקש נדמה לי להציע את עצמו כתרגיל מחשבתי, כטקסט פילוסופי, כתוכנית עבודה. הטיולים של ויל באי, השיעורים שהוא לומד, ההתנגדויות והתהיות שהוא מעלה מאפשרים להאקסלי לפרוש משנה פילוסופית שמגלה בחוכמה כי השאול הוא דווקא המקום שממנו הגיע.
מתוך ההתנסות במערכת החברתית שאליה נחשף זה עתה, לומד ויל לזהות את הכשלים שבהשקפותיו ובעולמו בכלל - עולם שכמובן היה עבורו טבעי לגמרי (והרי זהו אופיה של האידאולוגיה, אותה תודעה כוזבת: היא תמיד נדמית טבעית ונכונה לאלה שנמצאים בתוכה).
האקסלי מכה בתודעה כוזבת אחת אחרי השנייה, ממיתוס המשפחה המודרנית, דרך שיטות החינוך בחברה המערבית ועד אידאולוגיות פוליטיות. לא מפתיע כי לחבטות מדויקות במיוחד זוכה התודעה הכוזבת הגדולה של המאה ה-20: הפסיכואנליזה מבית פרויד וממשיכיו.
כתב ההאשמה של האקסלי מגיע לשיאו הספרותי (להבדיל מזה הפילוסופי) בשכתוב המיתוס האדיפלי. ובאמת, מדוע לא לכתוב אותו מחדש כטקסט שמאפשר הצלה, תקווה וחיים? הרי אדיפוס לא ידע מה עשה אומרת לויל הילדה הקטנה שעמה הוא צופה במחזה בגרסת האי. על שום מה יעקור את עיניו? על שום מה תיטול יוקסטה את חייה? תושבי האי יודעים: המשמעות האמיתית של החיים היא ההתנסות והחוויה, חוויה לא מתווכת שמסוגלת לדלג מעל מחסומי המילים ותיווכה של השפה, חוויה עצמאית של החושים.
העלילה אינה העיקר אמרתי, ובכל זאת אי אפשר בלעדיה. בלבה עומד אותו מאבק בין תפישות עולם במסורת "מהרסייך ומחרבייך ממך ייצאו". מורוגן השליט העתידי הצעיר של פאלה מתנגד בנחרצות לדרך החיים הפלאנזית. הוא התקלקל, אם אפשר לומר כך, בגלל שחונך מחוץ לחברה וכששב
זה ההבדל הגדול בין החברה הפלאנזית ובין זו המערבית: האחת מבכרת התנסות וחוויה אישית והשנייה מסתפקת בתיאורה של החוויה שאותה עצמה אין זמן לחוות, שהרי החיים דוחקים והעבודה ממתינה. גם הספר הפילוסופי של האקסלי אינו מסוגל כמובן לחמוק ממלכודת המילים והדברים: הספרות היא אולי המדיום החופשי ביותר, הפתוח ביותר לניסיונות והתנסויות, אך בסופו של דבר גם היא רק מודל ואת ההתנסות יש למצוא באופן עצמאי במקום אחר.
כך גם הרומן של האקסלי: הוא תוכנית עבודה מרהיבה לקראת עולם טוב יותר - תוכנית עבודה שמבקשת חקירה פילוסופית ומציעה את עצמה כטקסט ספרותי - אבל דרושה פעולה אמיתית כדי לחוות באמת את רעיונותיו.
"אי", אלדוס האקסלי, מאנגלית: דורי אדליסט, מחברות לספרות, 351 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם