ראשי » רייטינג » מוזיקה » מתחת לכל ביקורת

דיסקו פּאנק אלקטרו פאנק

אלבום הבכורה של אלקטרה הופך אותה לאחת הלהקות המעניינות של השנה, לדפנה ארד וביר 7 יש את כל הנתונים להפוך למיתולוגיית פאנק ישראלית וסאשה הוא יוצר בוסרי שצריך עוד להשתפשף. מתחת לכל ביקורת

ירין כץ | 2/8/2010 15:40

אלקטרה, ''Heartbreaks for fools''

בקצרה: אלבום בכורה מרשים לאחד מהרכבי האינדי הכי משמעותיים שפועלים בישראל בשנים האחרונות, שלאחרונה אף הצליח להכניס את השיר "!Coming to get you" לפלייליסט של גלגל"צ - הישג מצוין ללהקת שוליים ישראלית ששרה באנגלית.

האלבום, בהפקה משובחת של

ברוך בן יצחק מרוקפור, כולל 12 שירים שמושפעים מסגנונות מוזיקליים כמו בריט-פופ, Pאנק, פסיכדליה ואפילו מעט רגאיי. חברי ההרכב מתעתדים לצאת בקרוב להופעות בחו"ל שם הם מקווים לממש את הפוטנציאל שלהם ולפרוץ מהשוק המקומי לשוק העולמי.

משתתפים: דורון פרחי, בועז וולף, ניצן חורש, ברוך בן יצחק ורן שם טוב.

פלוס: סאונד מרענן והגשה מעולה שהופכים את החבורה של ניצן חורש לאחת מלהקות הפופ-רוק המעניינות של השנה - בארץ ובעולם.

מינוס: לעיתים נוצרת הרגשה של חוסר אותנטיות, לאו דווקא בשל השירה באנגלית, אלא יותר בגלל הטקסטים וצלילי הבריט-פופ שמעטרים את האלבום.

שורה מנצחת: "I know this place by sense, its ugliness/ Taught me to be cruel, follow the rules/ In an island of concrete walking hand in hand/ You've asked for a trip, now swallow it/ It's not my home anymore/ I've learned how to ignore and now I ended up bored" (מתוך "Not my home").

מדד דציבלים: גבוה

ברחבי הרשת: 1) אתר הבית 2) מייספייס 3) ראיון עם ניצן חורש.

הופעות קרובות: 7-5 באוגוסט באוזן בר בתל אביב.

אלקטרה צילום: גוני ריסקין

Beer 7, ''בלי רווח''

בקצרה: אחרי אלבום הבכורה "סקאנדל" והאי.פי "יא היפי EP", מוציאה ביר 7, להקת פאנק-רוק באר שבעית (כפי שמסגיר משחק המילים של שמם) שמייצרת מוזיקה פרועה ומשעשעת, אלבום נוסף שנקרא "בלי רווח". עדות לאווירה שמבקשים חברי הלהקה לייצר בפעילותם קיבלתי כאשר האלבום החדש הגיע אלי באמצעות דפנה ארד, מנהיגת הלהקה ואחותו הקטנה של רועי צ'יקי ארד, שהחליטה לוותר על יח"צנים ולשווק את האלבום בכוחות עצמה.

מחלקת את האלבום בעצמה. ארד רועי בכרך

כששאלתי אותה אם יש לה גם קומוניקט (פיסת נייר שמקובל לתת למבקרי מוזיקה ביחד עם האלבום) היא ענתה תשובה מוחצת: "לא הוצאנו קומוניקט, אנחנו פאנק". אמנם ההרכב משלב סגנונות מוזיקליים נוספים כמו סקא, ג'אז (סקסופון וקלרינט) ונגיעות מזרחיות (דרבוקה), אך אין ספק כי עיקר ההתמקדות של חבריו היא בסגנון הפאנק-רוק האמריקאי.

משתתפים: דפנה ארד, דודו רוזן, גיא דרורי, עודד בן יצחק, מיכאל לופו, אלון זיו, עמרי תמיר, גבריאל פריזם, יוני גזית, עמרי אמנואל, אורי פינק (איורים בעטיפת האלבום).

פלוס: פאנק-רוק מקורי ומרענן שלא נשמע כמו גרסת כיסוי חיוורת של הסצנה האמריקאית. הטקסטים נעים בין שעשוע אינטליגנטי ובועט לבין אינפנטיליות חיננית - בדיוק מה שנחוץ ללהקות שרוצות להשפיע על אנשים צעירים ולהפוך למיתולוגיות (ע"ע נושאי המגבעת).

מינוס: השירה, ההגשה והטקסטים נופלים לעיתים למקום מאד ילדותי שמקשה לקחת ברצינות את הלהקה ומקרב אותה לגבול הפאנק-רוק הגימיקי דוגמת ביט 69.

שורה מנצחת: "היא לא אהבה אותו וזה כואב בלב/ היה לו מוהיקן יפה, היא קראה לו מתלהב/ שנים עברו בשקט עד שזה קרה/ וזה מה שסיפרתי כשהגעתי למשטרה: אמא שלי רצחה את הפאנק" (מתוך "אמא שלי רצחה את הפאנק").

מדד דציבלים: רועש.

ברחבי הרשת: מייספייס

הופעות קרובות: כרגע אין.

בלי רווח עטיפת האלבום

סאשה, ''דרגות חושך וחללים לבנים''

בקצרה: אלבום בכורה ליוצר הצעיר מפתח תקווה שעלה מברית המועצות בגיל 8 ומעיד על עצמו כי "תמיד נתפס כשונה ואחר". השונות הזו והתלישות שיצרה בו העליה לישראל, הם על פי הגדרתו המקור ליצירה שלו. האלבום, שמוקדש לסבתו של סאשה, מציג בעיקר שירים אישיים, מלנכוליים ומורבידיים בגוונים שונים של רוק קלאסי שמרני.

סאשה, דרגות חושך וחללים לבנים עטיפת האלבום

משתתפים: איגור חאיט, שגיא רוקח, ניצן דנא ועומרי פלטוניק.

פלוס: יוצר מברית המועצות לשעבר ששר בעברית ובאנגלית ומצליח להוציא את האמנות שלו החוצה בכוחות עצמו ובלי עזרה של חברות תקליטים ויח"צנים.

מינוס: האלבום בוסרי והשירה של סאשה בעייתית מאד, הן מבחינת היכולת הקולית והן מבחינת המבטא.

שורה מנצחת: "בואו תמלאו את החלל/ בקפה חזק וחם/ להזכיר לגוף הקר/ איך היה פעם בנאדם" (מתוך "שוודיה").

מדד דציבלים: בינוני.

ברחבי הרשת:מייספייס

הופעות קרובות: יחמם את ערן צור ב-12 באוגוסט בבית שפירא בפתח תקווה.