שירה בציבור: אמיר גלבע

רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע, והפעם: "אביב" מאת אמיר גלבע, מתוך חוברת חגיגות ה-20 לכתב העת "הליקון"

רן יגיל | 15/8/2010 15:42

לֶחִי עַל לֶחִי. וְלֹבֶן זַךְ
כְּמוֹ בְּשִׁיר שֶׁזְּמַמְתִּיו אַחַר שָׁנִים רַבּוֹת.
וּבַגַּן אָבִיב: וְנִצָּתָהּ בְּתוּלִית. וּשְׂעָרָהּ רַךְ.
וּלְעֵינֶיהָ קְשָׁתוֹת. וְהִיא רוֹפְקָה רוֹפְקָה חֲתוּלִית.
חֲמִיבָה! חֲמִימָה וַחֲבִיבָה,
חוּבִי טוּבִי עוֹד מְעַט וַאֲגַלֵּךְ.
אֲנִי שׁוֹמְעֵךְ שׁוֹזְרָה שְׁמִי בְּתוֹךְ שְׁמֵךְ.
וְיָרֵךְ הִדְּקָה יָרֵךְ. וְצֶבַע נִמְזַג בְּתוֹךְ צֶבַע.
וְשָׁנִים לָן שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע. וְאַהֲבָה.

אמיר גלבע צילום: רפרודוקציה מאלבום משפחתי

השירה העברית בקשת שבין חיים נחמן ביאליק עד נתן זך, ובעצם עד היום, לוקה במלנכוליות, שבלולית ועצב קיומי. צער העולם רובץ על כתפי המשורר. לא אצל אמיר גלבע. זה משורר שיודע לשמוח את שמחת הקיום בלי שיאבד ולו טיפה אחת של עומק תוך התבוננות בהווייתה.

- עוד על אמיר גלבע, בבלוג של רן יגיל

חשבו למשל על שירו המפורסם: "שיר בבוקר בבוקר" ("פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת/ ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום") ששר שלמה ארצי. כולו המנון לחיים. השיר הנוכחי אמנם איננו חדש, אבל הוא זוכה לתשומת לב מחודשת עכשיו כשהוא רואה אור בספר חדש של "הליקון".

חם מאוד הקיץ וכמה אנו כמהים לאיזו עונת מעבר כמו האביב. אבל האביב של גלבע הוא גם האביב שבלב. זו אותה פריחה חדשה שמנצה ובאבה ארוטיות נערית. כמה יפה השפה הפרטית שהוא יוצר למען אביב הנעורים הזה בשביל האהובה שממש מתוארת בקווים של ילדה מתבגרת. "חמיבה": שילוב של חמימה וחביבה, או "חובי וטובי" שהם פעלים בציווי-בקשה מומצאים, והכוונה שהנמענת המתבגרת תיחבא ותיטיב, כי הרי לבסוף

הדובר המזדקן יגלה אותה מינית כאישה.

סוף השיר כולו הוא מעין מזיגה ארוטית של האיברים של השניים לכלל אחד מופשט וגם צבעה נכנס בצבעו ולהפך כמו בקוביזם או בציור מופשט מודרניסטי. לא לחינם אפוא כינה אמיר גלבע את ספר שיריו עב הכרס: "כחולים ואדומים". הוא מודרניסט שנוטה מן הקונקרטי-הספציפי אל המופשט.

השיר לקוח מתוך ספר מיוחד של כתב העת "הליקון" שהופיע במלאות 20 שנה להולדת המגזין - "הליקון שירים שמחים" (עורך: אמיר אור). 60 יוצרים חוגגים רגעים של אושר ובוחרים שירי משוררים שמחים. המשורר דן ערמון בחר את השיר הזה של גלבע, אבל גם אילן שיינפלד, אידה צורית, יעל גלוברמן ועדה קינסטלר בחרו משירי אמיר גלבע. נראה שהוא באמת היה משורר שמח.