השורד האחרון: שיר דכאון
כשהשעמום מגיע לרמות חדשות, ב"הישרדות" יתקעו לכם עוד חמשיר מבית היוצר של שפקס רק כדי שתתעוררו. עונת האולטסאר שמה ללעג את המושג "השבט אמר את דברו", וספיישל דן מנו עושה בדיחה מכל מה שנשאר
המתח אמור להיות גבוה, האקשן בעננים והמתמודדים בסרטים רגע לפני שאמפי כרמיאל יכבה את הלפיד על עונה נוספת. והנה מגיע לו עוד פרק של "הישרדות" עם אותם הסיפורים הישנים ואותן המנטרות שרצות כבר חודש על המסך. הו, השעמום.
קל לבנות פרק של "הישרדות" בעונה הזו. הנה הנוסחה למי שפספס: לוקחים 30 דקות בכי של לידר, מתבלים עם מעט יוגה, מוסיפים 10 דקות הפכפכות של שרון ("אני באה ממקום של.."), 10 דקות התלהבות של בשבקין על משהו (ציפורים, פסלונים, ניצחון במשימה זו או אחרת) ומערבבים עם חמש דקות של האדרה עצמית בלתי מבוססת מבית היוצר של עידן קפון. ברקע ישלבו לכם תמונות באמת מרהיבות של הפיליפינים והסביבה, אם בא לכם לנסוע.
בכל רגע שתרגישו את הנחירה מתקרבת, שהעפעפיים העצלים שלכם נושקים זה לזה בעייפות, נתקע לכם חמשירון של שפקס. הוא לא צריך להיות הטוב שבחמשירים, גם לא נורא אם יהיו בו נאמר 10 שורות, או 12. כל עוד הוא יכלול את המילים: אוהב, לב, מתאכזב, חושב, שלך ואותך – יש לנו פתרון. ובחרוזים כמובן.
גם לנו יש חמשיר:
כך יוצא שכשהרוח נושבת/
מ"הישרדות" כל המדינה מתאכזבת/
הפורמט אותו כל איש אוהב/
פשוט קורע את הלב/
אז אהובים שלי אל חשש/
חמשיר של שפקס יעודדכם ממש/
ואם טעמכם ימשיך להיות מר/
זכרו שעוד שבועיים זה נגמר
תקראו לי קוטר, תקראו לי מתלונן סדרתי, אבל זה הקטע העונתי שלי, בו אני מרשה לעצמי ממש להתעצבן על הרס הפורמט האמריקאי של התוכנית, למרות שבכל עונה אני מבטיח לעצמי לוותר על זה.
"השבט אמר את דברו" – על המשפט הזה לבדו עומדת "הישרדות". אנשים צריכים לשרוד את התנאים וגם אחד את השני כדי להגיע לגמר. משחק חברתי בעיקרו, לא הרפתקת טבע. עם זאת, נסו לספור כמה מתמודדים העונה יצאו בדרך הטבע מהמשחק.
16 משתתפים יצאו לדרך. חמישה מהם קיבלו הזדמנות שניה לחזור במשימות אי המתים למיניהם אחרי שכבר הודחו (דן ואיתי גם חזרו). תוסיפו לזה שני מתמודדים שעפו במשימות הדחה (מעיין ומי שיודח ביום ראשון הבא), ואת העובדה שארבעה אנשים יגיעו לגמר.
התוצאה הסופית היא שמתוך 12 איש, שהיו אמורים לצאת מהמשחק על ידי החברים שלהם, רק 5 ממש עפו כי השבט אמר את דברו. היתר, כי המשימה אמרה את דברה. העונה גם נבנתה על 16 מתמודדים, ובפועל, 13 מהם עדיין פעילים – דבר די חריג בנוף ההישרדותי.
כדי ליצור עונה טובה, צריך יציבות. מצחיק. אני זוכר שכתבתי את זה גם בעונות 2 ו-3. למרות
קחו לדוגמא את בשבקין. אחרי שאיתר את פסלון הפיל האלגנטי בפרק הקודם, אתמול הוא הסכים לרדת ממשימת החסינות, כיוון שידע שיש לו הגנה. לצופים התמימים היה נדמה שמצפות לנו לפחות עוד שתי משימות חסינות ומועצות שבט עד לגמר, כך שלא טבעי שבמשימה כזו בשבקולס חדור המוטיבציה ייקח את הסיכון. בווטו כבר גם אנחנו קיבלנו את התשובה, אבל איך בשבקה ידע?
הפרומואים ליום שלישי בישרו על ספיישל "דן מנו בווילת המושבעים". האמת? כשראיתי את זה הייתי מובך עבור ההפקה, התוכנית ובעיקר עבור יתר משתתפי העונה. הבחירה לעשות ספיישל מיוחד של מנו משתינה בקשת על כל המתמודדים האחרים שהופיעו העונה ב"הישרדות". כאילו אומרת, אתם לא מעניינים, נוותר עליכם.
ההחלטה הזו גם מודה בלי משים שהליהוק העונה היה גרוע. מילא שניתן דגש מיוחד על מנו (בצדק יש לומר - היה המתמודד הכי מעניין), אבל יש הבדל בין לבחור להעניק לו יותר זמן מסך מאחרים, לבין להקדיש לו פרק שלם שמהלל את הרגע בו דרכה רגלו בווילת המושבעים ועד אשר נאלץ להיבלע בחדרו כדי לא לפגוש את מירית.
אם כל כך חפצים ביקרו של מנו, היו יכולים לתת לו תוכנית אישית, כפי שעשו לאלירז מ"האח הגדול". במקום זאת בחרו להקדיש לו פרק שלם כשאנגלנדר, מרינה ושאר ירקות מהווים שחקני משנה שוליים. "אפשר להוציא את דן מנו מהישרדות, אבל אי אפשר להוציא את הישרדות מדן מנו". סלוגנים – לפעמים הם סתם מגוחכים.
>"למזלי נוצר ריב בין מחנה שפקס לשרון ולידר. וזה כל כך טוב. זה מנעמים כמו 'טעמי' וכמו 'שוקוצ'יפס' וכמו 'קליק'. אני כזה, אוי מנעם... אוי מנעם.. כל כך שמחתי. היה לי פשוט טוב" (בשבקין מוכיח שלא צריך משימת פרס כדי לעשות פרסומת סמויה)
> "גם ברגעים הכי קשים אושיט לך את היד, ואז תרגישי שאת לא לבד. וביחד נהיה אחד, את 'הישרדות' נכבוש לעד" (אביגיל פורשת ממשימת החסינות, שפקס מציל אותה ואת העונה מדיכאון)
> "במועצת השבט הוא נמצא עם שרשרת חסינות על הצוואר והוא מפחד שידיחו אותו. הוא בפאניקה" (שפקס מבהיר שבכל מה שקשור למשחק, בשבקולס הוא בשבקלולס)
> "ברקע אני שומעת את שפקס עם שירי אופרה, מזמזם לי, מבלבל לי את המוח. כמה אפשר. הוא לא עושה כאב ראש לעצמו?" (שרון שואלת את מה שכולנו חושבים)
> "אנחנו שומעים שבית המקדש חרב, שומעים על כל ה'בית ראשון', 'בית שני', בית זה, בית...אבל אף פעם לא היינו שמה. פה הייתי עד לחורבן בית שפקס. זה אדיר. מה זה? אני הייתי...סוג של היסטוריה" (בשבקין נותן עוד סיבה לצום בט' באב)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם