השורד האחרון: הצעקה האחרונה
40 דקות על עמודים הסתיימו בצרחות מקפיאות של אביגיל, ובהרגשה מעיקה לגבי המרחק שאפשר ללכת בשביל קצת דרמה. אבי רוד ולידר עזבו שבוע לפני הגמר הגדול, אבל לא מדובר באובדן גדול למשחק. מי המנצח? בשבקין או שרון, אבל כמה שמגיע לעידן קפון
זה היה כרגיל ארוך מדי, מתוח מדי, וכלל אינספור שירי לכת ומשחקי חברה לערב כיתה ממוצע, במשימת הדחה על עמודים שנמשכה כאורך הגאות. סליחה, אורך הגלות. קצת חראמות, קצת בכי, קצת זכרונות, קצת לבטים. אתם יודעים, לא משהו שלא לוקח בין חצי שעה לארבעים דקות נטו. בסוף אחרי שגיא זוארץ אמר להרים רגליים, וגיא זוארץ אמר לשים רגליים על הראש, אביגיל הרימה ידיים ואוקטבות לשמיים.
האקזיט שלה במשימת ההדחה לא היה נעים למראה. "הישרדות" אמנם ידועה כתוכנית שמנסה להביא אנשים אל הקצה, אבל הייתה תחושה שגם הקצה הגיע לקצה שלו. הרגשה שהפעם עברו את קו פרשת המים, כשהביאו משתתפת לאובדן חושים והתעלפות אל תוך המים הקרים, אולי תוך סיכון חייה, רק בשביל הדרמה. סביר להניח שארבע-חמש שעות אחורנית, הצווחות שלה היו נשמעות אותו הדבר. אולי פחות אוקטבה.
כשחקנית, אביגיל הזכירה מאד את עידן קפון. במהלך הפרק האחרון היא הרבתה לפאר את מעלליה, הוד אסטרטגיותה וטקטיוטה. נתנה תחושה כאילו מהרגע הראשון היא תפסה פיקוד וניווטה את עצמה לניצחון. בפועל, אבי רוד לא ממש הוליכה שום דבר במשחק. עד כדי כך שחוסר הרלוונטיות שלה בשלושת רבעי העונה הראשונים, הפך אותה לסופר רלוונטית ברגעי הסיום. בשתי העונות שלה, אביגיל התקדמה בהדרגה לשלבים המאוחרים במשחק. עד "הישרדות 11" היא בטוח תגיע לגמר.
40 דקות לפני צרחות האימה של אביגיל, זכינו למיני היסטריה. באסה מאופקת, אם תרצו. בזכות לינץ' מתוכנן ומהונדס להפליא מבית היוצר של שפקס שבוצע על לידר. ברוב הפעמים, לינץ' בהחלט עשוי לעורר את הצופה להזדהות עם הצד הפגוע והמסכן.
עם זאת, לנוכח ההצהרות המתייפייפות, מבטי הפתע המזויפים וההצגות של הסטודנטית למחזאות, אי אפשר היה שלא לקבל מהם קצת עונג. למרות שהודחה כפסע מכרמיאל, ללידר לא באמת הגיע להיות שם. מקסימום היא הייתה צריכה לגרד את המושבעים מלמעלה.
כשלא הייתה
יפת נפש, צבועה - אלו היו המלים של שפקס. לכו תתווכחו עם מישהו שמדבר לעצמו בגוף שלישי. אם כבר, ההשפעה היחידה של השפקסלעכית מס' 1 על המשחק היה יצירת פרפור חדרים רגעי אצל שרון. מעבר לכך, הלב לא נורא כואב.
אם כבר הפרק האחרון לפני הגמר קצת היטיב עם שפקס. אחרי שהפך לצורר ישראל והמשיך להשחיר את תדמיתו בחלקים ניכרים ממועצת השבט האחרונה, מסע הלפידים "המרגש" שערכו אתמול השורדים, כיבה את אש הרוע ממקס הזועם, והוציא ממנו פתאום תכונות חדשת וגישות ובריאות יותר.
לידר? היא בכלל בחורה עם נשמה גדולה. גיא גולד? הוא יודע מה המשמעות האמיתית של המשחק. ואיתי? חמוד כזה, לא התכוונתי לחבוט בשק ולדמיין שזה הראש שלו. שרון, תביאי חיבוק. לרגע אחד אתמול נראה היה שמישהו גנב את שפקס ושם במקומו תחליף ג'ינג'י זול בשקל ותשעים עם אהבה לחיים ולאלו שמסביבו. אפילו קיבלנו הסתכלות מחודשת על ניהול חיי המשפחה שלו.
שפקס אולי כיוון רק לגמר, אבל באמת שאין לו מה לפתח ציפיות שווא לזכות אפילו בקול אחד במועצת השבט האחרונה, אלא אם כמובן יצביע לעצמו, כלומר לשפקס. מבין הרביעייה הנותרת, המאבק על המיליון ניטש כרגע בין שניים בלבד.
בשבקין, המאמי הלאומית, צבר לעצמו קהל קונצנזוסי שכבר נע מעבר לגילאי ה-16. בגמר אולי תשמעו את אותן הנערות זועקות לעברו בקולן הצרוד, אבל יש מאחוריו גם אוכלוסיה בוגרת יותר (אתם יודעים גילאי 20-18). את מירית ומעיין קרוב לוודאי שיש לו בכיס. עכשיו רק צריך למצוא עוד שלושה אנשים.
שרון היא הפוטנציאל השני. שלוש סיבות יהיה למושבע המצוי לבחור בעורכת הדין מכפ"ס. הראשונה, כי היא הייתה די נאמנה לאסטרטגיה שלה, אבל לא דרכה על אף אחד כדי להגיע לשם. השנייה, כי נסיונות הלינץ' שעשו בה חבריה בפרק האחרון היו יכולים לגרום דווקא את האפקט ההפוך. הסיבה השלישית, ואולי החשובה מכולן, היא כי לבשבקין פשוט לא מגיע. נתן היה לא יותר מג'ינג'י חמוד נטול אסטרטגיות שזכה בחסינויות והריץ דאחקות. זו לא סיבה מספיק טובה לתת לו מיליון. מקסימום פינת סטנד אפ ב"צחוק מהעבודה".
גם כוכב נופל בשמיים לא יעזור כרגע לעידן קפון. אפילו לא שיר המעלות. כל נסיון לגרום למרינה, מירית, דן או מעיין לכתוב את האות ק' על פיסת הנייר בשבוע הבא עלול להסתיים במפח נפש. למרות זאת, עידן קפון הוא אולי הראוי יותר מבין חברי הרביעייה להגשים את חלומות הילדות שלו ולהביא אושר לאמא.
הוא אמנם לא הוביל כמעט שום דבר בעצמו, אבל השילוב בין הווינריות שלא הייתה לו בעונה הראשונה, לקמצוץ האסטרטגיה שהפגין, שמים אותו כמועמד ראוי יותר מבשבקין ושרון. לא ילך? תמיד אפשר לכתוב עוד ספר ילדים. "עידן קפון ועלילות מרינה המתנקמת", "דן דין - המודח ואינו מודח", "מירית פוטר ומסדר עופי לחול".
1. אני, שיש לי ילדים, והרגישות שלי לילדים ידועה, שלא תלמד אותי מה זה ילדים, כי אני גידלתי ילדים לתפארת מדינת ישראל, ואין לי טיפת אלימות בנושא הזה... אי אפשר להטיף לי בנושא של אלימות. אני אפילו כותב להם חמשירים. אני לא בטוח שלידר עושה את זה" (שפקס מדליק משואה לכבוד הסובלנות והתרומה שלו לגידול האוכלוסין בישראל).
3. "לא יודע למה זה הזכיר לי כשהייתי בהתנחלות, כשהייתי ילד קטן, כשמישהו היה נותן לאיזה חמישה ילדים צעצוע. כולם היו מחזיקים את הצעצוע ואף אחד לא היה רוצה לעזוב. תן לי. עזוב. עזוב. עזוב. עזוב. עזוב. זה שלי, הוא נתן לי..." (משימת החסינות מעוררת טראומות חבויות בבשבקין).
4. "אני יודע שלא הייתי אבא טוב, לא הייתי אבא... מושלם. יש לי העדפות לא נכונות. ראיתי איך קים צריכה אותי פה. בגלל שאני אישית הייתי אגואיסט, אז היה לי קל מאד לפצות בצורה חומרית. מה את רוצה, את זה? אין בעיה. בואי נקנה אלך את זה. תני לי שבוע חופש עכשיו. זה לא עובד ככה. אלה הדברים שאני צריך לשים לב אליהם ולהיות רגיש בהם" (שפקס מציג גישה שונה להורות).
5. "היו ימים שהייתי רואה כוכב נופל בשמיים, ולא ידעתי שאני אשתתף בהישרדות, ואני ביקשתי משאלה שאם אני אזכה שוב פעם להשתתף בהישרדות, שאני אזכה להיות השורד האחרון" (קפון יותר מדי בעננים).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם