שירה בציבור: יוסי שריד
רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע. והפעם: "בובה" מאת יוסי שריד
עָשִׂיתִי בַּמִּכְנָסַיִם.
לֹא הָיוּ בַּגַּן בְּגָדִים לְהַחְלָפָה
אֲבָל הָיְתָה בֻּבָּה גְּדוֹלָה,
שֶׁאוֹתָהּ הִפְשִׁיטוּ
וְאוֹתִי הִלְבִּישׁוּ
"בֻּבָּה-יוֹסִי, יוֹסִי הַבֻּבָּה",
מֵאָז אֲנִי בּוֹדֵק אִם אֵין
חוּטִים בְּגַבִּי.
אֲנִי לֹא הַבֻּבָּה שֶׁלָּכֶם, שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר.

מאוד מתאים, ליוסי שריד, השיר המחאתי הזה. אי אפשר ואף לא רצוי להתעלם ממי שעומד מאחוריו. הדובר הזה נראה לכאורה, רק לכאורה, חולמני או צייתן: יוסי ילד שלי מוצלח, או אם תרצו ילד טוב ירושלים, אבל בפועל הוא עצמאי, מרדן ומקשן ולא מקבל את דעות המבוגרים או הממונים עליו כמובן מאליו.
מאוד יפה ההתחלה המפתיעה באמצע הדברים, המקפלת בתוכה את האפשרות שמותר לא להיות גיבור, מותר לעשות במכנסיים. יפה גם העניין המגדרי (נשי גברי) המתגנב לשיר, שהרי האסוציאציה שעולה במוחנו באומרנו בגדי "בובה" היא דווקא בגדי תינוקת. יפה גם איך טון ההשלמה
באמת יוסי שריד הוא מהפוליטיקאים העצמאים, החופשיים באמת והישרים שהיו לנו, הן כחבר כנסת, הן כראש מפלגה והן כשר חינוך. למולו הייתם צריכים לשבת למשא ומתן, לדבר ולשכנע, לחצים מאחורי הקלעים ומשיכה בחוטים נסתרים, לא היו עוזרים כלל.
השיר לקוח מתוך ספר שיריו החדש "שירים אחרֵי" (הוצאת אבן חֹשן) יוסי שריד (1940) כבר הוציא בעבר שני ספרי שירה. את ספרו השני "שירים 2005-2003" בעריכת פרופ' דן מירון, אהבתי מאוד ואף כתבתי עליו ביקורת אוהדת.