דיסקו 2011: על הקאמבק של פאלפ
ג'רוויס קוקר אמנם שלל את האופציה על הסף במשך שנים והמעריצים כבר מזמן הפסיקו להאמין שזה יקרה - ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, פאלפ מתאחדים. אחרי שגם בלר התאחדו אשתקד, "רייטינג" חוגגים את העובדה שהבריטפופ שוב כאן
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק!
בבוקר 8 בנובמבר קיבלו עיתונאי הבידור והתרבות בבריטניה קומוניקט רשמי שהכריז: "פאלפ החליטו להתאחד ולתת כמה הופעות בקיץ הבא. בהופעות ישתתפו כל החברים המקוריים של הלהקה (ג’רוויס קוקר, ניק בנקס, קנדידה דויל, סטיב מאקי, ראסל סיניור ומארק וובר) והם יבצעו שירים מכל תקופות הקריירה שלהם. כן, זה אומר שהם ינגנו את השירים האהובים עליכם". במילים אחרות: זאת הפעם הראשונה שההרכב הקלאסי של פאלפ יופיע יחדיו מאז אוגוסט 1996 והוא ינגן את כל להיטי הלהקה, אז זה הזמן להתחיל לתכנן טיול לאירופה בקיץ הבא.
אחרי האיחודים של בלר וסווייד, איחוד של פאלפ היה רק עניין של זמן. מצד שני כבר כמה שנים ששמועות על כך מסתובבות וקוקר מכחיש. "חברי הלהקה כולם בקשר, כולם חברים, ואף אחד לא מת עד כמה שידוע לי", אמר קוקר לפני שלוש שנים ל"NME", "כך שאין באמת שום מניעה חוץ מהעובדה שכרגע אני לא רואה מה הטעם". גם לפני שנה המשיך קוקר להכחיש.
"אנחנו חיים בעידן שבו חזרה על דברים ונוסטלגיה הם חלק מהלייף סטייל", אמר למגזין “Q” בחודש מאי בשנה שעברה. "גם אני נוטה לזה. אני נכנס ליוטיוב ומוצא דברים שלא ראיתי מאז שהייתי ילד. אבל אני אוהב לעשות דווקא, ואם מישהו רוצה שאני אאחד את הלהקה, אני נוטה לא לעשות את זה".
אבל כנראה גם לדווקא יש גבול. יש להניח שתחיית הניינטיז שבריטניה חווה בימים אלו, עם ההצלחה האדירה של האיחוד של בלר והצלחת תחנת הרדיו הדיגיטלית Absolute 90s, שיחקה תפקיד בהחלטה של פאלפ בכל זאת להתאחד.
בינתיים פורסם בעיתונות, כמו גם בעמוד הפייסבוק הרשמי של הלהקה, שפאלפ יופיעו בפסטיבל פרימוורה בברצלונה ב-27 מאי 2011 ובפסטיבל וויירלס בהייד פארק שבלונדון ב-3 ביולי. הופעה בפסטיבל גלסטונברי טרם נסגרה, אבל נראה שביומן של פאלפ הסופשבוע הזה פנוי, וזוהי כמובן הספקולציה הרווחת כרגע. כל הסימנים מצביעים על כך שפאלפ יהיו בין ההדליינרז בגלסטונברי 2011.
הופעת האיחוד של בלר בגלסטונברי 2009 נרשמה, כאמור, כהצלחה אדירה, וקוקר - שהופיע באותו פסטיבל בהופעת הסולו שלו - נכח בהופעה וראה כי טוב. בעקבות כך, אגב, נולדו שמועות עיקשות שפאלפ עתידים להתאחד כבר בגלסטונברי 2010. בזמנו אף פרסם המגזין "פיפל" את הציטוט הבא של קוקר: "לגלסטונברי יש משמעות אדירה עבורי. הייתי מאוד רוצה להופיע שם שוב. דיברנו על זה. טוב, הנה, יהיה איחוד של הלהקה". האיחוד בגלסטונברי 2010 אמנם לא קרה, אבל הוא הודה: "שואלים אותי על איחוד ואני מניח שזה גורם לי לחשוב על זה קצת. העובדה שנראה שאנשים מתעניינים גורמת לי לחשוב על זה קצת יותר".
מה שהכי חשוב זה שגלסטונברי הוא נקודת שיא חשובה בקריירה של
אם פאלפ יהיו אחד המופעים המרכזיים בגלסטונברי 2011 ואם לא, אי אפשר שלא לברך על האיחוד, גם אם קוקר הסתדר יופי גם בלי הלהקה. אם יש דבר אחד שאי אפשר להגיד עליו זה שהוא התבטל מאז פירוקה. הוא הספיק להתחתן עם צרפתייה, לעבור לגור איתה בפריז ולהתגרש; היום הוא חזר להתגורר בלונדון בעוד בנו אלברט גר עם אמו בפריז, אבל הוא עדיין רואה אותו על בסיס קבוע. מלבד הקמת משפחה, קוקר הוציא בשנים האחרונות שני אלבומי סולו מצוינים.
אלבומו הראשון, “Jarvis”, יצא ב־2006 לקול מצהלות המבקרים, ובשנה שעברה יצא אלבומו השני, “Further Complications” המצוין לא פחות, בהפקת סטיב אלביני, מגדולי המפיקים של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי ומי שחתום על “In Utero” של נירוונה ועל“Surfer Rosa” של הפיקסיז.
חוץ מזה עשה קוקר אינספור דברים אחרים: הוא תקלט באירועים, ארגן מסיבות, אצר את אחד מפסטיבלי מלטדאון, הוציא אלבום במסגרת הרכב האלקטרו-מטאל-רוקנ'רול ההומוריסטי Relaxed Muscle, ביים קליפים (בין השאר של אייפקס טווין ושל ארלנד אויה), הנחה תוכנית אמנות בצ'אנל 4, הקליט שיר עם ריצ'רד הולי לאלבום המחווה ללי הייזלווד, והתארח בפסקול שהקליטו הפסטלז לסרט “The Last Great Wilderness” ובאלבום של מלך המאש-אפס ריצ'רד אקס. הוא גם עבד עם מריאן פייתפול, ננסי סינטרה, UNKLE ושרלוט גינסבורג, תרם כמה שירים לפסקול של "הארי פוטר וגביע האש" (וגם התארח בסרט), השתתף במחוות לליאונרד כהן ולסרז' גינסבורג, והשתתף ב"מר שועל המהולל", סרט האנימציה של ווס אנדרסון.
בימים אלה מתחזק קוקר תוכנית רדיו פופולרית מדי יום ראשון בתחנת BBC 6 Music, ועליה הוא גם זכה לאחרונה בפרס "כוכב הרדיו העולה". בראיון שנתן ל"טיים אאוט לונדון" לפני כחצי שנה נשאל קוקר אם יש לו כוונות להתפשט לעוד ענפים אחרי שכבר התנסה באמנות, במוזיקה, בטלוויזיה וברדיו. "כרגע אין לי זמן לעשות עוד דברים", ענה. "אני תמיד המום מאנשים שכותבים בלוגים כל הזמן ומעדכנים את הטוויטר כל הזמן ועדיין מספיקים לעשות עוד דברים. אין לי מושג איך הם עושים את זה".
כיום קוקר, 47, הוא אמן מוערך ורב כישרונות שכולם רוצים לעבוד איתו וכולם מחכים להופעות האיחוד של להקתו. אבל לקח לו הרבה זמן להגיע למקום הזה. קוקר נולד ב-63' בשפילד למשפחה מוזיקלית. סיפור האהבה שלו עם עולם המוסיקה החל בגיל 14, אז שינה לו השדרן האגדי ג'ון פיל את החיים כשדרכו זכה לשמוע סוף סוף פאנק - תופעה שעליה קרא בעיתון ולא הצליח לשמוע כי לא היה לה ייצוג באוסף התקליטים של אמו, בתחנות הרדיו המקומיות של שפילד או במצעדים.
בהשראת המוזיקה ששמע בתכנית של פיל הקים קוקר בן ה־15 את ההרכב הראשון של פאלפ (אז קראו לו Arabacus Pulp). זה היה ב־78'. בעשור וחצי הראשונים היו פאלפ להקת אינדי קטנה, זניחה ולא מוכרת. כל זה השתנה ב־94', אז יצא אלבומה הרביעי, “His ‘n’ Hers”.
בשלב זה המוזיקה שלהם הייתה שילוב של גלאם, דיסקו, יורופופ ואינדי המלווים בטקסטים חכמים ושנונים על סקס, סמים ובילויים. וקוקר - מלך הגיק שיק עם המשקפיים הענקיים ותנועות הידיים המשונות - הפך לכוכב ענק. כשנשאל בשנה שעברה על ידי כתב של אתר The Quietus אם בחורות חשקו בו גם לפני שהוא היה בפאלפ הזדעק קוקר: "לא! תסתכל עליי! זה מאוד נחמד מצדך להגיד שאני סמל מין, אבל מדובר בניצחונה של החשיבה החיובית. זה מאוד מחמיא לי כמובן, אבל זה מצחיק. אני מקווה שזה נותן תקווה לכל אחד".
בניגוד לבלר, אואזיס, אלסטיקה, סווייד, סליפר ושאר להקות הגל, כשהבריטפופ הכתיר את מלכיו באמצע שנות התשעים פאלפ הייתה כבר להקה עם ותק, אבל ההצלחה שהבריטפופ הביא לה הייתה לא פחות פתאומית מזו של להקות שנולדו לתוך הסצנה או כמה דקות לפני כן. מה שכן, העובדה שההצלחה האירה לפאלפ פנים אחרי כל כך הרבה שנים מצביעה על כך שהיא להקה מדור אחר.
ליתר דיוק, פאלפ היא להקה שלא הייתה יכולה לצמוח בתרבות האינסטנט של היום. היא להקה שפעלה לפחות עשור בשוליים וחיפשה את הסאונד שלה עד שהגיעה לשיאה ולהצלחה המסחרית שלה. זה אמנם קרה בזכות גל הבריטפופ - שבו נחשבת פאלפ ללהקה השלישית הכי חשובה אחרי בלר ואואזיס - אך קוקר מעולם לא הזדהה עם המונח. לפני כמה שנים הוא אמר לאתר The Fader: "תמיד שנאתי את המושג בריטפופ ומעולם לא החשבתי את פאלפ כחלק מזה. למען האמת אני לא חושב שהרבה מוזיקה מעניינת יצאה מהבריטפופ, אבל אולי אנשים אחרים לא יסכימו איתי".
גם בזמן אמת פאלפ שיחקו את המשחק בעירבון מוגבל - רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ. גם פאלפ, כמו כל שאר להקות הבריטפופ, התאפיינו בטקסטים בריטיים במובהק, בהשפעה ברורה של להקות בריטיות מהעשורים הקודמים ובאסתטיקה מקומית רטרואית ומובחנת. אך קוקר מעולם לא נסחף באופטימיות המופרזת של טרום עידן טוני בלייר או בפטריוטיות של בלר ואואזיס. הוא תמיד שמר על ראייה צינית וביקורתית. אפילו להיט הבריטפופ הענק “Common People”, שהיה הלהיט הכי גדול באנגליה ב־95' והכניס את פאלפ עמוק למיינסטרים, צוחק על הניסיון של דיימון אלברן מבלר וכל מיני כוכבי בריטפופ אחרים לחקות את הפרולטריות של אואזיס ולהתחזות לבני מעמד הפועלים.
שלוש שנים אחרי ההצלחה האדירה של “Different Class” - אלבום הבריטפופ הגדול של פאלפ, שמכר באנגליה פלטינה מרובעת, הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי, קיבל ביקורות מהללות והניב את להיטי הענק “Common People” ו"דיסקו 2000" - הוציאו פאלפ את “This is Hardcore”, אלבום הפוסט־בריטפופ הראשון שלהם. זה כשלעצמו היה הישג. לא לכולם הייתה הזדמנות כזו, שכן במהלך 97' מרבית להקות הבריטפופ פוטרו על ידי חברות התקליטים שלהן. פאלפ אמנם החזיקו מעמד אחרי הרבה להקות בריטפופ אחרות, אבל בסופו של דבר גם הם הפכו לקורבנות סוף עידן "בריטניה הקולית".
ב-2002 הפסיקו פאלפ את פעילותם אחרי יותר מ-20 שנה. הלהקה התפרקה אחרי הכישלון המסחרי של אלבומה השביעי והאחרון, “We Love Life”, וגם אוסף הלהיטים שהם הוציאו אחרי הפירוק נכשל מסחרית. בתחילת העשור לא היה דבר קולי פחות ומאוס יותר מבריטפופ, אבל היום, ברוך השם, האקלים התרבותי שוב השתנה. רטרו הניינטיז כבר כאן - ואיתו גם האיחוד שרבים חששו שלא יגיע לעולם, אך ייחלו לו במשך שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם