עוד להיט: על "Loud" של ריהאנה
ריהאנה אמנם יודעת לעשות רק דבר אחד - להיטי ענק - אבל את הדבר הזה היא ממשיכה לעשות מצוין באלבומה החדש. גיא סידיס מ"רייטינג" מנענע
ריהאנה/ ''Loud'', הליקון

היא החלה את דרכה כבת טיפוחיו של ג'יי.זי - זכות שטומנת בחובה גם לא מעט אחריות, ועד כה נראה שהפרינססה מתמודדת איתה בקלילות. מאז שפלשה לכל תחנת רדיו בעולם עם "Umbrella" הוכיחה הילדה שהיא כוח בפני עצמו בזכות המנונים כמו "Russian Roulette" ו"Rude Boy".
הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש, "Only Girl", הוא שיר טיפוסי של ריהאנה שמתחיל רגוע והופך לפצצת ריקודים, אבל הוא מזכיר מדי את "Please Don't Stop The Music". בכלל, עושה רושם שאפשר לצמצם את הסגנון של ריהאנה לשני מצבי צבירה מרכזיים, שהראשון שבהם הוא מצב ה"בא לי לרקוד". "S & M", שפותח את האלבום החדש, שייך לקבוצה הזאת, וגם "What's My Name", שבו ריהאנה מארחת את דרייק ומקפידה לשלב את הגיית העיצורים שהפכה לסמל המסחרי שלה עוד מתקופת "אמברלה-אלה-אלה-אלה", רק שכאן זה "או-נה-נה, וואטס מיי ניים, או-נה-נה" וחוזר חלילה (פרייז שכבר נדבק לי ולעוד מיליוני אמריקאים למוח כשכבש השבוע את המקום הראשון בבילבורד).
אפשר לצפות שגם שהשיר "Man Down", שאשכרה נשמע כמו "לא ציפיתי" של סוליקו, יעשה חיל במצעדים ברגע שייצא כסינגל.

תודה לסוליקו? ריהאנה
קאמיל אקרנס
מצב הצבירה השני של ריהאנה הוא "רקדתי מספיק, עכשיו בא לי לבכות". לכאן נכנסים להיטים כמו "Unfaithful", "Rehab", וכמובן, "California King Bed" - דוגמה מובהקת לבלדת המונים שעוד תכבוש את העולם.
בקיצור, אתם הולכים לאהוב את האלבום החדש של ריהאנה. הוא יתלבש לכם בול על המערכת ברכב או על האייפוד, אבל קצת פחות על הנשמה. הכל מופק פה לעילא, כל ביט במקום וכל הוק יכול להיכנס לפנתיאון ההוקים הממכרים - אבל זה רק מחפה על כך שריהאנה לא ממש יודעת לעשות
שום דבר פרט ללהיטים. בעוד ביונסה ממציאה את עצמה מחדש בכל אלבום מבחינה מוזיקלית, שלא לדבר על הקליפים שלה, ריהאנה עדיין לא עלתה לדרגה של אייקונית שמובילה טרנדים מוזיקליים ואחרים.
אפילו חלק ב' של הדואט עם אמינם, שמופיע בסוף האלבום, מריח קצת כמו החלק השני שאלישה קיז צירפה לאלבום האחרון שלה אחרי ש"New York State of Mind" עשה את מה שהוא עשה בעולם. ריהאנה לא מתיימרת לשנות את העולם. היא פשוט עושה אחלה מוזיקה. ולכם היא בטוח תעשה גוד טיים.