הרצונות של נינה: על שינוי התדמית של נינט טייב
רק לפני שלוש שנים, המותג "נינט טייב" הגיע לשפל המדרגה. אלבום הבכורה הלא מרשים, בתוספת הקרחת של פלאפון, שיוו לה דימוי של בובה רודפת פרסום וחסרת אופי. אבל היום היא כבר נתפסת כשחקנית תיאטרון וקולנוע לגיטימית, ואפילו רוקרית מוערכת שמחליפה דאחקות עם שלום חנוך. מה גרם לאחד משינויי התדמית הכי דרמטיים בתולדות השואו ביז הישראלי?
אבל תשכחו מזה. כי שום דבר מסעיר, לטוב ולרע, לא קרה לנינט בתקופה האחרונה. הכול די רגיל אצלה, מאוזן, יציב. וזו אולי הסנסציה האמיתית. "אני מעדיפה לשתוק", היא שרה בסינגל היחיד מתוך "קומוניקטיבי", אלבומה השני, שכיכב ברדיו. בפועל, השתיקה שלה - שהייתה מעין דימוי לירידתה מעץ הסלבריטאיות אל החיים האמיתיים - השתיקה גם את כל ההמולה סביבה: צלמי הפפראצי הפסיקו לארוב לה מתחת לבית, התקשורת התייחסה בעיקר להיבטים המוזיקליים של אלבומה השני, ובכלל - היא הרבה פחות מדוברת.
המחיר הוא שנינט מוכרת פחות הופעות ואלבומים, ומעמדה בתעשייה נחלש במידה ניכרת. אבל הרווח הוא קרקע יציבה. קרקע העשויה משלוש שכבות מוצקות למדי: מוזיקה ("קומוניקטיבי" אמנם אכזב במכירות ובהשמעות, אבל מבקרים רבים טענו שמדובר בהצלחה אמנותית), תיאטרון (תפקיד ראשי ורווי שבחים במחזמר "אביב מתעורר" של בית ליסין) וקולנוע (סרט המתח "קירות"). פרט לזה, יש לה גם תוכנית לילית ב-88 אף.אם, זוגיות ארוכה ויציבה עם יהודה לוי, חברות נפש עם שלום חנוך, מנהלת חזקה ואמהית (טמירה ירדני), קשר מוזיקלי וחברי הדוק עם חברי להקת רוקפור, מנהלת אישית חרוצה ואהובה (רותם ואחניש), משפחה תומכת ועוד כמה עוגנים חזקים.
עכשיו היא יכולה לפנות לעצמה שנה מחייה כדי להוציא אלבום באנגלית - פרויקט נוסף שלה עם רוקפור - ובעיקר, להסתובב ברחובות בלי פחד. "פעם, כשהיא הייתה רואה אותי, היא הייתה הולכת עם הראש למטה ועושה את כל המאמצים כדי להתחבא", מספר אחד מצלמי הפפראצי הבכירים בארץ. "היום היא נחמדה, מכבדת אותי, לא מנסה לברוח והכול בסדר. פעם ראיתי אותה הולכת ברגל איפשהו בתל אביב, שאלתי אותה אם היא צריכה טרמפ, ולהפתעתי הרבה היא הסכימה. זו פשוט לא אותה נינט".
וגם אתה כבר לא ממש רודף אחריה יותר.
"נכון. מה, שאני אביא עוד פעם תמונות שלה חונה באדום-לבן? כמה אפשר? היום ממילא כבר רואים אותה בכל מקום, כי היא מסתובבת בעיר חופשי. פעם, כשהייתי מביא תמונה שלה זה היה הישג מבחינתי, כי היא לא הייתה באה לאירועים וכאלה. כדי להיות מה שנקרא 'סלב איכותי' אתה צריך להקשות על הצלמים, לא לשבת בקנטינה או בדיזנגוף, אבל כנראה כבר לא חשוב לה יותר להיות סלב איכותי. היא עברה את השלב הזה".
בואו נחזור שלוש שנים אחורה, לתקופת השפל האולטימטיבית של המותג. אחרי אלבום בכורה לא מרשים, שעורר טענות כי נינט הייתה רק בובה בידי אביב גפן, היא הסכימה לגזוז את שערה בפרסומת לפלאפון. מובילי דעת הקהל הוקיעו אותה בכל טור רענן. מאותה נקודה, החלה המראה שקטה וסולידית מאוד. אחת הסיבות המרכזיות שלה היא הקשר עם ברוך בן יצחק - הסולן של רוקפור, המורה שלה לגיטרה ובמידה רבה גם המורה הרוחני של נינט.
"הבסיס של ההיכרות שלי עם נינט היה מאוד אמיתי", הוא מספר, "אני יודע שזה נשמע פלצני, אבל באמת לא היינו פה כשהיא הייתה בשיא התהילה שלה. לכן לא הייתה לי שום דעה קדומה עליה. להפך: היא זאת שהייתה קצת נבוכה ממני. היא באה להופעה שלנו, ואחר כך, כשבאה לדבר איתנו, היא חשבה שאני סנוב. כן, נינט הגדולה, חשבה שאני, ברוך הקטן, סנוב".
טוב נו, גם לרוקרים יש פאסון משלהם. וצריך לרדת קצת מהפאסון הזה כדי לעבוד עם נינט.
"נכון, אבל בפעם הראשונה שראיתי אותה בהופעה בבארבי, ראיתי אש. הייתה בה התלהבות שלא רואים אצל הרבה מוזיקאים, דברים שראיתי אצל להקות שהעיפו לנו את המוח בטורים בארצות הברית. באמת, זיהיתי שם מישהי רעבה, בוערת. זה הדליק אותי, אבל כולם אמרו לי 'תיזהר, מה אתה עושה?'. בפגישה הראשונה עם הליקון אמרתי לרוני בראון 'רוני, ברור שאם זה היה בידיים שלך לא היית בוחר בנו לעשות את זה', והוא
ואיך הייתה ההרגשה שלכם לנוכח האופן שבו השירים החדשים התקבלו - למשל, בפסטיבל ערד?
"שמע, הייתי איתה על הבמה בערד, שמעתי בדיוק מה שהיא שמעה, אבל לא הבנתי מה רוצים. הקטע הגדול הוא שכשירדנו מהבמה אפילו חשבתי שההופעה הייתה טובה. ברור שהקהל לא היה בהיסטריה כמו שהוא היה עם עברי לידר או עם אביב גפן באותו ערב, אבל בשביל רוקפור זה היה סבבה. ירדנו, הלכנו הביתה, הכול היה טוב. למחרת אמא שלי התקשרה אליי ושאלה אותי 'תגיד, מה קרה בערד?'. אמרתי לה 'כלום, למה?', ואז שמעתי שבטלוויזיה ערכו את זה ככה שכשנינט צעקה, כחלק מאחד השירים, 'רוצים אותי', הקהל צעק 'לא!'. אז בסדר, ברור שהקהל לא היה בהתלהבות, אבל אתה יודע, לא קל לקבל על ההתחלה שירים כאלה".
ועכשיו , אתם עדיין עובדים יחד. כלומר, עברתם את ה"משבר" ההוא בהצלחה.
"יותר מזה. נינט לימדה אותי המון בעבודה איתה. למשל, להקשיב לאחרים. פתאום מצאתי את עצמי מקשיב לילדה בת 25 שאומרת לי מה לעשות, ואני חייב להגיד שזה היה מהנה. זה הכניס בנו מין פלפל כזה, ואני יכול להגיד שלקשר הזה היה חלק גדול בהחלטה שלנו להוציא אלבום בעברית. עזוב, לבחורה פשוט יש את זה".
בימים אלה, בן יצחק ושאר חברי רוקפור מלווים את נינט על במת הזאפה, במסגרת פרויקט שכולל ארבע הופעות שבהן אירחה עד כה את שלום חנוך ואת עברי לידר, וצפויה לארח את שלומי סרנגה (15 בדצמבר) ואת שלומי שבן (26 בינואר). עושה רושם שגם שבן, שכבר הופיע עמה בעבר, נשבה בקסמיה. "פגשתי את נינט במסגרת מופע התרמה להאיטי ששנינו השתתפנו בו", הוא מספר. "עוד לפני זה חשבתי שהיא זמרת מדהימה, אבל לא היה לי מושג עד כמה היא סקרנית ויצירתית. במהלך החזרות לאותה הופעה גיששנו את דרכנו, ובהופעה כבר נוצר בינינו חיבור ברור ואמיתי לגמרי. אפשר להגיד שמאז יש בינינו קשר חזק. הייתי גם בהופעה שבה היא אירחה את שלום חנוך וחשבתי שהיא הייתה פשוט אדירה. אני מאוד-מאוד מחכה למפגש שלנו בינואר".
בחזרה לערד, כלומר, למה שמבקריה הציניקנים של נינט נוהגים לכנות "אסון ערד השני". מקורביה של נינט מגדירים את שריקות הבוז של הקהל כזרז להפיכתה ממגה סלבריטאית ריקה מתוכן למוזיקאית צנועה בעלת אופי. נינט, שהייתה "יחפה" אבל סטטית באלבום הראשון, החלה אז, עם צאת אלבומה השני, לגשש את דרכה אל הלגיטימציה שלה כאמנית. "יכול להיות שבדיעבד זו הייתה טעות להתחיל שם, בפסטיבל ערד, עם משהו כזה, שדורש בנייה חדשה לגמרי", מודה רותם ואחניש, המנהלת האישית של נינט ואחד האנשים הקרובים אליה ביותר בארבע השנים האחרונות. "זם גם ממש לא היה רק ערד. בעקבות ערד, אחרי שכולם הבינו איזו מוזיקה נינט עושה, עמדנו מול קושי למכור כרטיסים להופעות. אבל נינט לא לקחה את זה קשה ולא נשברה מזה. היא פשוט התחילה לבנות את הקהל שלה. בכלל, נינט היא לא בנאדם היסטרי. ממש לא. מתחילת העבודה על האלבום הזה היא הייתה נחושה וידעה מה היא הולכת לעשות. השנתיים האחרונות שלנו היו מלאות סערות רגשיות, לא אגיד שלא, אבל היא הייתה יציבה במה שהיא רוצה, וכשהיא יציבה אי אפשר להזיז אותה. היא בולדוזר".
ואת חושבת שההתעקשות הזאת הייתה נכונה מבחינתה?
"כן, ברור. היום היא נמצאת במקום מדהים עם ההופעות שלה. היא עושה סיבוב הופעות אקוסטי, בכל חור בארץ, שלוש-ארבע פעמים בשבוע, והיא פורחת בהופעות האלה. היא יוצרת קשר אחר עם הקהל. זה לא להופיע איפה שנינט יכולה להופיע כי היא כל כך מפורסמת, אלא להופיע איפה שנכון לה. עכשיו זה אמיתי, זה נעים".
"אם בהתחלה כולם היו סקפטיים לגבי פוזת נערת הרוק עם הגיטרה, היום כבר ברור שזו לא פוזה, זו היא", אומרת רונית ארבל, היחצנית של נינט. "היא נערת רוק אמיתית. היא הולכת עם האמת שלה. היא לא משחקת משחק. גם הקהל שלה היום אחר. הוא מסוקרן, מעניין אותו באמת לשמוע מוזיקה".
אז את אומרת שהמהפך הושלם?
"תראה, יש משפט שאומר 'הדרך חזקה מן ההולך בה'. אחרי הרבה מאוד שנים שבהן נינט זגזגה, בשנתיים האחרונות היא לא מזגזגת. היא לא גברת יהודה לוי ולא גברת'חניתי על מעבר חצייה ועל הזין שלי'. היא ירדה מכל העולם הזה לחלוטין. הייתה שם התבגרות. מה לעשות, שפכנו אותה על התודעה הציבורית בגיל 20 והפכנו אותה למאמי הלאומית, בזמן שהיא, מבחינתה, הייתה ילדה מורדת ששמעה את היהודים ולא יכלה לספר את זה לאף אחד כי לא רצינו לשמוע את זה. לקח לה זמן להבין שמותר להגיד'רגע, דקה, פוס, אני רוצה לעשות רק את מה שאני רוצה'".
והיא רוצה לא מעט: גם מוזיקה, גם תיאטרון, גם קולנוע, גם רדיו.
"נינט היא קודם כול מוזיקאית, ואחר כך היא טאלנט שהוא קובייה הונגרית: בכל צד שלה יש צבע אחר. אלוהים חנן אותה בכמה דברים, אבל התכונה הכי חשובה שלה היא החריצות הלא קשורה לדור החפיפניק שלנו. היא אוטודידקטית ברמות מטורפות, והיום היא גם לא בובה של אף אחד. היא הקובעת והפוסקת בהכול. בשנתיים שאני עובדת איתה סירבנו לקמפיינים במאות אלפי דולרים. היא פשוט לא שם. היא בעולם של מוזיקה וזה לא מעניין אותה יותר. היא עובדת מהבטן, מהאינטואיציה, ובעיקר מהכישרון".
בינתיים , עושה רושם שהבטן של נינט יודעת מה שהיא אומרת. בשני הפרויקטים המרכזיים שלה באחרונה - הסרט "קירות" והמחזמר "אביב מתעורר" - היא התגלתה כהימור מוצלח. "נינט הגיעה לאודישנים של'קירות' כמו כל שחקן אחר, גברה שם על 59 שחקניות אחרות, חלקן מפורסמות, וקנתה אותי", מספר דני לרנר, הבמאי של "קירות". " היא פשוט שיקפה בדיוק את מה שהייתי צריך בדמות שלה. מה שעוד יותר הפתיע זה שבזמן שעבדנו על התפקיד שלה, המון דברים הגיעו ממנה. מבחינתי, היא הייתה ממש שחקנית צוות".
לטענתו של גלעד קמחי, הבמאי של "אביב מתעורר", נינט הייתה דוגמה ומופת לחריצות מאחורי הקלעים. "היא הייתה יוצאת מן הכלל ברצינות שלה", הוא אומר, "לפני שהחלטתי לקחת אותה אמרו לי'תתכונן לזה שהיא לא תבוא לחזרות ולא תעשה כלום', אז פניתי אליה, הסברתי לה את הדרישות של התפקיד, והיא אמרה לי'על מה אתה מדבר? אני פה רק בשביל זה'. מהר מאוד גיליתי שהיא כל הזמן רק רוצה ללמוד, לספוג ולהחכים".
השאלה היא, למה בכלל לקחת אותה מלכתחילה.
"הייתה לי תחושה שהיא יכולה לעשות את זה. משהו שקשור לטבע שלה, לנתונים שהייתי צריך בשביל הדמות, וגם לכישרון המשחק שלה. בעיניים שלה יש משהו של ילדה מאוד טובה, אבל בפנים היא שדה, בוערת ולא מסופקת - וזו בדיוק ונדלה. אני חושב שלגמרי יש לה עתיד בתיאטרון, אפילו עניינתי אותה בכמה דברים, אבל תיאטרון זה מקצוע מאוד מחייב, וזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלה".
"יש לה כישרון ברמה שלא פוגשים בכל יום וכריזמה אדירה", מוסיפה ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין. "כשהיא על הבמה אי אפשר להוריד ממנה את העיניים גם כשהיא רק מדברת ולא שרה. הבמה אוהבת אותה בכל מצב. היא פשוט כישרון גדול ונדיר, ובהצגה הזאת היא התנהגה כמו שחקנית רגילה, בלי להעמיד שום תנאים. היא אפילו ביקשה להשתחוות אחרונה".
היית לוקחת אותה להצגות נוספות?
"ברור, ואנחנו גם מדברים עכשיו על משהו שעדיין לא הבשיל. בכלל, יש לה לגיטימציה מוחלטת להיות שחקנית במשרה מלאה. אני חושבת שזה גם טוב בשבילה. הקבוצתיות הזאת נתנה לה הרבה כוח, לדעתי".
לטענת ואחניש, התיאטרון לא ממש קורץ כרגע לנינט. "היום מה שמעניין אותה זה לעשות מוזיקה, כך שאם זו לא תהיה הצעת חייה, היא תמשיך לעשות מוזיקה. העניין איתה הוא שכל דבר שהיא נכנסת אליו, היא עושה אותו בטוטאליות, בלי לעשות עוד משהו במקביל, והיא הגיעה למסקנה שעכשיו היא רוצה להוציא את האנרגיות האלה על מוזיקה, כך שהשנה הבאה תהיה מוקדשת לאלבום שלה באנגלית. היא רוצה לחוות גם את זה, ואולי גם ניקח, לצורך העניין, איזשהו מפיק מחו"ל, כדי שיעזור לה להיכנס לזה".
האירוע הנינטי האחרון ששמעתם עליו היה, ככל הנראה, הקמפיין למען בית השאנטי, שבמסגרתו ביצעה את השיר "משהו גדול", שבוצע במקור בידי שי גבסו, והצטלמה לקליפ שמעודד תרומות למוסד החשוב. היוזמה לקמפיין הייתה של נינט עצמה, אבל משרד הפרסום שאחראי לו, אדלר חומסקי, הוא אותו משרד שעשה בזמנו את קמפיין הקרחת של פלאפון.
גם בכך, כמובן, יש כדי להצביע על השינוי שנינט עברה בתקופה האחרונה, כמו גם בעובדה שהקמפיין החדש זכה לבאזז מינורי בהרבה מזה שליווה את הפרסומת לפלאפון.
לדעתו של הפרסומאי ספי שקד ייתכן שלנינט היה מתאים עכשיו יותר קמפיין אחר, בעל אפיל אינטליגנטי ומתוחכם יותר. "אני דווקא הייתי שמח לעשות איתה קמפיין היום יותר מאשר בימי פלאפון", הוא אומר. "אז היא הייתה הבחירה הבנאלית של מי שמרבה במחיר. היום, אם היה לי משהו שאני צריך בשבילו מישהו שהלך עם האמת שלו והעוצמה היצירתית שלו, הייתי לוקח אותה, וזה בטח היה יוצא יותר מעניין מאשר לעשות קרחת בשביל אחד המפרסמים הגדולים בארץ. את האופציה של הנמוך היא כבר גמרה. נשאר לה רק הגבוה".
מה שבטוח הוא שהמקרה של נינט הוא יוצא דופן בתעשיית הבידור, והמוזיקה בפרט: ההיסטוריה של הפופ עמוסה במקרים של אמני שוליים, בעלי אמירה ייחודית, שבשלב מסוים בקריירה העדיפו את המיינסטרים על חשבון האמירה האלטרנטיבית. אצל נינט קרה תהליך הפוך: היא התחילה במיינסטרים וחתכה לשוליים על חשבון ההערצה שהיא קיבלה מההמונים. הרדיו, מצדו, לא שותף לרגשות ההערכה.
"צריך לתת המון קרדיט לאמן שהולך עם ההרגשה האמנותית שלו, אבל האמת היא שאני, באופן אישי, הייתי שמח אם היו ב' קומוניקטיבי' יותר שירים מהסוג שיכול לעוף במצעדים", אומר עמרי רונן, העורך המוזיקלי הראשי של רדיו תל אביב. "הסינגל הראשון,'אם אני אלך', היה ממש כאפה לפנים שלנו. בוא נגיד שאם זו לא הייתה נינט, יש סיכוי טוב שלא היו משמיעים אותו בכלל. גם עכשיו אני לא בטוח שנשמע אותו ברדיו בעוד שנתיים, אבל זה מה שהיא רוצה לעשות עכשיו כנראה".
גם יואב קוטנר לא נפל שדוד למשמע "קומוניקטיבי". "אני ממש לא בטוח", הוא אומר, "שכל האלבום שהיא עשתה עם רוקפור היה יציאה נכונה. לוקח זמן להתרגל אליו, ויש שירים, כמו למשל'הכלה', שאני לא סובל. אבל מה שחשוב זה שמדובר באלבום עם קו, עם קטע. היא אמן שמחפש וזה בעיניי הדבר הכי חשוב שיכול להיות. למרות שלדעתי נינט עדיין לא יודעת מה היא בדיוק רוצה מהחיים. היא עושה אלבום כזה, לצד מופעי הצדעה לאליוט סמית' וג' ף באקלי, ואני, בכלל, מזהה אצלה זגזוג. אתה יודע, היא אומרת ששלום חנוך הוא המנטור שלה, והאמת היא שזה בא לידי ביטוי, כי גם שלום, כידוע, זגזג באלבומים שלו בין סגנונות".
עושה רושם שנינט תוכל להסתדר בזמן הקרוב גם בלי אנשי הרדיו. לכישרון שלה יש גושפנקה לא פחות משמעותית כיום, בדמות שעות איכות רבות ופוריות במחיצת שלום חנוך, שאיתו, כאמור, הופיעה לפני כחודש במועדון הזאפה כחלק מאותו סיבוב הופעות מעוטר באמנים כבדי משקל.
"שלום ונינט לא לוקחים את הקשר ביניהם מיד למקום של להוציא אלבום יחד, וזה בדיוק מה שכל כך כיף לנינט בקשר הזה", אומרת ואחניש. "אתה יודע שאנשים לא אומרים לה עליו כלום חוץ מלשאול אותה'מה עם שלום?', כי יש שמועות שהיא עובדת איתו. שלום אוהב אותה אהבה אמיתית, ותאמין לי שהוא עושה רק דברים שהוא נהנה מהם. הוא נותן לה עצות לחיים, קורא כל מה שכותבים עליה, מתקשר אליה וכל הזמן רוצה שהיא תבוא לשבת איתו. מאוד מרגש, הקשר הזה שלהם. בינתיים אין שם דיבור על אלבום, אבל אני מניחה שבסוף יהיו להם הרבה שירים יחד, והם בטח ירצו לעשות עם זה משהו. נחיה ונראה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם