בייבי, בום: ראיון עם רוקפור
רוקפור חוזרים לבמה, עם שלושה חברים שעומדים להפוך לאבות בזמן הקרוב, חוויות אימה מסיבוב ההופעות בהודו, מחשבות קיומיות על נינט ושחזור של ההחמצות הגדולות בקריירה ("היינו אמורים להיות הלהקה של ברי סחרוף"). בינתיים, הסולן לשעבר של הלהקה, אלי לולאי, שובר שתיקה ארוכה ומחווה את דעתו על ההרכב הנוכחי. מעריץ גדול הוא לא
מדובר בפעילים ובו ארגונים שעמדו מאחורי שיירת סיוע אסיאתית לרצועת עזה, שיצאה בסוף השנה שעבו רה מניו דלהי אל מעבר רפיח, בהם הארגון APSP שתומך בטרור, והארגון FGM שתומך בחמאס והיה שותף בארגון משט ספינת המרמרה. חברי רוקפור אמנם ידעו על הקריאות לחרם בזמן רק בדיעבד, אבל להערכתם מישהו בשגרירות הישראלית בהודו קיבל התראות ביטחוניות, כי חלק מההופעות שם לוו באבטחה יוצאת דופן וכבדה במיוחד.
איסר טננבאום: "אחת ההופעות התקיימה באולם תיאטרון גדול במומביי. הביאו אותנו לשם בריקשה, כמו רוקסטארז. הבחנתי מיד באיש הביטחון הישראלי שפיקח על השוטרים ההודים בחיפוש פצצות. כל המתחם הוקף בהמוני שוטרים עם כלבים שערכו סריקות. נגמ"ש חנה בכניסה. הקהל עבר דרך גלאי מתכות. הכנו את עצמנו שלא יתייחסו אלינו, כמו בהופעות של הג'ירפות בהודו, ופתאום בא קהל גדול וצבא של הודים שומר עלינו".
טוב שלא קרה לכם כלום. תומכי הטרור צריכים ללמוד מאלי לולאי איך מפוצצים סיבוב עולמי של רוקפור.
ברוך בן יצחק: "בדיוק. בזמן אמת חשבנו שיש המוני שוטרים וכלבים בגלל נוכחות השגריר. מזל שלא ידענו מה הסיבה האמיתית. זה היה יכול מאוד להלחיץ, כי זאת הודו. אתה לא יכול להרגיש שכוחות הביטחון שם ישמרו עליך כמו באמריקה".
היה זה שיאו של מסע ההופעות הראשון של רוקפור בהודו, שבה לא ביקר איש מחברי הלהקה (ברוך בן יצחק, איסר טננבאום, מרק לזר ויקי גני) לפני כן. לאחר הנחיתה בניו דלהי לפני חודשיים הם שוכנו במלון מעופש. אבל מה, היה בו שומר שהצדיע להם בכל כניסה ויציאה מהמלון. ומכאן החל מסעם ההזוי בתת היבשת. גם צפייה מוקדמת שלהם בסרט על הסיבוב של הג'ירפות בהודו לא הכינה אותם לרגעים האלה: מעל הבמה התנוססה תמונה גדולה שלהם שההודים הורידו על דעת עצמם מעמוד הפייסבוק של הלהקה; המנחה הציג אותם בדקלום מדויק של טקסטים מהערך שלהם ב"ויקיפדיה"; ההודים החליטו להעניק ללהקה שם נוסף שהמציאו לה "Echoes"; תוך כדי ההופעות הקהל צעק להם "פינק פלויד, פינק פלויד"; נהג הודי סיפר להם כמה הוא מעריץ את עידן רייכל; וקהל רב עטף אותם ביחס חם ואוהד, "כאילו שאנחנו בון ג'ובי".
החברים מדווחים שהקהל אהב במיוחד את הקטעים שבהם ברוך מג'מג'ם. "בסוף כל הופעה ביצענו הדרן של שיר בעברית", אומר בן יצחק, "אחריו הקהל עומד, מוחא כפיים, ואז עולה מישהו עם שרשראות פרחים הודיים ושם לנו אותם על הצוואר, מדליה סטייל. זה היה קטע מטורף". מרק לזר טוען ש"הכול בהודו יותר צבעוני ויותר חזק. הסירחון יותר חזק, הטעם של האוכל יותר חזק, הווליום של צפצופי המכוניות יותר חזק. אנחנו חשבנו שההודים מאוד שמרנים, אבל במהלך אחד הראיונות לעיתונות המקומית הכתבת - שהייתה סוג של נערת MTV מקומית כזאת - שאלה אותנו אם אנחנו 'חושבים שהנשים ההודיות מושכות?'".
בטח היא רצתה לדעת איך נינט.
איסר (צוחק): "אם לקחת את זה מהמיקרו למקרו, התחושה שלי אחרי ההופעות בהודו, זה שבכל הטורים שלנו לאורך השנים טסנו לצד הלא נכון. במקום לארצות הברית היינו צריכים לטוס למזרח, בגלל הריספקט למוו זיקה שלנו וכמות הקהל. בשביל להביא מאה איש בארצות הברית אתה צריך להתפלל בכותל קודם. אתה מגיע להודו, בלי שום שיווק, בלי כרוניקה ובלי פוסטרים בכל העיר, ובאים המוני אנשים".
אם יש משהו הזוי יותר מחוויות הודו, זה הבית של איסר טננבאום - מתופף הלהקה-שבו רואיינו וצולמו הרוקפורים לכתבה הזאת. הלופט שלו, הנמצא בקריית המלאכה בדרום תל אביב, מגיש תמהיל בלתי אפשרי של עץ אשוח מואר, אקווריום אדיר ממדים, כלי נגינה מהודו, שולחן פינג-פונג בסלון, לייזר דיסק של אלביס וגונג.
בימים אלה הם מקיימים שם חזרות לקראת שני סיבובי הופעות חדשים ושונים שירוצו במקביל. אף אחד מהם לא יוקדש במלואו ל"העולם המופלא", אלבומם הראשון בעברית זה עשור וחצי. מאז יצא, לפני שנה, קיימה רוקפור מעט מאוד הופעות שהאלבום במרכזן, אולי מתוך חשש לכישלון מסחרי במכירות הכרטיסים. נראה כי מחזור העבר, לעומת זאת, חביב עליהם יותר: לאחר ארבע הופעות מצליחות בתחילת השנה שעברה שבהן חזרה הלהקה ל"האיש שראה הכול" מ-1995, הם יקיימו שתי הופעות נוספות עם כל שירי האלבום המיתולוגי הזה (מחר, 29 בינואר, בבארבי תל אביב, בהשתתפות מאור כהן, וב-3 במרץ בפטרייה בקיבוץ דן) ; בשבוע שעבר הוציאו סינגל עם גרסה חדשה ל"חור בלבנה" בביצוע אקוסטי; בפברואר ובמרץ יקיימו סיבוב אחר, אקוסטי, עם להיטים מוכרים בעברית ובאנגלית מכל הזמנים ומובטח בו גם "קאבר מפתיע או שניים".
בחירת
"כשהצטרפתי ללהקת טרי פויזן", אומר טננבאום, "רציתי לדעת איך עובדת להקה עם בנות, האם יש אינטריגות וכו'. אז ברונו המפיק אמר לי 'הלהקה נמצאת יחד כבר שש שנים. סינכרנו לכולן את המחזור. אין לך מה לדאוג, יהיה שבוע קשה בחודש ושלושה שבועות שקט'. האמנתי לו. זה שכנע אותי שיהיה בסדר. ברוקפור אולי זה לא מקרה שכולנו בהיריון ביחד. מוזיקלית, רוקפור היא להקה שתמיד נמצאת בהיריון. יש לנו כבר 11 ילדים-תקליטים ובדרך כלל לא רוצים לדעת מה צפוי".
האם הסאבטקסט של גל ההריונות הוא שוויתרתם על קריירה בינלאומית?
טננבאום: "לא. זה נשמע לי כמו פאוזה. אנחנו לא נשואים למעריצות בנות 17, אלא לנשים בוגרות שיש להן דד ליין. בכל מקרה, הגיל לא מעסיק אותנו ואנחנו לא מרגישים שהזדקנו".
בן יצחק: "אין ספק שיהיה יותר קשה. פעם חברת הבוקינג הייתה מביאה לנו רשימה של הופעות בארצות הברית, היינו עולים על מטוס, וזהו. היום זה לא יעבוד ככה. כבר הסיבוב האחרון שלנו היה יותר מצומצם".
לזר: "ילדים הופכים את היום להרבה יותר יעיל. פעם יכולנו להרשות לעצמנו להתחיל בעשר, ולקחת את הזמן לדיבורים, סיגריה וקפה. עכשיו צריך לנהל טוב יותר את הזמן".
והנה עוד מבזקים על חייהם האישיים של חברי רוקפור. ברוך בן יצחק מתחזק. "בעזרת השם, אני מתחיל ללמוד. אני מבקר הרבה בבני ברק. יש לי שם אח, שהיה מטפס הרים מקצועי, והוא חזר בתשובה בגיל 40 עם שלושה ילדים. יש קשר בין אמונה לאמנות. מוזיקה על פי היהדות היא דרגה אחת מתחת לנבואה".
איסר טננבאום, מצדו, מחפש בשמים בעיקר מצנחים. המתופף המעולה מוגדר על ידי לואיזה, חברתו ללהקת טרי פויזן, כ"מתאבד". זאת בשל אופיו ההרפתקני, האקסטרימי והנכונות לעשות הכול בים (הוא הצטלם במשך שעות בעת צלילה לקליפ של טרי פויזן), באוויר (בקליפ אחר על סנפלינג) וביבשה (יצא לרוץ מרתון בניו יורק אחרי לילה ללא שינה). על אף תדמיתה האליטיסטית של להקתו טננבאום השתתף באודישנים של תוכניות הריאלטי הטראשיות "הישרדות" ו"האח הגדול" ולא עבר.
יקי גני יעדיף להסתכל על השמים בטפט שולחן העבודה של מיקרוסופט. גני הוא סמנכ"ל חברת ההפקות הקופסה, שהפיקה בין השאר את סדרת האנימציה "סלבס". אחד המדובבים בה היה אלי לולאי, הסולן הפורש של רוקפור.
מתי יקי הפך לשותף שווה זכויות בלהקה?
טננבאום: "אני אגיד לך מתי - בשבוע שעבר, כשהוא בא לחזרה עם אייפד. אמרנו לו 'זהו, התקבלת'".
ועכשיו, לסוגיה הבלתי נמנעת. סוגיית הנינט. כזכור, באמצע 2009 יצא "אם אני אלך", הסינגל הראשון מהאלבום השני של הכוכבת, עם טקסט שהיא חיברה בעצמה, כשעל הלחן חתומים טייב, בן יצחק ולזר שגם הפיקו מוזיקלית את האלבום. מוצר הפופ המיינסטרימי חברה ללהקת האינדי רוק הפסיכדלית. מבקר המוזיקה של "גלובס", אבישי מתיה, הילל את המהלך הזה והשווה אותו לחבירתו של אריק איינשטיין לצ'רצ'ילים, 40 שנה קודם לכן.
נינט, מדווחת להקת רוקפור, ממש התרגשה מהביקורת הזאת. אבל יואב קוטנר פחות התלהב משיתוף הפעולה ואמר לפני חודשיים ל"תרבות מעריב": " אני ממש לא בטוח שכל האלבום שהיא עשתה עם רוקפור היה יציאה נכונה. לוקח זמן להתרגל אליו, ויש שירים, כמו למשל'הכלה', שאני לא סובל. אבל היא אמן שמחפש וזה בעיניי הדבר הכי חשוב שיכול להיות. למרות שלדעתי נינט עדיין לא יודעת מה היא רוצה מהחיים".
טננבאום: "בתור רוקפור הרבה יותר מעניין אותנו לדעת שקוטנר מאוד אהב את אלבומנו 'העולם המופלא'. נינט בשבילו היא אולי עוף מוזר, אבל קוטנר עם רוקפור כבר הרבה מאוד שנים וזה משמח אותנו מאוד".
קוטנר לא לבד. גם רבים בקהל של רוקפור ובקרב מעריציה של נינט עדיין מתקשים לעכל את החיבור. "ברור שאנשים הרימו גבות וברור שאנשים ימשיכו להרים גבות", אומר בן יצחק. "אני אישית יודע מה זה לעמוד על במה ולא כל כך לאהוב את מה שקורה שם. זה קרה לנו בתקליט הראשון שלא הרגיש לי נכון. רציתי רק שההופעות יעברו. פתאום נראה לך שכל הקהל מעקם פרצוף. אבל אם החיבור בינינו לבין נינט לא היה אמיתי זה לא היה קורה".
האם נכונות השמועות שאתה סוג של גורו ומהנדס המהפכה של נינט?
בן יצחק: "ככה החליטו, אבל לא נראה לי. היא כל כך עצמאית. האמת היא שהמהפך התחיל אצלה. לא סתם היא באה להופעה של רוקפור ולא סתם היא נמשכה לזה. אני מאמין שהביקורות על האלבום הזה לא היו כל כך טובות אם הוא לא היה אמיתי. ועובדה שבהתחלה לא בא הרבה קהל להופעות שלה, והיום ההופעות כבר מלאות. ואתה רואה אנשים שפשוט מכירים את כל האלבום. זה מוזר".
לזר: "זה לא אלבום אינסטנט. זה כמו אלבומים של רוקפור, לוקח זמן לעכל אותו".
דובר הרבה על ההשפעה שלכם על נינט. איך היא השפיעה עליכם?
בן יצחק: "אני יכול להגיד לך, ואני מדבר בשם עצמי, שהתקליט האחרון שלנו נוצר הרבה בזכות העבודה איתה. זאת פעם ראשונה בחיים המוזיקליים שלי שפגשתי מישהי כל כך חרוצה שמציבה לה מטרה והולכת על זה. והיא בסך הכול בת 27. לראות מישהי שעשתה את זה בגיל צעיר, עם כל הסיכונים לאבד את הכול וכל הארס שיוצא סביבה. היא העמידה את כולם על הרגליים כדי שהתקליט ייצא. זו הייתה סוג של סטירה שהעירה אותי".
טננבאום: "אם הייתי מרגיש כמו ברוך הייתי מוותר על טרי פויזן וממשיך לנגן עם נינט".
בן יצחק מספר כי העבודה עם נינט תימשך בכמה חזיתות. "אני ומרק מתחילים לעבוד עם נינט על חומרים באנגלית, ומתכננים להוציא עוד תקליט בעברית. שני הדברים בשלב הכתיבה. היא חזרה עכשיו מלונדון, היו לה שם כל מיני פגישות מאוד מעניינות עם מפיקים גדולים, ביניהם המפיק של פו פייטרז, ועם חברות תקליטים. הבנתי שהם אהבו מאוד את הדמואים באנגלית ואמרו שזה מאוד נועז".
ספרו לי קצת על החמצות הכי הגדולות שלכם.
טננבאום: "היינו אמורים להיות הלהקה של ברי סחרוף, היה על זה דיבור, אבל אלי לולאי היה אז סולן ולא מצאנו קונספט של שני זמרים על במה. הייתה תחושה של החמצה מזה. אגב, גם כמעט עבדנו עם ארקדי דוכין בשנות האלי פיים. נפגשנו ועשינו חזרונת, ומאז לא שמעי נו ממנו. נראה לי שהוא קצת פחד מהאימפקט. לעבוד איתנו זה קצת לשכוח מהחוקים שלך".
טננבאום עוד לא החליט אם עזיבתו את נוער שוליים, לאחר שהיה חבר בה בשנת ההקמה, היא יותר ברכה או יותר החמצה. "הייתה החמצה שהם נהיו סטארים, אבל מוזיקלית אני לא יודע אם הייתי רוצה להיות מזוהה איתם. אנשים לא יודעים שאני המצאתי את שם הלהקה. הייתי איתם בתחילת הדרך והופענו המון בפינגווין. פעם היינו אמורים לעלות לבמה, אבל אני נרי דמתי. הגעתי בשעתיים איחור ואחרי זה נפרדי נו. בזמנו חשבתי שלא יקרה איתם כלום".
מה שברור הוא שהתקשורת החמיצה אתכם.
טננבאום: "עיתונאים באים והולכים. במשך 20 שנה הספידו אותנו, הרימו אותנו והורידו אותנו. ואנחנו עדיין פה. זה הסיפור שלנו. ההישרדות היא חלק מהעניין".
בן יצחק: "אנחנו לא יודעים לשחק את המשחק, וגם בחרנו לא לשחק אותו אף פעם. אני זוכר שפעם איזה מנהל שלנו אמר'אתם צריי כים לשבת קצת במנזר כדי שיכתבו עליכם כמו שכותבים על איפה הילד".
ובכל זאת בחרתם לא לקבל מציצות בפינגווין. "לטוב ולרע". גם לאלבום הבא של רוקפור בעברית נצטרך לחכות 15 שנה?
בן יצחק: "לא, לא. אנחנו כותבים גם בעבי רית וגם באנגלית. עלה לי רעיון לא לעשות תקליט, אלא להוציא שירים ולעבוד על כל שיר כאלבום, כדי להתאים את עצמנו למה שקרה היום".
גני: "יש לנו מלא חומרים שעדיין לא הוציאנו, כמו הקלטות מאבי רוד, קאברים שעשינו, אפילו ההופעה האקוסטית הנוכחית יכולה להבשיל לאלבום אקוסטי".
השנה יציינו עשור לפיגועי ה-11 בספטמבר בארצות הברית. אותה שנה הזניקה את הפעילות של רוקפור בחו"ל עם החתימה בלייבל אמריקני, כניסת אלבומם לעשרת הגדולים של ה"רולינג סטון" וביקורות מעולות בעיתונים נחשבים. לא רבים יודעים שרוקפור הייתה אמורה להופיע בניו יורק יום לאחר אסון התאומים.
בן יצחק: "תוכננה לנו הופעה בבארבי ב-11 בספטמבר, ומיד אחריה היינו אמורים לעלות על מטוס ולהופיע בפסטיבל CMJ ב-12 בספטמבר. בעקבות הפיגוי עים הפסטיבל נדחה בשבועיים. עלינו על אחת הטיסות הראשונות לניו יורק שאחרי הפיגועים, והיינו הלהקה היחידה שהגיעה לפסטיבל מחוץ לארצות הברית. הספרדים פחדו, היפנים פחדו. מכיוון שהלייבל שלנו היה במתחם הסגור, בריבוע הגטו, סידרו לנו תגים כדי שנוכל להיכנס לאזור".
טננבאום: "הרגשנו כאילו אנחנו בגותהאם סיטי, עירו של באטמן. עיר רפאים. רחובות ריקים ומלוכלכים. ריח של מתכת שרופה. ואנחנו היינו אטרקציה בניו יורק. פתאום הם הבינו שאפשר לדבר איתנו לא רק על מוזיקה. הסיטואציה הזאת מזכירה לי שאנחנו להקה של שורדים. איומי טרור בהודו, אסון התאומים, משברים בלהקה, תאונת דרכים שעברתי ביום שישי האחרון עם ארבעה ילדים באוטו. זה קרה בגלל חתול, היינו בחדר מיועד חמש בבוקר ולכולנו יש כאבי גב וראש עכשיו. ובעבר מעריצה כמעט הרגה אותי אחרי הופעה בטבעון. בקיצור, הלהקה הזאת עברה כל כך הרבה, ויש משהו במוזיקה ובאג'נדה שלנו שגורם לכולנו להמשיך הלאה".
בפעם הראשונה מאז עזב את רוקפור, תוקף אלי לולאי את הלהקה. חברי רוקפור, בתגובה, לא ממש נשארים חייבים
"השנה הראשונה אחרי הפרידה מרוקפור הייתה מאוד קשה", אומר אלי לולאי, שנטש את עמדת סולן הלהקה בסוף 2004 באמצע סיבוב הופעות של רוקפור בארצות הברית. "זה היה מעבר חד משיא הרוקנרול, עבודה קשה בלהקה וחוצלארץ - לחזרה ארצה, התאקלמות וימים ארוכים שבהם לא קרה לי שום דבר מיוחד. אחרי זמן מה התחלתי לכתוב לעצמי ונהניתי מזה".
איך נראית לך הפרידה מרוקפור במחשבה לאחור?
"היינו מאוד עייפים אחד מהשני. נעשו הרבה טעויות. כל הפרידה הזאת והצורה שבה זה קרה, בפתאומיות כזאת. והיה כאסח גדול. לא יכול להגיד לך שאני שמח על זה. פרידות זה לא דבר פשוט. אני ממש רציתי לחזור כבר לארץ. היה לי קשה הנתק הזה למשך הרבה מאוד זמן מארבעת ילדיי".
מקורב ללהקה אמר לי שהיו ביניכם מכות.
"עזוב, בוא נשאיר את זה מעורפל. אני לא אומר אם זה קרה או לא קרה. אבל מה כל כך מפתיע במכות? זה רוקנרול".
מה דעתך על הלהקה בעידן נטול הלולאי?
"לאחר הפרידה, היה לי קשה לראות את הטעויות שלהם. אני חושב שהדבר הכי לא נכון היה שהם לא מצאו מישהו אחר במקומי. אני גם חשבתי שזה לא נכון שהם יקראו לעצמם רוקפור, אבל אם כבר הם נשארו בפורמט הזה של רוקפור הם היו צריכים למצוא מישהו שיהיה פרונטמן. ובאמת, עם כל הכבוד גם לברוך וגם למרק, שהם אנשים באמת מוכשרים וגם שרים טוב בסך הכול, אין להם את הפרונטמניות הזאתי. אין מה לעשות. זה לא עובד. יכול להיות שפתאום זה היה מפתיע ומעניין אם אחד מהם היה עושה אלבום סולו קטן ואקוסטי. אבל ברוקפור היה צריך להיות מישהו בעל יכולות קוליות בפרונט. צריך מישהו ששר. זה מבנה של הרכב. כמו שלמשינה יש את יובל בנאי, הוא פרונטמן.
מעבר לזה, באלבום האחרון שלהם באנגלית היו רק שני שירים מוצלחים. את האלבום בעברית לא שמעתי מספיק. שמעתי את השיר 'העולם המופלא', והוא היה שיר טוב, אבל זה היה צעד נכון מבחינתם לעשות אלבום בעברית".
מה בנוגע לנינט?
"אני חושב שהשילוב של העבודה שלהם עם נינט לא היה מתאים. בעיניי זה לא הביא צבע חדש, לא לרוקפור ולא לנינט".
חברי הלהקה השתעשעו בעבר במחשבה להחליף אותך במאור כהן.
"זה יכול היה להיות רעיון מצוין, כי מאור הוא פרונטמן מעולה וכריזמטי. אגב, שמעתי פעם את מאור שר את 'כל כיוון' של רוקפור בחיקוי של אריק איינשטיין".
ואי אפשר להימנע מזה: יש סיכוי לאיחוד איתך?
"למדתי לעולם לא להגיד 'לעולם לא'. אני לא אומר שיהיה איחוד, אבל אני כבר לא כועס. עבר הרבה זמן. פגשתי את מרק במקרה לא מזמן והיה דיבור טוב בינינו. הכול בסדר".
ברוך בן יצחק, בתגובה: "מה נראה לך שהוא יגיד: 'בוא'נה, הלהקה יותר טובה עכשיו ממה שהיא הייתה כשאני הייתי בה?'. לדעתי התפיסה של 'פרונטמן' היא מאוד מיושנת. המילה 'סולן' היא דיבור של נהגי מוניות סבנטיז מישראל. לפעמים הפרונטמן הוא הגיטריסט ולפעמים המפיק. בעניין נינט, כל המפיקים בארץ רצו לעבוד איתה וכמה מהם נעמדו על הרגליים האחוריות כדי שזה יקרה, והיא בחרה בנו.
מעבר לזה, אני מבסוט שאלי לולאי שמע את האלבומים האחרונים שלנו כי אני לא שמעתי את שלו. אין לו כלים להעביר ביקורת עלינו. מאיש שעושה דיבובים אני לא צריך לקבל ביקורת. אנחנו במקום טוב ואחר היום. עצוב לי עליו".
איסר טננבאום: "פיתחנו אנטגוניזם לרעיון של פרונטמן אחד, שחושב שהוא צריך להנהיג את הלהקה. היום כולם בלהקה פרונטמנים, והקול של לולאי מתחלק בין כולנו. הוא היה הכי פחות נגן בעינינו, ובשבילנו ההופעות זה לנגן יחד והג'אם המשותף. אני חושב שאם היינו מציעים ללולאי לחזור לרוקפור הוא לא היה מתנגד, והוא לדעתי היה שמח להצטרף גם לפרויקט עם נינט".
יש סיכוי לאיחוד עם לולאי?
טננבאום: "אני לא יודע. אני לא חושב שיש התנגדות עקרונית. כדי שזה יקרה מישהו יצטרך להשקיע הרבה כסף, ונצטרך ללכת כולם לפסיכולוג קודם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם