"אני סנוב": אפרים שמיר בהופעה בלתי נשכחת
אפרים שמיר כבר לא יהיה גידי גוב, אבל הוא נהנה מקריירה משגשגת למדי, הכוללת מופע מצליח עם חברים מ"כוורת", ג'אם סשנים אפלים במרכז תל אביב ועכשיו גם מופע סולו בתאטרון "הסמטה". בריאיון מיוחד הוא נזכר בפרשת שלמה ארצי והפייסבוק, מספר לראשונה על אמונתו בעב"מים ומדבר, איך לא, על החבר הטוב יצחק קלפטר
לאחר השיחה הוא לוקח על עצמו את תפקיד המעדכן ומבשר בנייד לחבר אחר ש"יצחק מורדם ומונשם, ורד קלפטר, (אשתו לשעבר, ק"ס) נמצאת אתו עכשיו והיא תודיע מתי הוא מתעורר כדי שנוכל לבוא לבקר".
מבעד למשקפיו העבים - אחד מסמליו המסחריים - של שמיר ניבטת דאגה עמוקה לשלום חברו. בניגוד לאנשים רבים שחוששים לנבא רעות או לבטא מחשבות שליליות, לשמיר אין בעיה לעשות את זה והוא מבשר כי "יש עכשיו אסיף של גיטריסטים. אלוהים אוסף אותם", ובכך מתייחס גם למותו הפתאומי בתחילת השבוע של הגיטריסט הנודע גארי מור.
"זה יהיה נפלא אם הוא יבריא ונחזור לנגן ביחד, אבל אני בספק. מצבו מחמיר, הוא כבר לא נושם בעצמו, והוא עדיין מעשן". כשאני מרימה גבה הוא מוסיף: "זה לא קשור להיגיון, זו התמכרות, ליצחק יש שתי מחלות שונות - מחלת הריאות וההתמכרות. כשהוא ניסה להצטמצם הוא עישן 15 סיגריות ביום".
כמה הוא נוכח בחייך האישיים?
"הוא מאוד נוכח. בילינו המון שעות ביחד בלהקה, ועד היום אנחנו עובדים ביחד ונפגשים סתם כדי לנגן על גיטרה. הקשרים בינינו מאוד אמיצים".
מה עם בילויים?
"יצחק לא מבלה, אין לו את התחום הזה".
שמיר (נשוי לדגנית הצעירה ממנו ב-11 שנים ואב לשני בנים), מוזיקאי ותיק ומוערך, החל את דרכו המוזיקלית בלהקת הנח"ל, הצטרף ב-1973 ללהקת "כוורת" - ככל הנראה הלהקה המצליחה ביותר בהיסטוריית המוזיקה העברית - שם ניגן ושר לצד גידי גוב, אלון אולארצ'יק, דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, יוני רכטר, וכמובן יצחק קלפטר, עד פירוקה שלוש שנים לאחר מכן.
אך למרות ההצלחה בלהקה, ובעוד רוב חבריה לשעבר בנו קריירות סולו מוצלחות, שמיר לא הצליח להתחקות אחריהם ולהגיע למעמד של כוכב ונחל לא מעט כישלונות. עם זאת, בתרבות המוזיקה הישראלית שמור לו מקום נכבד כמי שאחראי, אם במילים, אם בלחן ואם בביצוע, ללהיטים כמו "נכון את יפה", "היא כל כך יפה", "שיעור
לפני כשלושה חודשים, מרצון או שלא, הוא עלה לכותרות דווקא בזכות התבטאויותיו כלפי הזמר שלמה ארצי ברשת החברתית פייסבוק כשפרסם על הקיר שלו את הפוסט הבא: "ישבתי שעתיים על כיסא אצל רופא שיניים והוא השמיע שעתיים את שלמה ארצי. הרופא קדח לי בפה וארצי קדח לי במוח, בחיים לא סבלתי ככה. מהרופא סבלתי פחות".
כשנשאל על ידי אחד מחבריו באתר אם יפה ככה לדבר על יצירה של מישהו אחר, המשיך שמיר בקו הלוחמני וענה: "אם זו יצירה לא טובה, טקסטים שמייצגים מלאות עצמית, יומרה ויוהרה, מוזיקה מייגעת, חסרת דמיון ולא מעניינת וזמר שאין בו אנושיות בכלל ורק פוזה של ספרינגסטין של הערבים, אז כן".
בנו של ארצי, בן, נעלב בשם אביו וכמה ימים לאחר פרסום הידיעה בנושא במעריב הוא נתן לשמיר את תשובתו שלו, גם היא על קיר הפייסבוק, ובה כתב בין השאר: "מביך איך אדם בגילך לא מרגיש נבוך להתלכלך ככה על קולגה שלו למקצוע. תבלה קצת זמן עם הילדים שלך, תלטף את אשתך, תכתוב שיר במקום לייצר פרובוקציות בחצי שקל בפייסבוק כאילו היית נער ממורמר בן 15 שמחפש תשומת לב. . . אפרים שמיר, בן אדם עם כריזמה של מזלג ונטול כל סקס אפיל, מסתובב לו שם (בג'אם סשנים, ק"ס)כמו טווס כשבפועל הוא יותר דומה לתנין עם כובע על הראש. . .". את תגובתו חתם ארצי במשפט "בת הזוג שלי שואלת אותי בשיא התמימות והכנות מי זה אפרים שמיר", ובכך , כמובן, חשף את בורותה של חברתו.
"זו הפרשנות שלו, הוא כתב מה שהוא הרגיש ואני חושב שהוא עשה טעות", אומר שמיר, שמאז אגב, לא נתקל באב ובבנו. "הוא כתב שם שאבא שלו לא יאהב את הדברים שהוא כותב והוא באמת לא אהב. הוא ניסה לפגוע בי, וזה מובן כי הוא נעלב בשביל אבא שלו, ולכן תוכן דבריו אינו רלוונטי. הוא לא שייך לעניין, הוא הכניס את עצמו למקום לא לו".
אתה מתחרט על מה שכתבת?
"מה שנאמר בפייסבוק נאמר, ולא התכוונתי לעשות מהנושא הזה קריירה לאורך זמן. הנושא נופח מעבר לכל פרופורציה סבירה".
זמן לא רב אחרי המקרה הזה גם כתבת בפייסבוק שמוזיקה מזרחית זה חרא. צריך אומץ בשביל להגיד דבר כזה לאור הרגישויות שיש כלפי הנושא. "אומץ לא חסר לי. לא הייתה לי זירה לבטא את דעותיי, והפייסבוק הוא פלטפורמה לא רעה בשביל זה".
אז יש לך זירה עכשיו.
"אני לא אוהב מוזיקה מזרחית, אני חושב שהיא נחותה בכל סטנדרט סביר. העולם שלה, ההקשר שלה, הוא לשמח באירועים. אני לא מבין במוזיקה מזרחית, אבל בשיחות שיש לי עם אנשים שמבינים הם טוענים שהיום היא גרועה מאי-פעם. היא מקרינה טמטום בעיניי. אני לא שליח אלוהים ורק אומר את דעתי, אבל אני גם חושב שמה שקרוי היום מוזיקה מזרחית הוא בעצם זמר מזרחי.
"יש אנשים שעושים בארץ מוזיקה מזרחית אמיתית, שמייצגת את התרבות המוסלמית, בעיקר צעירים כמו דודו טסה שמתקרבים לשורשים שלהם ועושים את זה מתוך ראייה אמנותית ולא מתוך חמדנות ועשיית כסף ופרסום, ואלה אנשים שאני מאוד מכבד. אני לא רוצה לקרוא לזה מוזיקה מזרחית כי אני לא רוצה שזה יהיה מקורב לזמר המזרחי, שהוא בידור ברמה נמוכה.
"אם השאלה היא אם המוזיקה הזאת צריכה להיות או לא אז התשובה היא כן. יש אנשים שזה מרגש אותם. הזמר המזרחי חי ונושם ומצליח, ובוודאי לא זקוק לי כדי שאשבח אותו וקיומו והצלחתו לגיטימיים ומקובלים עליי. אני גם לא אוהב מוזיקה קלאסית לצורך העניין".
ומה עם הדור הצעיר שיושפע מתרבות לכאורה נחותה?
"הדור הצעיר זכותו להיות מושפע מלא משנה מה. אני בהחלט מאלה שטוענים שבזמנו המוזיקה המזרחית סבלה מאפליה שלא בצדק. היום המצב שונה, וזהו סוג המוזיקה ששולט ברמה המסחרית. הייתי שמח לחיות במקום שיש בו גם וגם. ישראל היא מקום קטן ודברים נדחקים החוצה, למשל היום מוזיקה איכותית כמו של גרוניך, מתי כספי ויוני רכטר כבר לא פופולרית כמו בעבר".
כפי שניתן כבר להבין, שמיר מאוד פעיל ברשת. כמעט מדי יום הוא מעלה הגיגים שונים, וידאו קליפים וכתבות בנושאים אקטואליים, שלהן הוא לרוב גם מתייחס באופן אישי. בשבוע שעבר הוא העלה ל"וול" שלו את הפוסט הבא:
"כל הרוצים בטובתו של יצחק, תקדישו חמש דקות מזמנכם, שבו ועצמו עיניים ודמיינו אותו בריא בעיני רוחכם. בסוף תאמרו'זהו רצוני'". שמיר בעצם פתח דיון בנושא שזכה עד כה ל-55 תגובות מאנשים מודאגים ול-265 לייקים . בהזדמנות אחרת, על כתבה בעניין פרשת האלוף יואב גלנט הוא כתב "עבריין ושקרן, לא ראוי להיות רמטכ"ל".
שקלת פעם לרוץ לפוליטיקה?
"לא. יש הרבה דברים שמפריעים לי ושאכפת לי מהם, אבל אני חסר כישרון ואמביציה בתחום הפוליטי ולא אוהב להיות בפרונט. אני אוהב לתת עצות כמו כל יהודי". על הבמה אתה בפרונט.
"זה עניין אחר, שם אני בפרונט בלית בררה, מפני שהשירה והנגינה הביאו אותי לשם, זו לא הנטייה הטבעית שלי. זה תמיד גרם לי סבל, אני ביישן ושנים שלא ידעתי איך לעשות את זה. רק בשנים האחרונות אני מרגיש נוח על מרכז הבמה. אני שונא מצבי מבחן ושם זה מצב מבחן עבורי".
מוזר שאתה אומר את זה. ב-1993, כשהצטרפת לתזמורת החתונות של אודי שפילמן, אמרת שאתה עומד שלוש שעות על במה וזה אדיר, ולא עלה על דעתך שחלומות מתגשמים דווקא שם, על במות האירועים, ואפילו הוספת שגם אם היית זוכה ב-12 מיליון שקל בלוטו תמשיך לעבוד עם הלהקה.
"חלק מזה היה ניסיון להצדיק את מה שעשיתי באותו הזמן, לא נהניתי מזה. אז זה היה סוג של פריצת דרך, אף אחד במעמדי לא העז להופיע בחתונות. היום זה מאוד מקובל. הייתה הצעה כספית מאוד טובה ועשיתי את זה כמעט שנה עד שהבנתי שאני לא מתאים לזה. אני סנוב, לא מתאים לי להיות נותן שירות".
אותה תזמורת חתונות היא רק עוד דוגמה לעיסוקים של שמיר. אולי זה לא ניכר אך הוא אמן עסוק מאוד. משנת 2001 הוא משתתף במופע "דני, גידי וחברים" עם חבריו מ"כוורת" דני סנדרסון וגידי גוב ועם חברת להקת "גזוז" לשעבר מזי כהן - מופע שבדרך כלל מכור מראש ואינו מתפרסם לציבור - ומשנת 2004 הוא מעלה את "נפגשנו" עם אלון אולארצ'יק ויצחק קלפטר ("אני מתפלל לשלומו, שיבריא ושנוכל להמשיך להופיע"), מופע שירים מתוך קריירות הסולו של שלושתם לצד שירים מתקופת "כוורת".
מחר (ג') הוא יפתח את ליין ההופעות החדש של תאטרון "הסמטה" כשיעלה על הבמה את "בחברת עצמי", מופע סולו במסגרתו יבצע לראשונה בעצמו את "עברתי רק כדי לראות", שיר שהלחין בזמנו לאשתו לשעבר אסתר שמיר. מדובר בסדרת הופעות שהתחילה לרוץ לפני כשנה בתאטרון תמונע ומגיעה לליין המוזיקה החדש בסמטה. הפורמט כל הזמן משתנה-לפעמים זה, כהגדרתו, "פול בנד", לפעמים זו להקה מצומצמת ולפעמים זה רק הוא ועוד גיטריסט "שזה הכי כיף".
המופע בסמטה יהיה עם פול בנד והוא יכלול את רוב דרכו האמנותית - להקת הנח"ל, "כוורת", " חמסין" (להקת פאנק שהוקמה ב-1979 ביחד עם המתופף אלון הלל והבסיסט אוהד אינגר. למרות הביקורות הטובות, האלבום שלהם לא נמכר, ההופעות היו כישלון והלהקה התפרקה) ושירים מתוך הרפרטואר העצמאי שלו.
בנוסף, שמיר לוקח חלק פעיל בסצנה מוזיקלית ייחודית שמתרחשת ממש מתחת לאף שלכם, התל-אביביים: מדובר במפגשי ג'אם סשנים שמתקיימים במרתף במרכז העיר אליו מוזמנים באופן מחתרתי למדי מדי שבוע מספר מוזיקאים צעירים וותיקים (יעל דקלבאום, ירמי קפלן ועוד). שמיר שייך ל"גרעין הקשה" של הקליקה הזאת, ולדבריו מוזמן לשם מדי שבוע.
"יש בחור צעיר, אוהב מוזיקה גדול ומעורה מאוד בחיי העיר בשם ג'רמי הורגן", מסביר שמיר איך הוא התגלגל לכך. "הוא היה מארח אצלו בדירה התכנסויות של מוזיקאים שקרו בהן דברים מדהימים וככה זה התחיל. בשלב מסוים הבית שלו נעשה קטן והוא שכר סטודיו באבן גבירול והכשיר אותו.
"יש לו שם את כל הכלים הדרושים, ולפחות פעם בשבוע על פי הזמנה טלפונית ובאופן מחתרתי לחלוטין הוא קורא לחברים שלו ואנחנו נפגשים ומנגנים. זה המקום היחיד שידוע לי שמשמש כמתנ"ס לקהילת המוזיקאים ומאפשר אינטראקציה למוזיקאים במצבי הצלחה שונים. מוזיקאי מגיע לשם והוא יכול לא לעבוד אלא פשוט ליהנות. כמוזיקאי הצלחתי לצבור שם המון ניסיון שלא הצלחתי לצבור לפני כי ההתכנסות הזאת לא מחייבת אותי לשום דבר".
בקיצור, שמיר - עוד שנה בן 60 - דווקא מרגיש מאוד נוח ממרום גילו ובמעמדו. הוא כבר לא צריך להתפרנס ממכירת גיטרות ב"כלי זמר" (למרות ש"אין דבר יותר משעשע מלהיות מוקף בגיטרות"), למכור פוליסות ביטוח (בניגוד למה שדווח לפני כ-20 שנה בעיתונות, הוא עשה רק קורס ומכר פוליסה אחת בלבד בטרם פרש מהתחום), ובטח שלא לחלטר באירועים.
"היום יש כלפיי הרבה יותר כבוד ממה שהיה בעבר", הוא לא מתבייש להודות, "אני כבר לא נאבק על מקומי, נעים לי להיות 'ריספקטד'. הגיל נותן לי להיות סוג של אוטוריטה שאני נהנה ממנה. הבעיה היחידה היא שבמקום להיות חלק מהחבר'ה אני סוג של אבא קול שמעולם לא היה להם. אני לא נהנה מחברת אנשים בני גילי, הם נראים לי אנשים כבויים ובלויים".
והחבר'ה מ"כוורת"?
"הם אינפנטילים כמוני".
זו בחירה אישית שלך להופיע במקום קטן כמו ה"סמטה"?
"אני מופיע בספייס שאני יכול למלא. אף פעם לא סירבתי להיכל התרבות וגם לא לקיסריה, שבזמן האחרון נהפך ל'זאפה' של הערסים, ואין לי שום דבר נגד להופיע שם".
אז אתה לא אמן רעב ללחם.
"ממש לא, הרגע גמרתי בייגל טעים מאוד".
אתה ממורמר?
"לא כל דבר שאינו עונה על הציפיות שלי גורם לי מרמור. כולנו נאבקים כמו בכל מקצוע, וכולנו רוצים להצליח בכמה שיותר גדול כל עוד זה לא בא על חשבון ה'פרסונל אינטגריטי' שלנו. אני יכול למלא את היכל התרבות אם אעשה פריק שואו או אפליץ פרחים מהתחת, אבל יש לי אינטגריטי ואני לא אעשה זאת".
בעבר לא היה ריאיון עם שמיר שבו לא נדרשה תגובתו לעובדה שהקריירה שלו לא בדיוק הלכה לכיוונים שבהם צעדו קריירות הסולו של חבריו ללהקה גידי גוב או דני סנדרסון. וגם לנו הוא אומר שההשוואות רחוקות ממנו.
"אני לא משווה את עצמי לאף אחד, זה פשוט חסר טעם", הוא אומר. "מה שמעניין אותי זה מוזיקה, והיא זו שהביאה אותי למקומות כמו ההומור והקולנוע (שמיר השתתף בסרטו של אסי דיין "שלאגר" ובסרטו של עודד דוידוף "מישהו לרוץ אתו", ק"ס). מעולם גם לא קינאתי באף אחד מהם. אני חושב שכל אחד מאתנו נמצא במקום הראוי לו".
מה השאלה ששאלו אותך הכי הרבה פעמים בחיים?
"למה התפרקתם?"
אוקי, מה השאלה השנייה?
"אה, מתי אתם מתאחדים. לפני שנה הייתי בבדיקה אצל פרוקטולוג, שזו בדיקה מביכה במיוחד, ובזמן שהוא בדק אותי הוא שאל על האיחוד אבל לא הייתי במצב לדבר".
הפעם האחרונה שכוורת התאחדה הייתה בשנת 2000, באירוע חד-פעמי שלא היה בתכנון המקורי של חברי הלהקה, אך הוא נעשה במטרה לגייס כסף עבור ניתוח יקר שנאלץ לעבור קלפטר, שבראשו התגלה אז גידול. קלפטר עבר את הניתוח בהצלחה והחלים ואף חזר להופיע.
"יש כל הזמן דיבור על איחוד, והביקוש והדרישה לא נחלשים אלא רק הולכים ומתחזקים", אומר שמיר. "סביב 'כוורת' יש מיתוס אבל זה פרויקט מורכב ומסובך. אנחנו כבר אנשים מבוגרים וקשה לעשות פרויקט שכולו מושתת על יסודות של נעורים. אבל לאור החדשות האחרונות עם יצחק באמת שאין לי מושג".
בלעדיו לא יהיה איחוד?
"לא. בלעדיו זה לא 'כוורת'".
תספר משהו שמעולם לא סיפרת בריאיון.
"אני עב"מיסט. אני מאמין בעב"מים, ראיתי עב"מים וזה נושא שמרתק אותי. במהלך חיי ראיתי הרבה דברים שהם קשים מאוד להסבר, ובזכות מחקר שעשיתי נוכחתי לדעת שראיתי חלליות. הפעם הבולטת הייתה בצהרי היום במרכז חולון, כשמלבן שחור בגודל של מטוס ג'מבו שט לאטו בשמים.
"בדרך כלל מדברים על צלחות מעופפות, אני ראיתי מלבן שחור שממריא בלי רעש, בלי מנועים, בלי פרופלורים, בלי כלום. אחרי שראיתי את זה החלטתי שאני צריך לעבור על כל מה שצולם ודווח בנושא עד כה. אתמול מצאתי איש חיל אוויר אמריקני שמתאר בדיוק את מה שאני ראיתי".
נשמע מפחיד.
"הם נמצאים פה מאז שאנחנו נמצאים. אם הם היו רוצים לעשות לנו נזק הם כבר היו עושים. לפי כל הדיווחים, הם נעלים מאתנו באופן גורף וקרוב לוודאי שהם האלוהים שהופיע בפנינו בתקופת התנ"ך".
דיווחת למישהו על הדברים שראית?
"יש מסע דיסאינפורמציה בכל מה שקשור לדברים האלה. אני למוד ניסיון ולא אדווח לאף אחד כי אף אחד לא יעשה ממני אידיוט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם