אני טקסט א-פוליטי: על פי ג'יי הארווי
פי.ג'יי הארווי כבר מזמן אינה פתיינית הרוקנ'רול המתוחכמת עם הליפסטיק המרוח, עקבי הסטילטו וההתרסה המינית הבוטה. גם להכניס פוליטיקה בשירים היא לא רוצה: "במוזיקת מחאה אני מרגישה הרבה פעמים שמטיפים לי". למרות זאת יצא לה אחלה אלבום
ואיך האלבום? ביקורת על "Let England Shake"
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק! זה כדאי
עכשיו היא מזמינה אתכם להכנס לתוך כל אחד מ-12 השירים החדשים המאכלסים את אלבום הסולו (להבדיל מאלבומי שיתופי פעולה) השמיני שלה, "Let England Shake", שהוקלט בתוך כנסייה מהמאה ה-19 בדורסט. הארווי כבר מזמן אינה פתיינית הרוקנ'רול המתוחכמת עם הליפסטיק המרוח, עקבי הסטילטו וההתרסה המינית הבוטה. אבל זה לא צריך להפתיע. כמו שכבר נכתב עליה בעבר, המתודולוגיה שלה היא שאין לה שיטה. בכל פרויקט היא מפתיעה מחדש. היא חייבת בכל פעם לעשות משהו שונה, לעטות על עצמה פרסונה אחרת. אחרת משעמם לה.
אלבום הסולו האחרון של הארווי היה "White Chalk" הניסיוני מ-2007, שבו נשמעה כמו אסופית טרגית מהמאה ה-19. בעבודה על האלבום ההוא הכניסה את עצמה הארווי, כהרגלה, למקום שהיא לא חשה בו בנוח והחליטה לנגן על פסנתר, כלי שהיא לא לגמרי שולטת בו. אז התחפשה הארווי לדמות ויקטוריאנית ושרה קינות אווירתיות בקול הרבה יותר גבוה מקולה הרגיל לצלילי פסנתר, נבל, ציתר, מלוטרון, כינור ועוד כלים אווירתיים.
"זה הרבה יותר קשור לצורך שלי לאתגר את עצמי כאמן", הסבירה בזמנו בראיון ל-A.V. Club כשנשאלה מהיכן נובע הצורך שלה להפתיע את הקהל עם כל אלבום חדש. "אני מגיעה מרקע של לימודי אמנות, ועדיין מרגישה שבמוזיקה העניין הוא לחקור ולאתגר את עצמי, לשים את עצמי במקום שהוא מפחיד כי לא הייתי בו קודם. זה הכוח המניע שלי. מזל גדול שיש קהל שנשאר איתי ומוכן לשמוע מה הדבר הבא שייצא. אני פשוט מרגישה שעבודת החיים שלי היא לחקור את המשמעות של להיות בנאדם דרך מוזיקה".
מה אנשים חושבים על התוצאה? זאת שאלה שלא מעסיקה אותה. "אני לא מטרידה את עצמי יותר מדי בשאלה מה אנשים אחרים חושבים על עבודתי", אמרה. "אני חושבת שאילו הייתי עושה את זה, מהר מאוד הייתי מגיעה למצב שאני לא יכולה לכתוב שום דבר בכלל. למדתי מזמן שאתה לא יכול לצפות מאנשים לפרש את השירים בצורה שבה אתה, הכותב, מפרש אותם. אז אני ממש לא יודעת מה אנשים חושבים על המוזיקה שלי וממש לא אכפת לי, כי אני מרגישה שהדבר הכי אמיתי והכי יפה בקשר לשיר זה שזה משהו שיוצא החוצה אל היקום ואנשים משתמשים בו בדרך שבה הם זקוקים לו בחיים שלהם".
מאז הוציאה הארווי פרויקט עם המוזיקאי ג'ון פאריש, שידוע בעיקר בזכות עבודתו עם הארווי לאורך השנים. מ-87' עד 91' הייתה הארווי חברה בלהקה שלו, Automatic Dlamini. בהמשך הוא הפיק לה אלבומים וניגן בהם וכן ליווה אותה בהופעות, ולפני שנתיים הוציאו השניים את אלבומם המשותף השני במספר, "A Woman A Man Walked By". אלבומם המשותף הראשון יצא 13 שנה לפניו.
חלוקת העבודה ביניהם ב"A Woman A Man Walked By" הייתה שפאריש הלחין והארווי כתבה טקסטים ושרה. מלבד סינגל הרוק הפופי "Black Hearted Love" זה היה אלבום אקספרימנטלי, אפל ומטריד מאוד, המתובל גם בחופן של שעשועים פרוורטיים ומלוכלכים שאפיינו את הארווי מימים ימימה. באלבום הזה חפרה הארווי בנפש האנושית ללא רחמים. לא פלא שאחריו היא רצתה ליצור אלבום שבו היא מתבוננת החוצה ולא פנימה.
וזה בדיוק מה שהיא עושה באלבומה החדש. "הפעם הסתכלתי החוצה הרבה יותר", סיפרה על האלבום שבדרך כשהתארחה באפריל האחרון בתוכנית הבוקר של אנדרו מאר ב-BBC. "בהרבה מהעבודה שלי אני מסתכלת פנימה, על העולם הרגשי שבפנים. והפעם הסתכלתי החוצה, לא רק על אנגליה, אלא על העולם ומה קורה בו היום. אבל כל העת ניסיתי לשמור על נקודת מבט אנושית. אני לא מרגישה שאני מוסמכת לשיר מנקודת מבט פוליטית. אני מרגישה שאם אני לא מודעת לכל אספקט של מה שקורה אין לי זכות לדבר על זה, כי האינפורמציה שבידי היא לא כמו האינפורמציה שבידיהם של אנשים שעושים את זה על בסיס יומיומי".
למרות האמירה הזאת הפתיעה הארווי את מאר בהצהרתה על היותה אדם פוליטי. "אני אדם מאוד פוליטי ואני מתעניינת בפוליטיקה
העובדה ש"Let England Shake" הוא אלבום פוליטי יותר מאלבומיה הקודמים היא רק אחד החידושים שהוא מביא איתו. "תמיד הרגשתי שהפחד הכי גדול שלי הוא לשחזר משהו שכבר עשיתי קודם רק כי אני יודעת שאני יכולה לעשות את זה וזה נדמה בטוח, אז אני כמעט בכוונה כופה על עצמי מערכת חוקים שונה שאני עובדת על פיה כשאני עובדת על אלבום חדש". בדרך כלל מערכת החוקים הזאת קשורה לאופן העבודה או לכלים שבהם היא מנגנת, אבל נראה שלא רק. מפיק האינדי האמריקאי סטיב אלביני סיפר פעם שבזמן ההקלטות של אלבומה השני, "Rid of Me", היא אכלה רק תפוחי אדמה.
הפעם סט החוקים כלל החלטה להלחין חלק גדול מהשירים על אוטוהארפ - כלי מיתר, שעל אף שמו דומה יותר לסיטאר מאשר לנבל ומנוגן באמצעות לחיצות על קלידים. באנגליה נוהגים לנגן על אוטוהארפ בבית הספר היסודי כי הוא מאוד פשוט: לוחצים על כפתור ופורטים. הארווי בעצמה נחשפה אליו בבית הספר היסודי, והיום יש לה שלושה אוטוהארפים והיא כיוונה כל אחד מהם אחרת כדי שיישמעו אפלים יותר, מינוריים יותר. גם אם אצלנו נחשפנו ביסודי בעיקר לחלילית, מהלך האוטוהארפ קסם גם על יוצרות מקומיות. מתברר שאפרת בן-צור השתמשה באותו נבל קטנטן לאחרונה כשהלחינה את שירי המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון.
ההחלטה לייצר אלבום פוליטי יותר, שמחובר לעולם ובעיקר לאנגליה, אינה מקרית, אלא קשורה קשר הדוק למעבר של הארווי חזרה למחוז ילדותה. פולי ג'ין הארווי גדלה בחווה בכפר קטן בשם קורסקומב, המונה פחות מ-500 תושבים ושוכן במחוז דורסט בדרום מערב אנגליה, על גדות תעלת למאנש. במשך השנים היא נדדה לא מעט והתגוררה בין השאר בניו יורק ולוס אנג'לס.
"יש לי מזל שאני יכולה להרשות לעצמי לעבור ממקום למקום", הסבירה בראיון, "ואני עושה את זה לא רק בשביל הכתיבה שלי - כי זה מכריח אותי לנקוט גישה חדשה - אלא גם כאדם, כי זה מכריח אותי להתבונן בעיניים חדשות. אני חושבת שתמיד יש לזה ערך: לשמור על ראש פתוח לקבל כל מיני סוגי אינפורמציה, שבה אני יכולה להשתמש בעבודה שלי, אבל גם סתם כאדם".
אחרי שנים של נדודים החליטה הארווי שהגיע הזמן לשוב הביתה, לפחות לעת עתה, וזמן קצר לפני שהתחילה לעבוד על "White Chalk" היא עברה חזרה לדורסט. "אני מרגישה את זה כשאני שם, ברגע נתון", הייתה התשובה שהיא נתנה כשנשאלה אם מחוז דורסט נראה לה עכשיו שונה משהיה בילדותה ואם היא מרגישה שהמקום הוא בית עבורה. "אני לא יכולה לומר אם זה אותו הדבר או שונה. אני פשוט מנסה לאכלס את המקום שאני נמצאת בו בזמן נתון, אני מנסה להיות פנויה למקום ולזמן עד כמה שאני יכולה".
על הסיבות להחלטתה לעזוב את קליפורניה ולשוב למולדתה ניתן היה לשמוע בטקסט של "Leaving California" מהאלבום "A Woman A Man Walked By", שבו התלוננה על כך שאף אחד לא הולך שם ברחוב חוץ ממנה ושעצי הדקל לא עושים צל. בשיר חשפה הארווי שהיא לא יכולה לנשום בקליפורניה, ועל כן היא עוזבת אותה.
"אני מרגישה מאוד אנגלייה במובן שאני מרגישה שזאת המדינה שלי, אני שייכת לכאן", אמרה בראיון לאנדרו מאר. "אני לא שייכת לשום מקום אחר. אבל אני גם מאוד מודעת לזה שבמשך מאות אלפי שנים הגענו מכל מיני מקומות, אז כמה אני באמת אנגלייה ומה המשמעות של אנגליה בכל מקרה? אני יודעת שהמוזיקה שאני עושה מושפעת מנוף ילדותי ומההיסטוריה של האומה הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם