אני אוהבת לשמוע את הקהל שלי נושם: ראיון עם אדל
קול הורס, פני מלאך, סקסית בלי להתנצל. על הסט של דיוויד לטרמן עם אדל, הזמרת הבריטית הלוהטת שאפילו שרה פיילין מעריצה והבחורה היחידה בעולם שמסוגלת לאיים על ליידי גאגא
"יש הרבה רוח", אומרת אדל המתקרבת מאחור, וזו ההצהרה הבלתי מפורשת האחרונה שאשמע ממנה בימים הקרובים. הקול שלה ייחודי מאוד, מבטא קוקני כבד בגריניץ' וילג', אבל אף אחד לא מפנה את מבטו מהחלון. זה מלון שרגילים בו לסלבריטאים בדרגות שונות, ובכל מקרה, אדל עדיין לא כל כך מפורסמת באמריקה, שכן האלבום הנוכחי שלה, "21", ימריא לראש מצעד המכירות שם רק בעוד שבועיים.
לפניה שבוע קשה של קידום מכירות. תוכניות בוקר בטלוויזיה, ראיונות ברדיו, הופעה ב"לייט שואו" של דיוויד לטרמן, תוכנית האירוח החשובה ביותר ביבשת. עטופה בסוודר צהבהב חמים, שיערה הארוך משוך למעלה ואסוף בסיכות, היא מתרווחת על הספה בלובי ומתחילה לדבר.
אולי זה מזג האוויר האפוקליפטי שבחוץ, הרעד שעובר פה ושם בבניין, שמעורר את המחשבה שהמלון עצמו עלול לעוף באוויר, אבל אדל מדברת מהר, מהר מאוד, ופולטת סיפורים כאילו הקירות נופלים, ועדיין יש לה משהו לומר. "תמיד מנסים לעשות מזה חגיגה במחלקה ראשונה, כששמים את זה על צלחת, אבל זה לא עובד. שייתנו לנו סתם איזה צ'יקן טיקה מסאלה". זה מה שיש לה להגיד על אוכל בטיסות, והדבר הראשון שהרשמקול שלי מקליט, אחרי שחילצתי אותו מהכיס. החמצתי לחלוטין את מהלך הפתיחה שלה על מאבקה הממושך בתסמונת המעי הרגיז, על הדרך הנכונה להכין סטייק ועל "איך שלונדון מריחה".
היא מזמינה מים חמים ודבש ממלצר חולף, ומסבירה: "איבדתי את הקול לאחרונה. זה לא קרה לי אף פעם". מאז אסור לה לגעת בכל הדברים הטובים, כמו קפאין, סיגריות, אלכוהול בכמויות מהנות. "הייתי צריכה לשבת בשקט במשך שישה ימים, עם לוח כתיבה מסביב לצוואר שלי. כמו פנטומימאית. כמו ילדה שמעמידים בפינה. כמו אילם מהתקופה הוויקטוריאנית".
היא עושה את זה הרבה: מרפרפת על פני נושאים, מניחה שכבות זו על זו. לאבד את הקול כנראה היה בשבילה אסון. כשהיא צפתה באופרת הסבון "איסטאנדרס", במהלך תשעת ימי השתיקה, היה פרק אחד כל כך טוב שנגמר לה הגיר והיא מילאה מחברת. קשה לא להתפתות לבחורה כמו אדל שדברים בנאליים מלהיבים אותה כל כך.
ברקע, פקיד קבלה נובח במלוא חשיבות לתוך מכשיר קשר בקשה מאחת מסוויטות הוי-איי-פי שלמעלה: "30 כוסות מים, עבור. בטמפרטורת החדר". במקביל , אדל עושה חיקויים ומדברת על... ובכן , אף פעם אי אפשר להיות בטוח לאן היא תלך. "אני אוהבת כרטיסים. אתה יודע, כרטיסי ברכה. של ימי הולדת. אני אוספת אותם. יש מקום בלונדון, בסוהו, שיש בו את הכרטיסים הטובים ביותר. חברה שלי לקחה אותי. היא יודעת אני אוהבת כרטיסים. למטה יש מרתף סקס. אלוהים, איזה צעצועים. כל החברים הכי טובים שלי הם גייז. הם אוהבים את זה. ראיתי דברים... זה לא דומה בכלל. היו לי דמעות בעיניים". השאלה המקורית שלי, שנשאלה מזמן, הייתה לגבי הקושי לקום מוקדם לתוכנית בוקר בטלוויזיה.
ההשתובבויות של אדל בהופעות חיות התפרסמו בצדק רב. רובן מלוכלכות ונדיבות, משובצות בצחוקים לבביים. זה סייע לה לבלוט מאז הפריצה שלה בשנת 2007, כששילוב של הופעה לוהטת בתוכניות הלילה ואז זכייה בפרס המוזיקה הבריטי סימנו אותה כדבר הבא. ארבע שנים אחר כך היא עדיין יכולה להפתיע: הפטפוטים בסגנון בעלת בית כפרית ואז פתאום קול של מתאגרף. "אני נהיית כל כך עצבנית על הבמה, שאני לא יכולה להפסיק לדבר. אני מנסה. אני מנסה להגיד למוח שלי שיפסיק לשלוח מילים לפה, אבל אני נהיית עצבנית והופכת לסבתא שלי. מעבר לחזות החיצונית יש פחד טהור. קשה לי להאמין שאני אצליח להופיע".
כמה ימים לפני כן, בלונדון, הצליחה אדל, אחת מתוך קומץ אמנים שהוזמנו להופעה חיה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית, להופיע ועוד איך. היא עלתה לבמה ב- או2 ארנה ושרה את השיר האחרון מ"21", " מישהו כמוך", שכבר יצא בבריטניה והגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים. "מישהו כמוך" הוא בלדה פשוטה אבל נוגעת ללב על לב שבור. כשהיא שרה אותו בהופעה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית, מלווה רק בפסנתר, זה נשמע כמו להיט שיש לו פוטנציאל להיות נקודת מפנה בקריירה. הדיבורים והצעקות מ-16 אלף הצופים ביציעים הפסיקו ברגע שהתחילה לשיר. בחלק התחתון של האולם, אפילו תאי הכבוד של מפיקי המוזיקה השתתקו כשאדל, לעתים בעיניים עצובות, לעתים בצחקוק, פה ושם עוצרת את הדמעות, סחפה את כולם במסע דרך הפרידה. זאת הייתה הופעה מדהימה, ובסוף השיר היא הפנתה את פניה מהמיקרופון, נשכה את האצבע וניסתה לא לבכות את מול התשואות של הקהל שעמד לכבודה.
אלפים הורידו את ההקלטה מההופעה החיה של השיר כשהוצעה למכירה אחרי התוכנית. יותר מ-5.5 מיליון בני אדם צפו בסרטון של ההופעה שהועלה ליוטיוב, ולינקים לסרטון נשלחו בדואר אלקטרוני בהמוניהם בימים שלאחר מכן. אני הייתי אחד משולחי האי-מיילים. שורת הנושא: "אלוהים אדירים".
" עשיתי במכנסיים", מספרת אדל בלובי של בית המלון. "שובצתי בין טייק דת לריהאנה, האמנים הגדולים של הערב. כל היום חשבתי שזה יהיה אסון". עד אמצע השבוע, השיר הדביק את הפער מהסינגל של ליידי גאגא, שהיה במקום הראשון. כשאנחנו יושבים בלובי, ליידי גאגא ואדל צמודות זו לזו במכירות.
בבית מלחשים שטקס פרסי המוזיקה הבריטיים היה הלילה בו דרך כוכבה של אדל. אבל היא עדיין לא שם. כאילו כדי להדגיש את זה, סופרסטארית אמיתית חוצה את הלובי. אני מתוודע לכך כשאני רואה את עיניה של אדל מתרחבות והיא מתחילה ללחוש משהו שנשמע כמו "פורטר, פורטר". זאת נטלי פורטמן, שבוע לפני טקס האוסקר, בהריון מתקדם, חולפת בחדר
זה לא קרה. המנהל שלה העיר אותה לפני עלות השחר, ואמר לה שהיא עקפה את ליידי גאגא, והגיעה למקום הראשון בבריטניה בפעם הראשונה בקריירה שלה. היא בכתה והתקשרה לאמא שלה. אחר כך היא גילתה שלהופעה בטקס פרסי המוזיקה הבריטית היה כזה הד, שהסינגל הקודם שלה, Rolling in the Deep, עלה למקום הרביעי, שהאלבום "21", ניצב איתן במקום הראשון במצעד האלבומים ושהאלבום שהוציאה לפני שלוש שנים, "19", חזר פתאום למקום הרביעי. בסוף היום היו לה שני אלבומים ושני סינגלים בחמישייה הפותחת. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה ב-50 השנים האחרונות.
אגב, אדל מקללת כל הזמן. בין מילים, בין הברות. היא מקללת באותה קלות בה היא צוחקת. ולא קל להעביר את אדל, את דרך הדיבור של אדל, לכתב. היו הרבה מחיקות בעט אדום, אבל מדי פעם צריך לתת לה את הבמה באמת: "מישהו יכול להביא לי מברג מזוין? אני חותכת את הכבלים. אני פאקינג משתגעת. מתפוצץ לי הפאקינג ראש. זה לא פאקינג יאומן". אנחנו נמצאים מאחורי הקלעים בתאטרון אד סאליבן בטיימס סקוור, שבו מצולמת התוכנית של דיוויד לטרמן. שישה אנשים דחוסים בחדר ההלבשה הקטן של אדל, וכולם משתגעים מהקול שבוקע מסבכה קטנה בתקרה, וקורא לאנשי צוות או למופיעים להגיע לבמה. "אבל אי אפשר להתלונן על חדר ההלבשה", נאנחת אדל, "או שיחשבו שאת סלין דיון".
כשהיינו במלון, היא התייחסה שוב ושוב לצוות שלה. "הכנופיה שלה". אלה האנשים ששומרים על שפיותה, אמרה. שיום אחד יגידו לה שהגיע הזמן להתקפל. "שפאקינג יגידו לי, מו תק, זה לא מעניין אף אחד". הנה הם, כ ולם: המנהל שלה, היחצנים האמריקא ים והבריטים, הספר, המאפר, מישהו ש הם מכנים "קולונל סנדרס" )מייסד קנטאקי פרייד צ'יקן (, משום שהוא היחיד שיוד ע לערבב מים חמים ודבש באופן שאדל אוהבת. "בלתי ניתן לעצירה? ", היא אומר ת, "בלתי ניתן לצפייה, יותר נכון. אני עצרתי את זה".
עברו יומיים מאז הראיון שלנו בלובי, יום אחרי הניצחון שלה במצעדי המכירות, ובינתיים הרוח המקפיאה הפכה לשלג וכיסתה את ניו יורק במעטה עבה. כמו העיר הלומת הסופה, הצוות של אדל נראה המום בעקבות 48 השעות האחרונות. אחד היחצנים שלה יושב בכיסא נמוך ונאבק בהנגאובר. "אני יודעת שהוא בילה עד שש בבוקר", אומרת אדל, "כי הוא כתב את זה בטוויטר".
בחוץ , במסדרון, שחקנית בסדרה קומית, שאמורה להיות אחת מאורחותיו של לטרמן בתוכנית הערב, עוברת ליד הדלת הפתוחה. היא יחפה, מודה לאחד העובדים שניקה עבורה פריט לבוש. הצצה מוקדמת יותר בחדר ההלבשה שלה גילתה תמונה של רוגע עמוק. השמלה מונחת על הקולב, המאפרת מוכנה עם כליה. בפינת חדר ההלבשה של אדל יש מחשב נייד המקרין שידור אינטרנטי של המשחק בין ווסטהאם לברנלי. הכנופיה מתווכחת בצעקות רמות על גודל הפין של שחקן הוליוודי חשוב. כולם טוענים שהם מכירים מישהו שראה אותו. "גדול", "קטן", " ענק", "זעיר". זמן קצר אחר כך, אחד היחצנים מתקרב ושואל אותי אם יש לי כפתור "מחק" אצלי בראש.
עם עין אחת על משחק הכדורגל, המנהל של אדל, ג' ונתן דיקינס, תושב מזרח לונדון עם שיער שחור ופרוע, מסביר מה קורה בבית: "ביום חמישי היינו ב-20 אלף מכירות פחות מליידי גאגא. ביום שישי, 125 אלף פחות. ידענו שזה יהיה צמוד". בסופו של דבר, אדל ניצחה בהפרש של 30 אלף עותקים. אשר להישג של הכנסת שני תקליטים לחמישייה הפותחת של מצעד הסינגלים והאלבומים, "האחרונים שעשו את זה היו הביטלס", אומר דיקינס. "לפעמים הכוכבים מאירים לך פעמיים".
מבחינת אדל, הכל התחיל בטלוויזיה, עם אחד מחברי הביטלס. בקיץ 2007 כמה מהשירים שלה עוררו תשומת הלב מצד מפיקים, ביניהם ג'ולס הולנד, ועוד לפני שהוציאה סינגל, היא הוזמנה לשיר לצד פול מקרטני. למרות הפרפורים בלב והסחרחורת, אדל מימשה את הציפיות, ולא בפעם האחרונה, הקסימה את הקהל שציפה למישהו מפורסם יותר. התעורר סביבה באזז. קול הורס, פני מלאך, סקסית בלי להתנצל. כשהוכרז שזכתה באחד מפרסי המוזיקה הבריטית בסוף 2007, משהו שנקרא "בחירת המבקרים", האלבום שלה אפילו עדיין לא יצא. אבל אז היא הוציאה סינגל, "Hometown Glory", שעל העטיפה שלו מופיעה אדל, במראה מלא נשמה בבית קפה לונדוני, חולקת את החלל עם בקבוק חומץ.
היא גדלה בלונדון, בתחילה בצפון, בטוטנהאם, ואז בדרום, בלאמבת. בת יחידה לאם בת 18, פני . "היא נכנסה להריון איתי כשהיא הייתה אמורה לנסות להתקבל לאוניברסיטה, אבל העדיפה ללדת אותי. היא אף פעם לא הזכירה לי את זה. אני מנסה לזכור את זה". פני לקחה את אדל להופעה הראשונה שלה כשהייתה זאטוטה: הופעה של הקיור בפינסבורי פארק, וטמנה בה את זרע האובססיה למוזיקת פופ, שלעולם לא נעלמה.
כנערה היא עמדה בתור שעות כדי להיכנס להקלטות של תוכנית הבוקר בשבת CD:UK, והקשיבה באדיקות למצעד הפזמונים בזמן שעבדה במשמרת יום ראשון בבית הקפה של דודתה בהארינגי. בבית הספר זייפה פציעה בעין כדי להצדיק לבישת רטייה, מחווה לכוכבת הפופ גבריאל. מאוחר יותר "הייתי כל כך מאוהבת במייק סקינר שכתבתי לו מכתב וכשסיפרתי על זה לחברה שלי היא קיללה אותי עד כדי כך שהלכתי משם והעמדתי פנים שאני מתקלחת ובכיתי".
בשנות התשעים המאוחרות היא עברה את שלב הרוק האמריקאי, חורשת את חנויות התקליטים בחיפוש אחרי דיסקים של קורן וסליפנוט. קצת גלמודה במכנסי הג'ינס הגדולים עליה ולא ממש בטוחה אם זאת האופנה שמתאימה לה, כשהבחינה בתקליט של אטה ג' ונס. היא חשקה במעבר לתסרוקת הזוהרת של ג'ונס וקנתה את התקליט כדי להראות לספרית שלה את התמונה על העטיפה.
איפשהו בין עוד כמה אובססיות (הספייס גירלז, ג'ף באקלי, ניל יאנג), אדל הכניסה את אטה ג'ונס לנגן התקליטורים וישר חשבה: הו, אני יכולה לעשות את זה. ב-2003, בגיל 14, היא נרשמה לבית הספר לאמנויות בקרוידון. כחלק מהלימודים הקליטה כמה הקלטות דמו וחבר העלה אותן לאתר מייספייס. האי-מיילים מחברות התקליטים הגיעו במשורה.
"הכרחתי את הגיטריסט שלי, בן, לבוא לפגישה הראשונה שלי עם XL רקורדינגס. הוא חלשלוש, בן, נראה כמו גמד, אבל אף פעם לא שמעתי על XL וחשבתי שאולי אני בדרך לפגוש איזה סוטה מהאינטרנט". XL, כך גילו, כבר החתימו את הווייט סטרייפס, ורצו גם את אדל. "וזה היה מתי שפאקינג התחלנו להתרגש". הגיטריסט בן נמצא היום בסביבה, מכוון את הכלים על הסט של לטרמן. רוב החבורה של אדל הצטרפה אליה מוקדם. את אחד היחצנים היא פגשה בגיל העשרה במועדון ("'אתה חייב לבוא לשמוע אותי", היא אמרה לו).
על החוזה עם המנהל דיקינס היא חתמה כי הוא הצחיק אותה, "ממש כאבה לי הבטן מצחוק כל היום". בחדר ההלבשה אדל מספרת סיפור על דיוויד לטרמן ואיך הוא מזהה את הנשים האורחות שלו בתוכנית לפי הבושם. דיקינס מתערב: "זה רק בגלל שאת משתמשת בברוט. הוא מכיר את הקלאסיים".
נראה שיש הבנה שבשתיקה בקרב החבורה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם העצבים המתלקחים של אדל, ככל ששעת ההופעה מתקרבת, היא להקניט אותה. זה, ורכילות. הם מתעסקים קצת בהרגלי השתייה של אישיות טלוויזיונית, ואז קצת על מי יוצא עם מי. במשך שנים שאלו את אדל עם מי היא יוצאת, למי מכוונים שירי האהבה הפצועה שלה. "למי אכפת?", היא אומרת. "אף אחד מפורסם, רק חברים מהעבר. אני לא יוצאת עם סלבס. אני לא פאקין טיילור סוויפט,'תהמביןלמהאנימתכוונת?".
היא אומרת דברים ממש לא ראויים לדפוס על עיתון בריטי שפנה לאחרונה לקוראים וביקש מידע על בני זוג שלה. היא רווקה, אבל "אני אשלם כפול ממה שהעיתון הזה משלם, בכל מקרה. אולי בשביל להרוג מישהו".
בני זוג הם נושא חקירה שנראה מחוץ לתחום עם אדל. בדיוק כמו ההתמקדות בגוף שלה, עם רמז נימת ניצחון מעורבת ב"כל הכבוד לנו" שצצה מפעם לפעם משום שלמרות שהזמרת הזאת לא בדיוק רזה, אנחנו עדיין אוהבים אותה.
ההופעה בטקס בבריטניה החזירה את הפוקוס למה שאדל היא באמת. כשראיתי אותה בפעם הראשונה בהופעה ב-2007, בסקאלה המיוזע והדחוס בקינגס קרוס, מרכז לונדון, היא הייתה שם נידח בתוכנייה, עם שני שירים אחרי ראפר בשם ליטל ביזל. הקהל היה נסער ורועש, וגם, האמת חייבת להיאמר, די משועמם אחרי 20 דקות שבו עודדו אותו לצעוק "ליטל" בכל פעם שביזל צעק "ביזל". ואז אדל עלתה על הבמה עם גיטרה אקוסטית ובירה ואילפה את החדר הלוחמני תוך שנייה: "אני אוהבת לשמוע את הקהל שלי נושם".
בחדר ההלבשה של אדל, שחקנית הסיטקום דופקת על הדלת ונכנסת להגיד שלום. באופן בלתי מתקבל על הדעת, שמה הוא קובי סולדרס, כוכבת הסדרה "איך פגשתי את אמא", והיא אומרת לאדל שהיא אוהבת את המוזיקה שלה. אדל עונה שהיא אוהבת את הסיטקום של סמולדרס, ותוך כדי סמול טוק שואלת אם לסמולדרס יש עוד ראיונות בדרך. השחקנית בוהה בה לרגע בחיוך (מתרגמת את המבטא) לפני שהיא עונה שכן, הם רק התחילו לצלם את העונה הבאה.
כשאדל הופיעה ב"סטרדיי נייט לייב", כדי לקדם את האלבום הקודם שיצא ב-2008, מי שדפקה על הדלת כדי להגיד שלום ולהגיד שהיא מעריצה הייתה שרה פיילין. זה היה בשיא המרוץ לנשיאות, בשיא הפופולריות של התוכנית, שזכתה אז להרבה יותר צופים מהרגיל, בזכות החיקויים המענגים של טינה פיי כפיילין. וכך אדל הופיעה בפני 17 מיליון צופים. "היא רצתה לעלות לבמה עם סיכה של אובמה", נזכר דיקינס. "אמרתי לה שאחתוך לה את הידיים אם היא תעשה את זה". בתוך שעות אחרי השידור, נמכרו עשרת אלפים עותקים מ"19". אחרי זה באו שני סיבובי הופעות בארצות הברית, וטקס הגראמי של 2009 שבו הופתעה לקבל שני פרסים: האמן החדש הטוב ביותר וזמרת הפופ הטובה ביותר. אמריקה נפלה שדודה לרגלי הנערה שזכייתה בגראמי הייתה כה בלתי צפוייה שהיא כבר הורידה את הנעליים והסירה את החגורה לפני שקראו בשמה.
אבל היא אף פעם לא הצליחה להגיע למספר 1 במצעד האלבומים האמריקאי, מה שבאמת היה מייצב אותה בתודעה התרבותית הכללית. בימים שאחרי "19", ליידי גאגא החלה לשלוט בעולם הפופ, קייטי פרי גרמה לציבור ענק לחשוב שהיא באמת מסוגלת לשיר, פלורנס וולש ולה רו צצו בתור הג'ינג'יות האמריקאיות החדשות שיכבשו את לבה של אמריקה. ההופעה היום אצל לטרמן אמורה להזכיר לכולם את הקול ששווה גראמי.
לא פלא שהיא עצבנית. "כשאני שומעת אמנים אומרים 'הופעות זה מה שאני אמור לעשות' אני חושבת לעצמי'מהההההה? זה לא מה שאתה אמור לעשות, זה לא נורמלי". הרמקול משמיע קול פיצוח ואדל נקראת לבמה להופיע )ואף אחד בסוף לא מצא לה את המברג ההוא (. והיא עולה, מתוחה ומתרגלת קטעים מהשיר שתבצע הלילה "Rolling In The Deep".
השיר מכיל קללה כבר בחרוז הראשון, מה שמבהיל את כל מי שנותרו מאחור. "אנחנו תמיד אומרים לה, בלי קללות באוויר", אומר היחצן האמריקאי, אבל אדל כבר שכחה בעבר את ההמלצות שלהם. בראיון לרשת פוקס ב-2009 היא הצליחה לנופף אצבע משולשת כבר בתשובה לשאלה הראשונה.
כולם צופים במתח במסך שבחדר ההלבשה, כשדיוויד לטרמן מציג את אדל. "אל תגידי 'שיט', אדל
", צועק דיקינס, "אל תגידי את זה". השיר מתחיל. הסכנה במילים באה וחולפת, היא לא אומרת'שיט'. עכשיו דיקינס מניע ברך בקצב המוזיקה, כל הדאגות נשכחו. "היא כוח טבע, הילדה הזאת", הוא אומר.
השיר מגיע לקרשנדו, מסתיים, ותרועות הקהל מרמזות שהלך די טוב. אדל זוהרת מהקלה כשלטרמן צועד לאורך הבמה. "הוא הולך אליה לעשות את הקטע של ההתלוצצויות", צועק היחצן האמריקני. "הוא עושה את רק עם אנשים שהוא מחבב".
"או יה", הן מילותיו הראשונות של לטרמן, ואז "וו-הו". לא ממש התלוצצויות, יותר מילים בנות הברה אחת של אוהד ספורט מוטרף, אבל זה עדיין נשמע כמו אישור. אדל מחייכת בביישנות כשהוא מנופף בעותק של האלבום שלה. "בחיי", אומר לטרמן ונד בראשו, "הלוואי שיכולתי לשיר כך".
מאוחר יותר, כשלטרמן והקהל כבר הלכו הביתה, אדל נותנת הופעה קטנה בתאטרון אד סאליבן לטובת מעריצים מקומיים. היא מתחילה עם "Glory Hometown", מעלה באוב לונדון של מדרכות מנופצות וריחות מוכרים. כשהיא שבה ללונדון בני המשפחה והחברים מחכים עם קבלת פנים מכובדת. גם הסינגל וגם האלבום נצמדים חזק למקום הראשון במצעד הבריטי והופכים את אדל לכוכבת. אחרי "Hometown Glory" היא שרה את "Lovesong", קאבר לשיר של הקיור כמחוות הוקרה לאמא שלה, רמז להופעה ההיא שהן הלכו אליה יחד.
לפני שהיא שרה את "You Someone Like" היא אומרת לקהל: "השיר הבא הפך ללהיט הראשון שלי שהגיע למקום הראשון בבריטניה. היה לי כבר מקום ראשון אבל זה היה בנורווגיה. אני חושבת שזה היה על מכירה של 500 עותקים, לא צריך שם הרבה. וזה עדיין מוכר. קיבלתי שלט על הקיר שלי בפייסבוק".
היא מסתובבת סביב בן הגיטריסט בעיניים נוצצות. "אנ' לא יודעת למה אתה צוחק. אנחנו מתחילים במסע ההופעות בשבוע הבא". תמיד ביג די ל בנורווגיה, עכשיו ביג דיל בבריטניה, עוד מעט ביג דיל בארצות הברית. בשבוע שאחרי האלבום שלה ייכנס הישר למקום הראשון במצעד האמריקאי. מחוץ לתאט רון אד סאליבן, בשלג, להקת פפראצי מחכה לתפוס תמונה שלה. התפשטה השמועה על הקשר לביטלס.
אבל אדל היא עדיין זמרת שתקדיש שיר לכלב שלה, כמו שהיא עושה לפני קאבר לבוב דילן. היא עדיין זמרת שתמשיך לדבר בלי לחשוב עד שתיפלו מבדיחה - מכל הדברים - על סקס עם בעלי חיים. יש נשימות מהירות מצד הקהל. "סליחה", אומרת אדל, "יש ילדים בחדר". היא לוקחת שלוק נבוך של מים ושורקת בעצבנות. "אני כבר יכולה לראות את זה בעיתונים מחר".
הלהקה שלה מתחילה עם האקורדים של השיר ואדל מהמהמת ועושה תנועות כאילו שהיא סוגרת את הפה ברוכסן. אין עוד דיבורים. יש דרך לרתום את הקהל הזה חזרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם