"סיינפלד יכול לחכות, תביאו דוד המלך"
דתיים וחילונים, מזרח ומערב, אירופה וישראל, ואפילו פוליטיקה. ברי סחרוף בראיון לתוכנית "רוק בישראל" עם יוסי כסיף ואבי משולם ברשת ג'
גלריית תמונות מהופעת ההשקה
קראת לאלבום החדש שלך, "אתה נמצא כאן". השם הזה למעשה מבטא את הקונספט של האלבום כולו, נכון?
"יצא שזה הקונספט אבל זה לא היה מכוון. זה מסכם איזו תחושה שמאוד הייתה חשובה לי באלבום הזה, להיות מקומי ולא גלובלי".
זה מסר אחר מאלבומים קודמים שלך, למשל "האחר"?
"לא באמת ברור לי מה המסר שאני מעביר. מה שבטוח זה שהאינתיפאדה נכנסה לי חזק לאלבום 'האחר', וזה השפיע על הכל. אם היו שם שירי ריקודים מגניבים שרציתי לעשות, העפתי אותם כי זה לא התאים אז. עכשיו אנחנו דווקא בתקופה הרבה יותר אופטימית, עם כל הצרות שיש. כל הצרות הן צרות טובות".
בעשר השנים שעברו השלמת? התבגרת?
"אני לא יודע. אולי. המציאות כן השתנתה. אני חושב שהתהליכים שקורים בארץ הם די טובים. כשכל החרא יצא החוצה, הכל צף, כל הניגודים האלה בין מזרח למערב, בין דתיים לחילונים, הכל עולה למעלה, וזה מבחינתי כר פורה לחברה טובה, חברה שכן מתעמתת עם דברים שקורים בה. תמיד אומרים שהפוליטיקה הישראלית היא חרא. באנגליה, מדינה שאני מחזיק ממנה, יש להם מלכה עם עגלה, סוסים, משרתים וארמון כמו באגדות של הילדים. המדינה המאוד מתקדמת שומרת על הזכות שתהיה לה מלכה עם כתר וכרכרה. דווקא אצלנו יש סוג של דמוקרטיה אמיתית, כאן אף אחד לא יכול להסתובב עם כרכרה וכתר על הראש. מישהו יוריד לו אותו".
אתה חש ככה גם כשאמנים מחו"ל מבטלים הופעות ברגע האחרון?
"אני אומר פאק אלביס קוסטלו. הביטולים האלה אותי מאוד מרגיזים. האמנים האלה פוגעים במי שאוהב אותם, ולרוב אלה אנשים שאפילו חושבים כמוהם, שצריך שלום ושהכיבוש לא טוב. עכשיו בכל פעם שאשמע שיר של אלביס קוסטלו אזכור שהוא לכלך יומיים לפני. לא נראית לי שיטת ההחרמות והנידויים, גם בכל מה שקשור לאריאל ולשטחים. אני חושב שהשיטה לפתור בעיות זה לא למצוא מי לא בסדר. אפשר למצוא נקודות חיבור. אני, למשל, נפגשתי עם איש מדהים, הרב מנחם פורמן, רב של התנחלות. יש בו משהו תמים והוא מאמין שדווקא המתנחלים יושיטו ידיים לשלום. בצדק מסוים, כי הם היחידים שמעיזים באמת להתקרב לערבים, לחיות לידם. נסעתי פעם לאירוע שם, פעם ראשונה שלי שם, פחדתי כל הדרך והסתכלתי לכל כיוון. אבל זה איש שנותן תקווה. הוא מביא חבר?ה ערבים שמנגנים בעוד בכפרים לידו, והוא מדבר, הולך ונפגש דווקא עם הקיצונים הכי גדולים. עשיתי גם ערבים משותפים איתם".
זה מחלחל גם לאמנות שלך?
"לגמרי. ברור. בשיר 'אתה נמצא כאן' יש את הטקסט: 'ורק מה שבינינו זה מה שיכול להאיר מלמעלה'. הרב פורמן דיבר איתי על זה. השכינה הזאת שמדברים עליה זה מה שבין הדברים. ה'בין' הזה נמצא כל הזמן, שם צריך להיות מוסרי".
במדינה כמו שלנו, שמחלקת הכל לשחור ולבן, רוצים לדעת באיזה צד אתה עכשיו. אתה קורא תנ"ך. לאן זה הולך?
"אני לא חוזר בתשובה, שאלו אותי את זה הרבה גם כשעשיתי את אבן גבירול. אני בא לזה מהכיוון היותר אישי והפילוסופי. אני קורא את זה לבד, מחכים, לומד ונהנה מזה, וחושב שאנחנו בעניין הזה קצת מפספסים. סיינפלד מבחינתי יכול לחכות. תביאו דוד המלך. אני לא מבין למה תחנת טלוויזיה צריכה להיקרא HOT או YES במקום המילים בעברית 'חום' ו'יש', נגיד . למה אמריקה קובעת את הכל?".
אחד השירים הבולטים באלבום הוא "בארץ הפלאות". זו הייתה החלטה מודעת לכתוב שיר על מינימל קומפקט?
"תשמע, בטקסטים המודעות לא משחקת. אני מתחיל במוזיקה, והטקסטים צריכים להישמע לי טוב לפני שהם אומרים משהו. אני תמיד אעדיף טקסט שנשמע טוב על טקסט שאומר משהו ונשמע לא טוב. למילים יש צליל. אבן גבירול, למשל, אתה רואה בטקסטים שלו שהוא כתב עם הקצב הזה. השיר 'בארץ הפלאות' משך לאייטיז דווקא דרך הליין של הגיטרה. כשאני ניגנתי אותו הוא הזכיר לי את הקיור. זרק אותי לשם. עבדתי על הטקסט עם דן (תורן), כל מיני משפטים התחברו לנו. בסוף אמרתי לו, תשמע, ארץ הפלאות נשמע לי כמו אירופה - בריסל, אמסטרדם".
זה משהו שלא תעשה עוד פעם, מינימל?
"אני יכול לזכור את התחושה בתקופה של מינימל. כל הבריחה הזאת. אחרי הצבא רציתי לברוח מהארץ ולא לחזור לכאן יותר. באמסטרדם הרגשתי שהגעתי לגן עדן קטן. הגעתי ביום יפה, כולם מחייכים, הברווזים מטיילים שם בתעלות, אנשים יפים על אופניים, מוזיקה, כל מה שצריך. ואז מגיע חורף, ונוחת עליך גל של דיכאון שאתה לא מבין מאיפה
במינימל קומפקט, בפוריין אפייר ולאורך הדרך בלטו נגיעות מזרחיות בדברים שעשית. באלבום הזה הלכת עוד צעד אחד קדימה?
"באלבום הבא אני אלך אפילו עוד יותר. אני מחפש את זה. אני ממש מחפש את הקו המזרחי הזה. זה לא רק העניין של הסולמות. הסלסול, הרבע טון, שנשמע באוזן מערבית או באקדמיה כמו זיוף, אבל במוזיקה מזרחית זה דווקא סימן לרגש. גיליתי בדיעבד שגם במוזיקה מערבית שאני אוהב, בעיקר נגיד בתקופה הפסיכדלית, עשו דברים באמת מזרחיים, כמו הרולינג סטונס עם השיר Paint It Black. זה שיר מזרחי, לא מערבי. אתה שם עליו מילים בעברית וזה שיר של חיים משה בשנות השמונים. יש הרבה דוגמאות לזה".
מה נתן את הפוש לזה בשנים האחרונות?
"אין שום סיבה מיוחדת. עצם זה שאני חי כאן, זה מקום שהמזרחיות טובה לו. היא נמצאת פה באוכל ובהרבה מקומות. חבל שבתרבות היא קצת נעלמת. האשכנזים שמו יד על תיק התרבות ואמרו, כל מה שהוא קצת מסתלסל תסתירו. אנשים שבאו מעיראק ואהבו את אום כולתום היו מתביישים לשמוע את זה בבית. הם שמעו את זה בשקט".
הזמן שחלף תיקן את זה?
"מתקן, כל הזמן מתקן. אפילו ההצלחה הזאת של הגל המזרחי, צונאמי אפשר לקרוא לו, זה סוג של תיקון מבחינתי".
בפעם האחרונה שהיית כאן אמרת, האלבום הבא שלי הולך להיות פופי. יש לי חשק לעשות משהו קליט.
"אני לגמרי חושב שהצלחתי. אמרתי את זה כשנפגשנו לדבר על אבן גבירול. זאת הייתה הכוונה. התחלתי לעבוד עם בנו הנדלר שהמוזיקה שהוא אוהב קצבית ושמחה, והוא לוקח למקומות כאלה אותי, אחד שבית הספר המוזיקלי שלו היה באייטיז, ואני עדיין תקוע במחשבה שאם זה מדכא זה טוב. אני מנסה להשתחרר מזה. אבל אני חושב שיש כאן איזושהי התייחסות פופית לשירים, יש פזמון חוזר, יש ניסיון להיות קליט".
הזכרת את בן הנדלר. עבדת גם עם אורן לוטנברג.
"אני אוהב לעבוד עם הרבה אנשים. אורן הוא שותף ותיק שלי, גם להלחנה וגם להפקה, ובעיניי אחד משלושת הגיטריסטים הכי טובים בארץ".
תפרגן לשניים האחרים.
"קלפטר וסנדרסון".
למי שמביט מהצד בהופעות שלך, יש רגעים שזה נראה כאילו היית רוצה להביט יחד איתו מהצד, או רק לנגן.
"זה נכון. אני, תשומת הלב לא עושה לי טוב, לא משחררת אותי. אז בהופעות, כשאני בקבוצה שמנגנת, אני מרגיש יותר קל ונעים. יש עוד אנשים לשים עליהם פוקוס".
זה מתבטא גם באיך שההופעה שלך בנויה על הבמה. אתה לא בפרונט, אתה קצת באמצע.
"כן, הפרונט לא מתאים לי, ולא נעים לי. אני מאוד אוהב לנגן לאנשים, אבל לא אוהב להיות במרכז תשומת הלב. אני אוהב קבוצתיות".
יש סיכוי שיום אחד ברי סחרוף יעשה אמנות אחרת, למשל יצייר?
"לא נראה לי, למרות שבתור ילד אהבתי לצייר מאוד. אני מאוד אוהב מוזיקה, ואני אגיד לך סוד בינינו שאף אחד לא ישמע: זה אחד הדברים היחידים שאני טוב בהם".
איפה אתה בחג?
"אצל אמא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם