נח"ל אכזב: ראיון עם שולה חן
יובל השישים ללהקת הנח"ל היה אמור להיות רגע חגיגי לשולה חן, הסולנית הבלתי נשכחת בלהיטים כמו "ישנן בנות", "גשם בוא" ו"אילו ציפורים". בראיון חשוף היא נזכרת בהופעות הטראומטיות במלחמת ששת הימים, מנסה להסביר מדוע לא הצליחה לשחזר את ההצלחה הענקית שידעה כחיילת, ומאשרת את החשדות: "השיר 'ואלס להגנת הצומח' לא מדבר על פרחים וציפורים אלא על הטרדה מינית"
לא קל לאמנים מתבגרים במדינת ישראל. בערוץ הבידור הרימו ביוגרפיות מצולמות, המוכרות יותר בשם דוקוסלב, על הראל סקעת ושירי מיימון בקושי שנתיים אחרי שפרצו. שולה חן עדיין מחכה לדוקוסלב שיופק לכבודה. היא, שקולה היה במשך שנים חלק מרכזי מהפסקול הלאומי, שנחשבת לכוכבת הגדולה הראשונה שיצאה מלהקת הנח"ל, שחתומה על להיטי ענק כמו "בוא הביתה", "ואלס להגנת הצומח" ו"הוא לא כל כך חכם", שקטפה מקומות ראשונים בפסטיבלים לילדים והרטיטה לבבות עם השיר "אמא". הנה לכם תירוץ נאה להיזכר בה שוב: יום הולדת 60 לתוכנית הראשונה של להקת הנח"ל, הלהקה הצבאית הגדולה מכולן. לרגל המאורע יתקיים בשבועות מופע מיוחד במושב נהלל, "קרנבל בנח"ל - גרסת נהלל", שבו תשתתף חן לצד כוכבים נוספים מכל התקופות.
כמי שבעצמה נולדה בנהלל, שנה לפני הולדת המדינה, זו תהיה לחן סגירת מעגל הולמת. היא גדלה במושב, למדה כיתה מעל רבקה זוהר והלכה ללמוד פיתוח קול בחיפה בנעוריה. ב-1966, לאחר שכבר התחילה סמינר לגננות, גדליה גל, לימים חבר כנסת, שמע אותה והמליץ לה לגשת לבחינות של להקת הנח"ל.
"הלכתי לבחינות בהרגשה שאני לא עוברת. בדיוק מאותה סיבה שחשבתי שיהונתן גפן ואני לא נמצא פטריות אחרי הגשם בכל פעם שחיפשנו אותן", אומרת חן. האודישן נערך מול חיים טופול, אפרים קישון, דני ליטאי וטוביה צפיר. "הייתי רגועה כי לא היו לי ציפיות, והתקבלתי בגדול", היא אומרת כאילו היא עדיין מופתעת מכך גם 45 שנה אחרי. "בדיעבד התברר לי שהיה דיבור על זה ש'באה ללהקת הנח"ל אחת משהו משהו', אבל אז לא ידעתי את זה. המסקנה היא שהכי טוב לבוא בלי ציפיות".
שולה חבינסקי שירתה בלהקה לצד טוביה קוזלובסקי (לימים צפיר), חנן בוליבסקי (לימים יובל), ששון קוסובסקי (לימים ששי קשת), אבי קליינמן (לימים קורן, בעלה), ושלום חנוך (לימים שלום חנוך האגדי). הילדה הביישנית שנהגה להסתובב בנהלל עם שיער שמכסה את הפנים מצאה את עצמה בהופעה ראשונה עם להקת הנח"ל מול 500 צנחנים. מהר למדי היא הפכה לסולנית, והתבלטה בשירים "ישנן בנות", "הוא לא כל כך חכם", "אחד חולמני", "גשם בוא", "אילו ציפורים", "הללויה" ו"ואלס להגנת הצומח", שנחשב לרגע השיא שלה בתקופת הלהקה. אחריה היו סולניות מוכשרות כמו אופירה גלוסקא, מירי אלוני וירדנה ארזי, אבל חן הייתה הכוכבת הגדולה הראשונה. "עד לתקופתי בלהקה", היא אומרת, "לא נתנו קרדיט לסולני השירים של להקת הנח"ל בגלי צה"ל, ולי בפעם הראשונה נתנו. וגם היו תמונות בעיתונים".
כשנה לאחר שהצטרפה ללהקה פרצה מלחמת ששת הימים, שגרמה לה לטלטלות קשות. "היינו בתוך הקרבות, וזה גרם לי לצלקות גדולות מאוד. היה קשה מאוד. איצ'ה גולן היה קצין חינוך, והוא נכנס איתנו לערים בסיטואציות מסוכנות. נסענו במשאית, לא באוטובוס, בתנאים
לאחר הופעה בעזה, נדדה להקת הנח?ל לאלעריש, יחד עם נעמי שמר. "כשהיינו באלעריש, התברר שירושלים שוחררה. ראיתי את נעמי שמר כותבת על גב של אחד החיילים מהלהקה. התברר לי שזה היה הבית הנוסף של 'ירושלים של זהב' (שלושת הבתים הראשונים נכתבו לפני המלחמה - ש"ב). באל-עריש צילמו אותי וחיילת נוספת עושות וי לסימון ניצחון, נאיביות שכמותנו, ואחר כך זה הופיע באיזה עיתון עולמי. בשלב מאוחר יותר הופענו בפני חיילים ששמרו על שבויים מצריים, והשבויים ישבו מסביב וצפו בנו. זה היה הזוי. רגע קשה. אבל הכי קשה היה לראות את הגופות. זאת הייתה טראומה נוראית, ובגללה איבדתי את הקול שלי וקיבלתי פריחה, ולכן חזרתי הביתה בטיסה, והם המשיכו יומיים בלעדיי. אחרי המלחמה הופענו במסיבות שארגנו עזר ויצמן וכל האלופים הכי גדולים, והיינו באופוריה כללית. לא הבנו מה יקרה אחר כך. אף אחד לא חשב שמשהו לא בסדר. היינו ילדים בני 19 באופוריה. רק ברבות השנים ראיתי שכל הכיבוש לא עושה לנו כל כך טוב, בלשון המעטה".
עד כמה הסרט הלהקה שיקף את המציאות של להקת הנח"ל בתקופתך?
"בוודאי שהם עשו תחקיר רציני והיו דברים דומים. העבודה עם דני ליטאי ויאיר רוזנבלום לא הייתה קלה. הם היו בעצמם אנשים צעירים. אני לא ראיתי שמישהו שפך לבן, אבל כן נתקלתי בהעלבות קצת, ואני זוכרת את עצמי בוכה לפעמים. ובהחלט היו קנאות, כי אני קיבלתי סולואים. היה קטע סוציאליסטי. אחרי שנעמי שמר העבירה ללהקה את השירים 'ואלס להגנת הצומח' ו'חורשת האקליפטוס', מישהו אמר בישיבה של הלהקה: אי אפשר ששולה תשיר שני שירי סולו".
וכל הרומנטיקה מסביב למוזיקה?
"כמובן שהיו חיזורים בלהקה", היא מוסיפה בחיוך שמוריד ממנה 30 שנה. "כשאני באתי ללהקה, הייתי מתוקה כזאת וכל הבנים חיזרו אחרי, בהם ששי קשת ואמוץ ברונטמן. שלום חנוך דווקא לא חיזר אחרי בזמן הלהקה, אבל אחר כך הוא קצת חיזר. לשלום הייתה חברה אחרת, קצינה אחת מהלהקה. שלום ואני היינו ידידים מאוד טובים, והמציאו עלינו כל מיני דברים שלא היו. אבל כן, הרבה חיזרו בלהקה, הייתי בשוק מזה. אתה יודע איך זה, נוסעים במשאית, מרגישים בדידות, ובלילה קר, אז באים ומתחבקים, ולפעמים זה, אתה יודע, קורים דברים. ליאיר רוזנבלום היו המון חברות מהלהקות".
אבי קורן, מפקד להקת הנח?ל בזמנה, הפך לחבר הרציני הראשון של הסולנית, אחר כך לבעלה וכעבור שנים לגרושה. בינתיים טיפחה חן את הידידות עם שלום חנוך. "היינו חברים טובים, בגלל שהוא נורא אהב את הקול שלי. כל הזמן שואלים אותי: היה רומן? לא היה רומן? אני לא רוצה להתייחס לזה. שלום למד בבית צבי ובא לבחינה ללהקת הנח"ל ולא התקבל. ואז הוא בא לבחינה שנייה והתקבל. אני זוכרת שהוא שר לנו שם את 'לילה', שהוא כתב בגיל 14, ואת 'אגדת דשא'. באנו הרבה לקיבוץ שלו ושם הכרנו את מאיר אריאל. בלהקה הוא לא שר כמעט וגם לא נתנו לו לכתוב שירים. הוא כתב רק שיר אחד, 'רכלניות'. חבל , כי הוא מלחין יוצא מן הכלל. אחרי שהשתחררתי פניתי אליו ובלי בעיות הוא כתב לי שירים והדריך אותי איך לשיר אותם. הוא כותב יוצא מן הכלל. הלוואי שהיום, כשאני רוצה לעשות קאמבק, הוא היה כותב לי. אבל לא התראינו המון שנים. עם טוביה וששי יוצא לי להתראות לפעמים".
יכולת לנחש אז שהחייל טוביה יהפוך להיות החקיין של המדינה, שהחייל שלום יהיה מלך הרוק הישראלי?
"ממש לא. למרות שטוביה היה כבר חקיין בלהקה. הוא חיקה למשל את בן-גוריון. על שלום, ששי וחנן לא חשבתי שהם יעשו כזאת קריירה יפה. אני זוכרת שעליי אמרו: שולה, היא תהיה. היא תהיה".
היה קשה כשזמרות שהצטרפו ללהקה אחרייך, כמו מירי אלוני וירדנה ארזי, עם הזמן עקפו אותך?
"ממש לא. אין לי קנאה בהן. יש בי רק כעס על עצמי למה אני לא מספיק דוחפת, למה לא לוקחים אותי מספיק למחזות זמר או לסדרות טלוויזיה. כשמירי התגייסה כבר הייתי כמעט שנתיים וחצי בלהקה. לא יכולתי להשתחרר, כל כך אהבתי את התקופה. אני זוכרת ששלום חנוך אמר, 'אי אפשר להחליף את שולה'. ואז השתחררתי, באה מירי אלוני עם הקול האדיר שלה, והחליפה אותי יפה מאוד. בנוגע לירדנה, היא סיפרה לי שלפני שהיא באה ללהקת הנח"ל היא הלכה עם תמונה שלי בארנק וממש העריצה אותי. היינו חברות מאוד טובות הרבה שנים. אני הראשונה שידעה שהיא בהריון. ואני הראשונה שידעה שהיא עומדת להתחתן. הכל עברנו ביחד. עד שלפני כמה שנים ירדנה ניתקה איתי קשר, לצערי. אני לא יודעת עד היום למה".
עם השנים הלהקות הצבאיות הפכו לנלעגות מאוד בעיני מוזיקאים רבים.
"נורא ירדו על הלהקות. כי בארץ הופכים הכל לשק חבטות. נכון שהיום כבר לא מתאים להקות צבאיות, זה פחות אפקטיבי. די. בזמנו היינו הטלוויזיה והאינטרנט. היו משוגעים עלינו. אז היינו רק אנחנו. אין בארץ משהו שנשאר קדוש. אז באיזשהו שלב נהיה טרנדי להגיד 'לא הייתי בלהקה צבאית'. אבל מבחינתי זאת הייתה תקופה מקסימה. לא רציתי להשתחרר. נסענו בדרכים, שרנו, צחקנו, הייתה חברותא. היום יש את נינט, ופעם אנחנו היינו הסטארים הגדולים. הופענו פעם באיזה בסיס ורפול צנח בשבילנו, כי היינו חשובים. בהופעה אחרת, בבית החייל, טוביה צפיר, שלא ראה טוב, בטעות נפל על רבין (מתפוצצת מצחוק)".
לאחר השחרור, מאיר אריאל הזמין אותה לשיר בתקליטון הבכורה שלו, "ירושלים של ברזל", בקטע משונה למדי שנקרא "בבל"ת". במהלך העבודה על האלבום היא הכירה את בני אמדורסקי, שאיתו שרה בהמשך בפסטיבל הזמר את "כשאהיה זקן". אלבום הבכורה שלה, "שלכם שולה חן", יצא ב-1969. סייעו לה החבר מהלהקה שלום חנוך, שכנה מנהלל יהונתן גפן, בן זוגה אבי קורן, יעקב רוטבליט, דני ליטני, אריק איינשטיין שכתב לה מילים ואלכס וייס שעיבד.
האלבום כולל כמה להיטים גדולים, בהם "איזידור" שהלחין חנוך, "תחת כובד התפוח" ו"אוריה החיתי". אבל השלאגר הכי גדול היה "בוא הביתה", שלווה בקולותיהם של חנוך ויובל. באלבום הופיע גם השיר "פתאום היה לי טוב כל כך", תרגום של אריק איינשטיין למנגינת "כשהדמעות זולגות" של מיק ג'אגר וקית ריצ'רדס. "שלום הביא אותי לאריק איינשטיין, חשבנו שאני אופיע איתו בתוכנית, שאני אהיה חלק ראשון. לא הסתייע. הוא לקח את תיקי דיין. ובתקופה הזאת הוא כתב לי, והיה אפילו באולפן כשהקלטתי, ואמר לי איך לשיר. 'תשירי את זה נורא פשוט', הוא אמר לי".
חן כיכבה בכמה מחזות זמר, בהם "איי לייק מייק" ו"קרחת", ובשנת 1972 הוציאה תקליטון עם שני שירים שעיבד עבורה מתי כספי, "בת האצילים" ו"אנחנו לא מכאן". כמה שנים אחר כך היא באמת העדיפה להיות לא כאן, כשעזבה לארצות הברית עם בעלה אבי קורן עקב שליחותו מטעם קרן קיימת לישראל. שולה עזבה הכל, ולאחר שובה הפכה להיות "שולה עזבי הכל", להלן דמות המזכירה המבולבלת של נח רב-מוח (ספי ריבלין) ב"זהו זה". פרק כוכבת הילדים בחייה כלל הופעות בפסטיגלים ובפסטיבלי שירי הילדים עם הלהיט "איזה יום שמח? ושתי זכיות במקום הראשון עם השירים "אם" ו"אמא", שעדיין גורם לאמהות בקהל בהופעות שלה לדמוע ללא מעצור. "נפגשתי אתמול באיזה אירוע עם צדי צרפתי, והוא הזכיר לי שאת השיר 'אמא' אף זמר לא רצה לשיר, ולכן אני רטנתי כל הזמן בחזרות, 'למה אני צריכה לשיר את השיר הזה? אף זמר לא רצה את זה למה זה נופל עליי?'".
ההצלחה הנקודתית של "אמא" הייתה בבחינת יוצא מן הכלל. לשולה חן יש הרבה יותר דוגמאות הפוכות, שבהן הפסידה הזדמנויות. "כל החיים שלי זאת החמצה אחת גדולה", היא אומרת. חלקן היו החמצות שנבעו מבחירות קריירה לא מוצלחות: מהתוכנית "בלי סודות", למשל , היא יצאה אחרי חמישה פרקים. "אמרתי 'אין לי זמן', ותראה כמה שזה הצליח. זאת הייתה טעות גדולה מצדי".
החמצות אחרות נבעו מהעובדה שזמרות חדשות ירשו את מקומה. "לא קל להתבגר כאמן בארץ. לא הרבה אמנים מבוגרים עובדים. כמעט לא מזמינים אותם לתוכניות טלוויזיה. בכל שבוע מתגלה כוכב חדש", היא אומרת. "אבל אני ממשיכה ללכת לאודישנים, מחר יש לי עוד אודישן, ה-20 אלף בערך. פעם בת דודה שלי הלכה איתי לאודישן, וישב שחקן צעיר בחוץ ואמר לה: מה, עד הגיל הזה הולכים לאודישן? אז כן".
למרות שהקול שלה מפאר קלאסיקות ישראליות, מצבה הכלכלי לא מזהיר. "אתה לא רוצה לדעת עד כמה החיים שלי קשים. חברה שלי נירה רבינוביץ' לא מרשה לי להגיד את המילה 'שורדת', אבל אני שורדת. מאוד קשה לי. אני לא יכולה להגיד שאני מופיעה הרבה. הייתה תקופה שביקשתי עזרה מאשכולות (איגוד האמנים המבצעים - ש"ב). בצעירותי שרתי עם בני אמדורסקי בפסטיבל הזמר את 'כשאהיה זקן'. להיות זקנה נראה אז כמו משהו כל כך רחוק. והנה הגעתי לגיל. הזקנה מפחידה אותי רק ברמה הכלכלית. כל פעם שמישהו אומר 'יצאתי לפנסיה' או 'אני ובעלי יצאנו לפנסיה' אני מקנאה".
חן עבדה בעבר תקופה קצרה כמארחת בפאב ברחוב הירקון בתל אביב, עברה קורס מכירות של שירות אמבולנסים פרטי וקורס למכירת ביטוח רפואי, וניסתה להתקבל כמוכרת בחנות תכשיטים ללא הצלחה. "בשנים האחרונות אני לא עובדת בדברים מחוץ למקצוע, אבל אני חושבת שכל עבודה מכבדת את בעליה. אתמול בדיוק אמרתי למירי אלוני: פגשתי אישה אחת שאמרה לי שאת כל כך משמחת אנשים ברחוב, שבאמת כל הכבוד לך. למה לא? זה נפלא".
עדיין , למה היה לך כל כך קשה להצליח?
"נגמר לי החוזה עם סי-בי-אס והייתי צריכה למצוא חברה או מישהו שיממנו אותי. ואני לא גברת דוחפת, לצערי הרב. יכול להיות שזה בעוכריי. לא היה לי מנהל או אמרגן שיטפל בי כמו שצריך, כמו שלטוביה צפיר יש את יעל. לפעמים אני אומרת, אולי הייתי צריכה להישאר גננת".
איך את מרגישה עם ההגדרה הזאת, "זמרת עבר?
"זה נכון, אני זמרת עבר. זה שאני מופיעה ועובדת זה נורא יפה, אבל לא הקלטתי ולא חידשתי בשנים האחרונות, אז אני באמת עבר. תשמע, אמנים שעזבו את הארץ ובאים לבקר מדי פעם, הם לא נחשבים ל'זמרי עבר' ונורא מקבלים אותם בהערכה".
חן , אמא של מילי ושל איתמר וסבתא לחמישה נכדים, המשיכה בשנים האחרונות להופיע עם בעלה לשעבר אבי קורן. היא גם הגיחה בקטנה כשחקנית פה ושם, בעיקר בדמות אמא של שחקנים שהם בנים של: בסדרה "השיר שלנו" היא גילמה את אמו של השחקן רן דנקר, הבן של אלי דנקר, שמצדו שיחק איתה בהצגה "פיגמליון" בתאטרון חיפה. בהצגה עצמה היא גילמה את אמה של השחקנית קארין אופיר, בתו של שייקה אופיר ז"ל, שביים את חן בלהקת הנח"ל. אותה קארין אופיר הייתה הבת של חן גם בסדרה "פלורנטין". אז היא סגרה כמה מעגלים, אבל למרבה הצער נשארה מחוץ למעגל הכוכבים.
הצגה נוספת שבה השתתפה היא "מחכים לנינט", שכתב וביים ירון פריד לפי רעיון של ג'וזי כץ, ושיחקו בה גם מיכל ינאי וניקי גולדשטיין. המחזה עוסק בשלושה צעירים מעיר קטנה, העולים לרגל לפאב תל אביבי בתקווה לראות את נינט. בפועל הם פוגשים רק את שולה חן, שמשחקת את עצמה ומוצגת כ"סלבריטאית עבר רצוצה". דרוש הרבה הומור עצמי כדי להשתתף בהצגה כזאת, אני אומר לה. "בגלל שאני לא עושה עניין מעצמי, לא היה אכפת לי. אני יודעת לצחוק על עצמי.
"לא מזמן שמעתי את קרן נויבך מראיינת ברשת ב' את גלעד כהנא מהג'ירפות", מספרת חן. "לפתע המיקרופון לא עבד. לאחר ששב לעבוד, אמר מישהו מהלהקה, 'אוי, קאמבק'. ואז קרן נויבך אמרה: 'סליחה, קאמבק שייך לשולה חן'. וכהנא אמר: 'אוי, אז מגיע לה דואט'. הרמתי את הכפפה וצלצלתי אליו. לצערי כלום לא קרה".
האמת , היא שונאת את המילה קאמבק.
"כל בוקר כשאני פותחת את העיניים זה קאמבק", היא ממחזרת בדיחה מהעבר. אבל היא בהחלט חולמת לחזור לתודעה. מתכוונת להקליט בקרוב שני שירים חדשים שכתב אבי קורן, אחד מהם הוא שיר יווני מתורגם. "ואנחנו מקיימים פגישות לגבי רעיון על הצגה, שנאווה סמל כתבה, על אמנית קומדיה בארץ, שההתבגרות שלה מאוד קשה". וחן גם הייתה שמחה להשתתף שוב במחזות זמר ובהצגות תאטרון.
אבל גם לה יש קווים אדומים. חן סירבה לאחרונה להצעה להשתתף ב'היכל התהילה', ריאליטי מוזיקלי שיעלה בקרוב בערוץ 24, ובו זמרי עבר יתכנסו תחת קורת גג אחת ויתחרו על הזכות לעשות קאמבק. "היה לי נורא קשה להחליט. אבי טולדנו, שגם ישתתף שם, אמר לי שזה יהיה מאוד מוזיקלי. זה מקום שיכול להזכיר את הקול שלי. אבל זה נורא מקביל ל'כוכב נולד', וזה קצת מפריע לי. מילי, הבת הגדולה שלי, הייתה נגד. היא אמרה: אמא, השתגעת, את תתפרצי על מישהו, תגידי מילה מיותרת, מה את צריכה את זה. גם קשה לי לישון עם כל כך הרבה אנשים. החלטתי שכרגע לא. נראה איך זה יתקבל השנה, אולי בשנה הבאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם