אבו ארבע: על אלבום ההופעה של שלום חנוך
אלבום ההופעה המרובע של שלום חנוך מצליח להעביר את הווייב המדויק שהיה שם, בהאנגר 11, בעיקר בזכות השירים הנצחיים
שלום חנוך, ''4 תחנות'' (NMC יונייטד)
התחנה הראשונה נקראת, כמובן, "שבלול", וכוללת בעיקר את העבודה המשותפת של חנוך עם אריק איינשטיין במסגרת האלבומים "פלסטלינה" ו"שבלול". לא חסרות כאן קלאסיקות, למשל "קח לך אישה", "מה שיותר עמוק יותר כחול", "מאיה", "אבשלום" וגם "כתבו עליו בעיתון", שזוכה כאן לביצוע בלוזי משועשע במיוחד עם אביב גפן. בסך הכל אפשר בהחלט להריח דרך אלבום ההופעה הזה את רוח הנעורים ששרתה על חנוך בתקופה ההיא של חייו.
לא חסרות קלאסיקות. שלום חנוך
רועי ברקוביץ
התחנה השנייה כבר מלנכולית יותר ומציינת את חזרתו של חנוך לארץ אחרי שאלבום הסולו הראשון שהוציא בבריטניה נכשל מסחרית. "אדם בתוך עצמו" הוא אחד מאלבומי החקירה העצמית המדהימים ביותר שיצאו אי פעם ואפשר להגיד רשמית שהבריטים, ואולי גם העולם כולו, הפסידו שירים מרגשים כמו "לילות שקטים" ו"שעונים". בתחנה הזאת חנוך גם כולל כמה מהשירים שכתב כשהיה חבר בלהקת תמוז, ואפשר לחוש בכך שיש לו מקום חם בלב לסופרגרופ שהביאה את "סוף עונת התפוזים". התחנה השלישית היא רוקנ'רול טהור, והיא תחנה משמעותית לא רק בקריירה האישית של חנוך אלא במוזיקה הישראלית בכלל.
"חתונה לבנה" הוא אולי אלבום הרוק הישראלי החשוב ביותר, והתחנה הזאת כוללת גם את האלבום "על פני האדמה" שדווקא מסמן חזרה מסוימת לחיק המיינסטרים,
עם "עץ השדה" האלמותי. הבונוס השווה ביותר כאן - ואולי בכלל בחבילה הזאת - הוא הביצוע המרטיט של חנוך ל"ילדים של החיים" עם אורית שחף ותום פטרובר מהיהודים. התחנה הרביעית, "מחכים למשיח", היא כבר מצעד מפואר של חברים, בהם קרן פלס, אהוד בנאי וריטה, שבאים להתחכך במושא ההערצה שלהם - אבל אל תיתנו לכל זה לבלבל אתכם: זה לא גורע במאומה מהאינטימיות של העניין.
לכל אורך המסע הזה, של ארבע התחנות, חנוך מופיע על במה חשופה יחסית, עם כמה נגנים ומסך וידיאו צנוע שעליו כתוב, בפשטות, שם התחנה. ככה זה כשיש לך את השירים הכי טובים במוזיקה הישראלית: אתה לא צריך פירוטכניקה, זמרות ליווי או ווטאבר. שלום והגיטרה, במקרה זה, מספקים את אחד מאלבומי ההופעות הטובים ביותר שיצאו פה אי פעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם