"טופז לא תמות פעמיים": שיר לכבוד טופז אבן-חן ז"ל
כחצי שנה עברה מאז איבד עמית קליין את אשתו טופז אבן-חן ז"ל באסון בכרמל. הכעס על המחדל גדול, אבל הגעגועים הרבה יותר. כדי להתגבר הוא כותב לאהובתו שירים ומנציח אותה בכל דרך. "אמרו לי שאדם יכול למות פעמיים: פעם ראשונה פיזית ופעם שנייה כשלא זוכרים אותו"
"זה בית גדול, נוח ומרווח, אבל אני לא מצליח לישון בו", הוא מנסה להסביר את ההחלטה. "אני לא יודע להסביר את זה, אני פשוט ישן מעט מאוד. אבל מספיק שישן אצלי מישהו בבית ואני בסדר. אני עובר לדירה קטנה יותר ואין לי ספק שזה יקל עלי. פה, בבית שלנו, היא נמצאת בכל מקום. יש לי הרבה תמונות שלה שאעביר לדירה החדשה ופינת הנצחה שתעבור מהבית שלנו לבית החדש. אמרו לי שאדם יכול למות פעמיים: פעם ראשונה פיזית ופעם שנייה כשלא מנציחים וזוכרים אותו. טופז לא תמות פעמיים".
טופז אבן-חן קליין, בת 28 במותה, הייתה אחת מצוערי קורס הקצינים של השב"ס שהאוטובוס שבו נסעו נקלע למלכודת אש ונשרף כליל באסון הכרמל בדצמבר שעבר. לאחר מותה יצאו אביה, זאב אבן-חן, ואביו של עמית, חיים קליין - שניהם ניצבים בדימוס - למאבק נגד בנימין נתניהו ואלי ישי, כשהם מגנים בחריפות את התנהלותם במהלך השריפה. באותו זמן ניהל עמית מאבק פרטי בינו ובין עצמו, כשבניסיון להתמודד איתו החליט לכתוב לטופז שיר.
"כתבתי אותו יום-יומיים אחרי השבעה, באמצע הלילה", הוא מספר. "עד עכשיו הוא ישב במגירה, ואז מצאתי מישהו שילחין אותו. הגעתי לאייל מזיג, גיטריסט להקת הדורבנים, שהלחין את השיר ברגישות רבה. אני לא יכול לחשוב על מישהו אחר שהיה עושה את זה טוב יותר. השיר התנגן ביום הזיכרון האחרון בשעה לזכר טופז ששודרה ברשת ג', למרות שלא כתבתי אותו במטרה שיתפרסם. היה לי יום מאוד קשה וזה מה שיצא לי. שני הבתים הראשונים מורכבים משתי הודעות SMS שטופז כתבה לי רבע שעה לפני מותה ("מעבר להר רואים עשן" ו"אל תדאג, חמודי", א"ל), והפזמון קצר וקולע בול לאופי שלה. מבחינתי השיר הוא הנצחה".
איך המשפחות שלך ושלה הגיבו לשיר?
"המשפחה שלי הייתה בשוק. אמא שלה אמרה לי שכשהיא שמעה אותו בפעם הראשונה היא לא יצאה מהמיטה יומיים. מי שהכיר את טופז יכול ממש לחזור אליה דרך השיר".
הרגשת איזו הקלה בזמן שכתבת אותו?
"לא. אם אני כבר מגיע למצב שאני מרגיש צורך לכתוב שיר זה קורה כשאני נשבר, כשאני חייב להתפרק. יש איזו הקלה לאחר מכן, אבל הכתיבה יוצאת כשאני בשיא הדאון".
אין לקליין (29) תוכניות לכתוב שירים נוספים, אך הוא לא מפסיק לכתוב קטעים, שרבוטים, דברים שהיה רוצה לומר לטופז. נושא ההנצחה חשוב לו מאוד, והוא עובד הרבה כדי להמשיך ולהנציח את מי שהייתה חברתו הטובה ואשתו במשך שנה וחצי. "אפילו בדברים הקטנים", הוא מוסיף. "כשאני עושה קניות בסופר וחושב איזה דברים לקנות לבית, אני חושב דרכה.
אבל אתה לא מרגיש לפעמים איזה צורך דווקא להתנקות מהחפצים הללו? לנסות להקים לך פינה חדשה שהיא רק שלך ולפתוח דף חדש?
"כל דף חדש שאפתח בחיים - טופז תהיה איתי. היא עוברת איתי לכל מקום. אני אגיד לך יותר מזה: זה נשמע מחריד, אבל גם את מקום הקבורה שלי כבר הבטחתי לידה. אנשים אומרים לי: 'איך אתה מתעסק עם הדברים האלה בגיל 29?', אבל אשתי הלכה בגיל 28, וכשאגיע לגיל 80 היא עדיין תהייה בת 28 ועדיין תהיה אשתי ואני רוצה להיות קרוב אליה".
אבל מה יקרה אם בעתיד תכיר מישהי ותקים משפחה חדשה? המחשבה הזו בכלל עוברת לפעמים?
"אני לא מסוגל לדמיין את הדברים האלה. אני לוקח את הזמן הרבה יותר לעצמי, גם לעבודה לא הצלחתי לחזור בצורה מלאה. אבל המשפחה החדשה שתהיה לי תצטרך לקבל אותי יחד עם טופז. היא תלך איתי לכל מקום".
איך אתה מסכם את חצי השנה האחרונה שעברה מאז האסון?
"זו הייתה חצי שנה עם הרבה מאוד מחשבות והרבה מאוד צער. ככל שמנסים להמשיך בחיים, כך יותר נתקלים במעין חומה וירטואלית של בטון, כי זה כמעט בלתי אפשרי. הזמן אולי ירפא בעתיד, אבל נכון לעכשיו, לפחות לגביי, זה לא קורה".
אתה מרגיש שהשתנית?
"ללא ספק. אתה לומד להמעיט בערכם של דברים לא חשובים כמו מלחמות אגו ולהבין שהרגעים הקטנים ביותר בחיים הם אלה שעושים אותם. מאז ומעולם הייתי מאוד שמח ונמרץ, אבל עכשיו נעשיתי מאוד ציני וחריף, משהו שלפני המוות היה במינון הרבה יותר נמוך. אמרו לי פעם שציניות היא תחליף לבכי. יכול להיות. כשמבשרים לך על מוות של אדם קרוב קל מאוד לקחת את עצמך ולעשות לעצמך משהו, אבל יש מאחוריי משפחה שלמה שאליה אני מחויב, ולא מגיע להם עוד צער ואבל. איכשהו אני עוזר לעצמי בשבילם".
מה אתה עושה כשאתה בכל זאת רוצה להתעודד?
"אני יוצא עם חברים, הולך לבתי קפה. במארס הייתי בחתונה של חבר. היה לי מאוד קשה, אך לא ויתרתי על זה. יש סופי שבוע שבהם אני מנסה להתנתק, אך זה לא עוזר כי בסופו של דבר אחרי הניתוק חוזרים לבית ריק, חוזרים לקבר עם פרחים בבית עלמין".
קצת אחרי האסון אביך, ניצב בדימוס חיים קליין, העביר ביקורת מאוד חריפה על התמודדותה של הממשלה בנושא, כשאתה בחרת להישאר מאחורי הקלעים ולא לעמוד בראש המאבק הזה. למה?
"מבחינתי מה שהיה צריך להשיג כבר אי אפשר להשיג, טופז כבר לא תחזור. אני כן מתעניין במה שקורה, אבל אין לי את האנרגיות להתעסק עם זה. אני סוחב את טופז על הגב שלי ואני לא מסוגל לקחת על עצמי עוד דברים. אין לי כוח לכעוס, יש בי רק המון אכזבה. זו מדינה שכמעט ואין בה אדם שלא נגע בו השכול, אבל אני חושב שבמקרה של הכרמל זה היה נורא סתמי. סוג של מחדל. אסון הכרמל הוא אסון שלא היה כמותו, אבל במדינה הזאת יש לאנשים נטיה לשכוח מהר. לצערי, כל עוד זה לא נוגע לאדם באופן אישי, הוא ממשיך הלאה. אבא שלי ואבא של טופז לא שינו את עמדותיהם לגבי הממשלה, הם מחכים לדוח מבקר המדינה בנושא ואין טעם לעשות רעש כרגע. צריך לתת למערכת הזדמנות לעשות את שלה ולתקן את עצמה".
איך הדינמיקה שלך עם המשפחה ועם החברות של טופז?
"החברות שלה הפכו לחברות הכי טובות שלי. לגבי המשפחה שלה - קשה לי לראות אותם בצער הזה. אני לא הולך לארוחות משפחתיות, פעם אחת הלכתי וזה מאוד כאב לי, כי יש את הכיסא הריק. גם חגים הם לא חגים, איך אפשר לחגוג חג אם אין לו כל תכלית?".
אתה בקשר עם עוד משפחות שאיבדו את אהוביהן באסון?
"אנחנו בקשר מצוין, כמו משפחה גדולה. אני מאוד נתמך על ידם ולא חושב שהייתי בכלל עומד על הרגליים בלעדיהם. זו משפחה עם גורל משותף, דפוק ככל שיהיה, וכשאני ממש בקרשים אני יכול לפנות אליהם. יש לנו קבוצה בפייסבוק, הסוכנות היהודית מארגנת לנו הרבה מפגשים עם אנשי מקצוע, אנחנו נפגשים, מדברים הרבה ותומכים אחד בשני".
איפה אתה חושב שתהיה שנה מהיום?
"אני לא מסוגל לחשוב איפה אהיה שבוע מהיום. קשה לי לתכנן דברים. אני לוקח החלטות הרות גורל מאוד בעדינות ומתייעץ עם המשפחה, אני לא במצב נפשי להחליט יותר מדי. אני יכול רק להגיד שאני מקווה ששנה מהיום אראה את המשפחות שלי ושל טופז מחייכות קצת. זה לא קורה מספיק".
"טופי של חיוך"
מעבר להר רואים עשן
תמימה וזכה, הלכת ולא שבת,
יפה וקורנת לעולם נשארת,
חיוכך נצור בליבי לעד
טופי של ענווה,
טופי של תמימות,
טופי של עדנה,
טופי של חיוך,
אל תדאג חמודי אמרת לי,
מסר לכל חיי שתלת בנפשי,
חיים בלעדייך הם חצי חיים,
ולאורך כולם זועקים,
טופי של ענווה,
טופי של תמימות,
טופי של עדנה,
טופי של חיוך,
ונפשי כמו נכה,
את ליבי קשרת איתך לאדמה,
חיי לא ישובו להיות כמו שהיו,
ורק התמונות לעולם נותרו,
טופי של ענווה,
טופי של תמימות,
טופי של עדנה,
טופי של חיוך,
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם