בני עקיבא: ראיון עם עקיבא נוף
הראיון במיטת השלום של ג'ון לנון ויוקו אונו, הקליפ עם פנינה רוזנבלום הצעירה לשיר "איזבל" והתרומה לקריירה של אהוד אולמרט, ש"בגללה מקומי בגיהינום מובטח". עקיבא נוף, מי שהוגדר כפזמונאי הטוב ביותר מבין חברי הכנסת, מוציא ספר עם כל הלהיטים
"שמי עקיבא נוף. לפרנסתי אני עובד כעו"ד. למצפוני החברתי עסקתי בפוליטיקה והייתי ח"כ בשלוש כנסות. למען נשמתי אני כותב ומלחין פזמונים", כך כותב נוף בספרו החדש, בו הוא סוקר את תחנות חייו. לעיקר פרסומו הוא זכה דווקא בסדר הפוך, קודם כפזמונאי, לאחר מכן כפוליטיקאי וכעת הוא משמש בעיקר כעו"ד וכפעיל חברתי.
נוף כיהן כחבר כנסת במשך יותר מעשור. הוא נבחר לראשונה כח"כ בכנסת השמינית כשמפלגת "מרכז החופשי" בה היה חבר הצטרפה לליכוד. לכנסת התשיעית הוא נבחר מטעם ד"ש, ולאחר התפרקות המפלגה הוא חזר לליכוד ונבחר לכנסת העשירית. בתקופת כהונתו כח"כ הוא בלט בפעילותו בתחום איכות החיים, כולל יוזמות הצעות חוק פרטיות לאיסור עישון במקומות ציבוריים וחוק שעון קיץ.
אבל את עיקר פרסומו קנה נוף עוד לפני פעילותו הפרלמנטרית. הוא היה מוכר בזכות פזמוניו ובזכות ראיון עיתונאי נדיר שערך ב-1969. באותה שנה הוא השיג סקופ, כשקיבל אישור לראיין את ג'ון לנון ויוקו אונו במיטתם במלון "הילטון" באמסטרדם.
להולנד הוא הגיע לאחר שזכה במלגה ללימודים במכון ללימודי החברה בהאג, ולצורכי הכנסה הוא הכין כתבות ליומן החדשות של "קול ישראל". "ג'ון לנון, חבר להקת החיפושיות, ואשתו יוקו אונו ערכו 'שביתת שכיבה' למען קידום השלום העולמי במיטה בחדרם במלון באמסטרדם", הוא נזכר. "יום אחד סיפר לי חבר מהארץ שהשניים עורכים מסיבת עיתונאים במלון".
נוף הגיע למקום עם מכשיר הקלטה, וכשהבחין שעשרות עיתונאים מרחבי העולם צובאים על החדר הוא החליט להמתין בקומה אחרת. הוא חזר לקומה של ג'ון ויוקו רק לאחר שאנשי הביטחון סילקו מהמקום את יתר העיתונאים, דפק על דלת חדרם של בני הזוג וצעק: "אני מקול ישראל". לנון ענה מתוך החדר בקול מאנפף באנגלית: "תנו לקול ישראל להיכנס".
כך מצא עצמו נוף כשהוא לבד בחדר השינה של בני הזוג המפורסמים בעולם, ששכבו במיטה לבושים פיג'מות. הוא החל לראיין אותם ובשלב מסוים חש לא בנוח בגלל העניבה והבגדים שלבש. הוא לקח פיג'מה מהארון בחדר, לבש אותה ונכנס למיטה ביחד עם ג'ון ויוקו, שם התנהל המשך הראיון.
נוף מספר: "לקראת סוף הראיון שאלתי את לנון אם הוא מכיר שירים ישראלים. הוא הכיר רק את'הבה נגילה', אז הצעתי לו ללמוד שיר אחר בעברית". לנון הסכים מיד והשיר שנבחר היה פזמון פרי עטו של נוף בשם "השבועה לירושלים", שאותו ביצעה במקור להקת הרבנות הצבאית. "כתבתי לו את הטקסט העברי באותיות לטיניות, והקלטתי אותו שר את הפזמון בעברית בלוויית קולה הדקיק של יוקו". את ההקלטה ההיסטורית העלה עקיבא נוף אל הדיסק שהוא מוציא השבוע.
מקום של כבוד בספר מקדיש נוף ללהיטו הגדול "איזבל". הוא מזוהה במיוחד עם השיר בהיותו המלחין והמבצע, אבל הזיכרון הקולקטיבי של הלהיט הגיע בזכות הקליפ שצולם לטלוויזיה הישראלית בו כיכבה פנינה רוזנבלום בגופיה חושפנית ובמיני קצרצר.
"את איזבל פגשתי לראשונה בהיותי תלמיד בכיתה ו', כשלמדתי את הסיפור התנ"כי אודותיה", אומר נוף. "האשה שמורד במלכות בא להרוג אותה, ובמקום להתחנן היא מתייפה, שמה בפוך עיניה ולועגת לו. הדמות הזו, התמונה הזו, כבשה את דמיוני וליוותה אותי עד שפרצה ממני בפזמון המפורסם שמתחיל במילים'ואיזבל הייתה זרה ונכרייה/בת מלך צידונים הייתה איזבל".
נוף העלה מופע משיריו בשם "הבוקר שאחרי" ב-1971, כשהוא מלווה בזמרים שנקראו "להקת עקיבא נוף". השיר "איזבל" העלה אותם לראש מצעדי הפזמונים בקול ישראל ובגלי צה"ל, אבל ההצלחה לא הייתה קלה. בתחילה הוא לא מצא מי שיהיה מוכן לבצע את השיר שכתב. נוף שלח את "איזבל" ל"פסטיבל התנ"ך", ולא התקבל.
הוא לא התייאש, הקליט את השיר בביצוע שלו עצמו ושלח את הקלטת לקול ישראל ולגלי צה"ל. "בתוך זמן קצר'איזבל' הפך ללהיט גדול והגיע בסערה לראש מצעדי הפזמונים", נזכר נוף.
בעקבות ההצלחה צולם באותה שנה הקליפ בסמטאות העיר העתיקה של ירושלים, עם נוף ורוזנבלום הצעירה. "בעיני רוחי ראיתי איזבל שחורת שיער עם עיניים ירוקות רושפות, דמות כמו מדיאה", כותב נוף בספרו. "בהגיעי עם הלהקה לאתר הצילומים בעיר העתיקה שלף הבמאי דן בירון ממכוניתו בלונדית לבנבנה, בובתית, ההיפך מכל שחזיתי. הוא אמר לי:'תכיר, זאת תהיה בקליפ
הייתה זו הפריצה הראשונה של רוזנבלום בטרם הפכה לנערת זוהר ולאשת עסקים נודעת. כעבור יותר מ-30 שנה היא הלכה בעקבות נוף והושבעה גם היא כחברת כנסת מטעם הליכוד, תפקיד אותו מילאה מספר חודשים בלבד. כדי לסגור מעגל, מתכוון נוף להזמין את רוזנבלום ואת בירון להשקת ספרו, שתיערך ביום חמישי בבית התנ"ך בתל-אביב.
מי שעוד חייב את הקריירה שלו לנוף הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. על כך מצטער נוף מאוד, ואומר: "אין לי ספק שבשל תרומתי לקריירה של אולמרט מקומי בגיהינום מובטח". הוא מתעב את אולמרט עד כדי כך שאפילו הקדיש לו באלבום החדש פזמון בשם "הפירומן".
נוף מספר כי קודם שיצא ללימודים בהולנד הוא כיהן כמזכיר סיעת "המרכז החופשי" בכנסת. כשהחליט לממש את המלגה שקיבל הציע לשמואל תמיר, יו"ר "המרכז החופשי", לקחת במקומו חבר, את אהוד אולמרט. "את אולמרט הכרתי בפעילות הסטודנטיאלית", הוא אומר. "הוא היה בן בית אצלי. מפתי אכל ומכוסי שתה. הצעתי לתמיר שהוא ימלא את מקומי ואני מתחרט על כך עד היום".
לדבריו , אולמרט היה "חנפן וחתרן", שעד מהרה הביא לפילוג במפלגה. הוא פרש ממנה ביחד עם אליעזר שוסטק והקים את "המרכז העצמאי". זה צעד שנוף מתאר כבגידה בו ובתמיר, ועל כך הוא לא סולח עד היום. ב"הפירומן", שיר שמכוון לאולמרט מבלי לציין את שמו, הוא כותב: "אך הילדון, ללא הסוס, עלה, טיפס על גב של סוס, וברכבו בכל העיר הוא אש שלח מקיר אל קיר".
לספר הפזמונים קרא נוף "געגוע אל פעם", משום שלדבריו הוא מתגעגע לעידן התמימות של ראשית נעוריו. "לימים שבהם מנהיגים לא קיבלו מעטפות", כהגדרתו . "אני מתגעגע לדמויות שהיו מודל לחיקוי והערכה ואני מתגעגע לימים שבהם ארץ ישראל הייתה באמת טובה".
את געגועיו הוא מבטא באמצעות הפזמון הראשון בספר, שהוא למעשה הבסיס לאלבום כולו, הנקרא "חוזרים אל הזמר של פעם". באחד הבתים היפים בשיר, נוף כותב: "נצא לשדות שבעמק/יטיפו הרינו עסיס זהבי/נביא מנוחה ליגע/נזכור ניגוני בית אמי ואבי". והפזמון: "חוזרים אל הזמר של פעם, חליל ופטיש ונגון מפוחית, ויש לניגון הזה טעם - הזמר הזה מתרונן בעברית". את הספר מעטרים ציורים של בתיה גבריהו-וייז, ציירת ופסלת ובתו של פרופסור חיים גבריהו ז"ל, שהיה מגיש ב"קול ישראל" את "פרקי היום בתנ"ך" והקים את חוג התנ"ך של דוד בן גוריון.
"איזבל" לא היה הלהיט היחיד של נוף. לצדו זכו לתהילה פזמונים נוספים וביניהם "מים לדוד המלך", אותו ביצעה לראשונה שלישיית הגשש החיוור בפסטיבל הזמר העברי ב-1970.
"כתבתי והלחנתי את השיר כבדיחה לערב חברתי של סטודנטים בירושלים", הוא נזכר. "מאוחר יותר, כאשר שלחתי קלטות עם שירים שלי להתמודד בפסטיבל הזמר הישראלי, הציע לי חבר לשלוח גם את 'מים לדוד המלך'. אמרתי 'עזוב, זה לא שיר רציני', אבל השירים הרציניים לא התקבלו ודווקא השיר הזה התקבל. הוא הפך ללהיט גדול בביצוע הבלתי נשכח של הגששים, שחשפו בזמן ההופעה את תחתוניהם".
נוף אומר שמדגדג לו לחזור לשיר ולכתוב פזמונים אחרי שנטל פסק זמן ארוך בשנים האחרונות. הוא מקווה להמשיך ליצור עוד שנים רבות. הוא ניסה להיבחר מחדש לכנסת מטעם הליכוד ב-2003 ונכשל. כעת הוא אומר שלא היה רוצה לשוב לשם. "בארץ אוהבים לתייג אנשים, ויש תיוג שאומר שפזמונאי לא יכול להיות פוליטיקאי רציני. אז לא, אין לי שאיפות לחזור לכנסת ואני לא מתגעגע אליה".
אבל גם במשך כהונתו כח"כ הוא לא חדל להיות פזמונאי. לאחר ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת בארץ, התנהל בכנסת דיון ארוך בו דיברו כמעט כל 120 הח"כים. "כל אחד הרביץ נאום שאותו רצה להכניס להיסטוריה", משחזר נוף. "כולם אמרו את כל הקלישאות האפשריות, וחשבתי מה אני יכול לומר שיהיה שונה מכולם. אז כתבתי פזמון בשם'תרועה לשלום' והקראתי אותו מעל דוכן הכנסת". הפזמון , ועל כך הוא גאה עד היום, פורסם למחרת במעריב כנאום. מאוחר יותר הלחין נוף את הפזמון וגם אותו הכניס לאלבום שהוא מוציא.
נוף נשוי ואב לשלושה. את השיר האחרון בדיסק המצורף לאלבום הוא מקדיש לאשתו רותה. "אני רואה בספר ובדיסק מעין מצבה. משהו שאני משאיר אחריי. הכנסתי לספר את מרבית שירי האהובים וגם כמה חדשים, שהם בעצם אסופת חיי".
את קובץ הפזמונים הוא בחר לחתום ב"שיר אופטימי" האומר כי "עדיין יש בסוף הסוף,/ אם תתאמץ - אתה תחשוף. בקצה הבור, באי האחרון/ישנו פתרון, ישנו פתרון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם