דלת חצי פתוחה: ריי מנזרק ורובי קריגר מ"הדורז" בתל אביב
ארבעים שנה לאחר מותו של ג'ים מוריסון, אחד מנביאי הרוקנ'רול של המאה ה-20, קיימו מחצית הלהקה האגדית שלו, "The Doors", את הנבואה ו"הדליקו את האש" בתל אביב. אז למה לאון פלדמן עדיין לא מסופק?
ריי מנזרק ורובי קריגר מ "The Doors", האנגר 11, תל אביב, 05.07.11
במשך קצת יותר משעתיים קיבלנו חוויה כמעט אותנטית של אחת מאגדות הרוק והבלוז הכי גדולות בהיסטוריה של המוזיקה, שמענו את הפסקול עליו התחנכו דורות מנוגן על ידי היוצרים המקוריים, שללא ספק שייכים להיכל התהילה הקלאסי של הז'אנר.
זה היה כמעט אותנטי, כיוון שעד כמה שהם ניסו להישאר נאמנים לביצועים ולתחושה של ההרכב המקורי נוכחותו של הסולן, כוכב להקת הקאברים "Wild Child" המתמחה בחיקוי מוריסון, מהניואנסים הקוליים, העמידה ועד לאחיזתו במיקרופון, הרגישה לעיתים כמופע קריוקי משובח. והרי אף אחד לא יכול להחיות באמת את מוריסון, שהחזיר את המפתחות לבורא בדיוק לפני ארבעים שנה. ועד כמה שניסו וימשיכו לנסות, יש משהו מעבר לחיקוי מושלם בכדי לקבל את התחושה האמיתית שאתה רואה ושומע מישהו גדול מהחיים.
לדייב ברוק חסרה האפלה שאפפה את מוריסון האניגמטי, הציניות, המסתורין, תחושת הסכנה התמידית בה משהו מפתיע ובלתי ניתן לחיזוי עומד לקרות על הבמה. וגם המוג'ו, הסקס אפיל של ג'ים, לא ממש דבק במחליף. במקום זה, קיבלנו תצוגת תכלית מרשימה אך כמעט מוזיאונית, מדוייקת, קולחת אך חסרת חרמנות לשירים הגדולים.
נניח את עניין הסולן בצד, שבאמת לא אשם בכך שהנעליים (או אם תרצו, התחתונים) שג'ים השאיר לו היו במידה הלא נכונה, ונתמקד בכוכבים האמיתיים של הערב, אלה שהשמות שלהם כתובים באותיות הגדולות על הכרטיסים: ריי מנזרק, מי שהקים יחד עם מוריסון את הלהקה והביא את נגינת האורגן לחדשנות ולשלמות שנשארה מופלאה עד היום, ורובי קריגר, אותו גיטריסט ביישן אך ממזרי, שלא רק שכתב בעצמו כמה מהלהיטים הענקיים של הלהקה, אלא גם הפך עם השנים למוזיקאי פעלתן ולפרפורמר משובח עם בטחון בימתי מרשים.
שני החברים הללו שלטו בנעשה על הבמה ומחוצה לה לכל אורך הערב. לרוב, מנזרק היה זה שדיבר בין השירים וסיפק לתל אביב את מנת היחס האישי שכה היתה חסרה לרבים במופע של דילן. הוא דיבר על ישראל, על הנשים, הוויסקי ואפילו על הוויד המקומי, עשה משחקי מילים על השם תל אביב ושינה אותו ל"סיי לה וי" ובכלל התנהג כמו האורח והמארח המושלם. קריגר, שהיה לבוש במכנסי פסים וכוכבים לכבוד יום העצמאות האמריקני,
והו, איזה שירים! כמעט כל הלהיטים הגדולים של הלהקה בוצעו במופע. זה התחיל ב-Road House Blues הסטארטר המושלם, כשמהתו הראשון של השיר פשוט הרים על הרגליים את הקהל שישב על כסאות במופע החימום המצויין של להקת Tree המקומית. אך אם החימום היה אקוסטי ונעים, למשמע שורת הפזמון המדבקת "Let it roll, baby, roll" כבר לא היתה ברירה אלא לרקוד.
אגב זה המקום לתת טיפ קטן למפיקים, שהאמינו כנראה שמופע ישיבה זה הדבר הנכון כשמדובר בנגנים בני שבעים. אז זהו שלא, הכסאות היו מיותרים ונשארו מיותמים עד לאקורד הסיום של ההדרן השני. בפעם הבאה, גם תוכלו להכניס יותר אנשים לאולם וגם יהיה יותר קל לרקוד.
אחר כך הגיעו Break On Through מאלבום הבכורה ו-Strange Days, שיר הנושא המעולה מאלבומה השני והפסיכדלי של הלהקה. מאותו אלבום בוצע גם Musics Over, אחד השירים הארוכים ביותר של ההרכב בו הלהקה נכנסת לסוג של ג'ם הזייתי ומענגת את הקהל לחלוטין. בשלב זה התחלתי לשים לב גם למסך הוידאו שברקע, שהחל להקרין דימויים ואנימציות והשתלב עם התאורה והתחושה הטריפית הכללית.
לאחר ביצוע מדוייק של Peace Frog בו הגיטרה של קריגר מיבבת ברקע הדימויים ההזויים שכתב מוריסון על תאונת האינדיאנים בה כביכול חזה בילדותו מגיעה סוג של הפסקה מתודית ומנזרק מזמין לבמה בחור ישראלי מקליפורניה בשם עידן, שכנראה זכה באיזו תחרות וכעת הוא עומד לשיר עם הלהקה את Love Me Two Times. הרגע הזה טיפה מביך, אך משחק לטובתו של דייב ברוק, שבהחלט נשמע הרבה יותר טוב מאותו עידן.
המבוכה עוברת די מהר כבר בשיר הבא, Alabama Song הידוע יותר בכינויו Whiskey Bar שהדורז השאילו מברטולד ברכט והמופע שוב תופס תאוצה. להיט רודף להיט, Backdoor man שעושה כבוד לענקי הבלוז מהם הושפעו הדורז, זורם אל סולו פלמנקו נפלא של קריגר על גיטרה קלאסית שהופך כמובן ל-Spanish Caravan הרומנטי ועוד ועוד.
שני השירים האחרונים לפני ההדרן היו Touch Me, הלהיט ההיסטרי של הלהקה שנכתב על ידי קריגר והשיר שסגר את הסט היה LA Woman, שיר הנושא מאלבום האולפן האחרון של הדורז שהוקדש לבנות הישראליות והאמריקניות. ואז האגדות ירדו מהבמה. דקות ארוכות הקהל עמד וקרא להם לחזור. זה כמובן עבד והם חזרו לעוד שני להיטים טוטאליים, Riders on the Storm והלהיט הענק, Light My Fire. השיר הזה, שנכתב ברובו ע"י רובי קריגר והושלם ע"י ריי מנזרק, היה אקורד סיום מצויין למופע. ואכן, ארבעים שנה לאחר מותו של אחד מנביאי הרוקנ'רול של המאה ה-20, ג'ים מוריסון, מחצית הלהקה האגדית שלו אשר פתחו את דלתות התודעה של מיליוני מאזינים קיימו את הנבואה ו"הדליקו את האש" בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם