מיס יוניברס: על ביורק
בעוד מוזיקאים אחרים שרים על אהבה ובדידות קיומית, ביורק מסתערת על היקום. "ביופיליה" - פרויקט שכולל אלבום, אפליקציות, אתר אינטרנט, מאמרים אקדמיים ומה לא - מוקדש לנושאים כמו גבישים, חומר אפל, וירוסים, ברקים ודנ"א. הכוכבת האיסלנדית מסבירה שהיא רוצה לטשטש את הגבולות בין מדע לאמנות. המבקרים מצדם תוהים מה גורם למי שהייתה הבחורה הכי מגניבה בפופ לקבוע שיאים חדשים של טרחנות
ארבע שנים אחרי אלבומה האחרון Volta הפופי, העמוס והמקושקש, חוזרת ביורק עם הפרויקט השאפתני והבין תחומי ביותר בקריירה שלה. לא רק שמפיקי היפ הופ לא ביקרו אותה באולפן כמו באלבום הקודם, אלא שלא מדובר בסתם עוד דיסק. "ביופיליה" הוא פרויקט מולטי-מדיה רב שכבתי, המורכב מאלבום אולפן, אפליקציות, אתר חדש, כלי נגינה בהזמנה אישית, הופעות חיות, סדנאות לימודיות ודוכן סביח. ובדברי הימים הוא מעוניין להירשם כ"אלבום האפליקציות הראשון בהיסטוריה".
להגשמת החזון המורכב הזה חברה ביורק למפתחי אפליקציות, מדענים, כותבים, ממציאים, מוזיקאים ובוני כלי נגינה, ועוד אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. כל מעצב הרקולס, כל אנימטור דה וינצ' י, כל מתכנת צוקרברג. וכולם יחד יצאו לסייע לביורק ליצור מחקר מולטימדיה ייחודי של היקום וכוחותיו הפיזיקליים - במיוחד אלה שבהם המוזיקה, הטבע והטכנולוגיה נפגשים. "מה שתמיד רציתי לעשות זה לחבר מחדש את המוזיקולוגיה עם הטבע", הסבירה הכוכבת האיסלנדית. "תמיד רציתי לגרום לבייסליינים להתנהג כמו כוח הכבידה".
אם כן, ביורק יוצאת לחקור את המרחב האינסופי של היקום, ממערכת הכוכבים ועד המבנה האטומי ובחזרה, והכל בקונטקסט של פרויקט אודיו-ויזואלי. באמת שרק ביורק - או מקסימום פינק פלויד - הייתה יכולה להתיימר לעשות דבר כזה. ואם זה לא היה ברור עד כה, ביורק שוב מוכיחה שהיא בעצם להקת רוק מתקדם של אישה אחת. אישה אחת מאוד מאוד מאוד מתקדמת. היא כל כך מתקדמת, שלידה נראים רדיוהד כמו הפלינסטונס.
אם רק מקריאת פסקאות אלה נהיה לכם חם ואתם מרגישים קצת חלושס, אל תרגישו לא נעים. פרויקט חדש של ביורק הוא תמיד עניין מעייף. מי שבכל זאת מעוניין לצלול לתוכו צריך להצטייד בהרבה סבלנות ובכמה קומפרסים קרים.
נקודת אחיזה מסוימת ניתן למצוא בלב הפרויקט: "ביופיליה" (הליקון), שהוא אלבום קונספט המאחד מוזיקה, טבע וטכנולוגיה. שיריו עוסקים בגבישים, בחומר אפל, באסטרופיזיקה, בווירוסים, בברקים, במופעי הירח, במערכת השמש, בדנ"א, במפץ הגדול ועוד כהנה וכהנה תופעות טבע עם ארומה של נוער שוחר מדע, כאשר המבנה המוזיקלי של כל שיר משקף את הנושא שלו. "רציתי שהמוזיקה והנושא של כל שיר יתכתבו", אמרה ביורק בראיון לאתר המוזיקה "פיצ'פורק". "אז הארפג' ובשיר הברק, למשל, הוא בצורה של ברק, והמוזיקולוגיה של שיר הקריסטל נראית כמו גביש".
למרות הקונספט הנפוח, מבטיחים לנו אלבום אולפן מסורתי עם עשרה קטעים (ותודה לאל לא קשקוש "ערוך את האלבום בעצמך" כמו שהוציאו לאחרונה הקייזר צ'יפס). האלבום ישוחרר ב-26 בספטמבר הן בפורמט דיגיטלי והן בפורמט פיזי רגיל, נורמלי, בנאלי, מהסוג שניתן לקנות בחנות הדיסקים בקניון בעזרת תלושי שי סטנדרטיים. זאת בשורה מאוד משמחת, כי כל היתר צפוי להיות מסובך.
בנוסף לאלבום עצמו, מכיל פרויקט "ביופיליה" עוד כמה אלמנטים, שביורק נשבעת שאין ביניהם היררכיה של חשיבות. האלמנט הראשון הוא אסופה
בדיוק כמו שהמוזיקה והנושא של כל שיר מתכתבים, כך גם כל אפליקציה מתאימה למוזיקה ולנושא של השיר ומשלבת אלמנט מעולם תופעות הטבע עם מאפיין מוזיקולוגי. ואם עבור ביורק משמשות תופעות הטבע מטאפורות לתאר בהן את עולמה הפנימי והשראה אסוציאטיבית להלחנת מוזיקה, אז האפליקציות מחברות אותן בחזרה לעובדות מדעיות שרירות וקיימות.
בפועל, התוכן של כל אפליקציה כולל משחק אינטראקטיבי המבוסס על הנושא המדעי והמוזיקלי של השיר, את מילות השיר, ואנימציות מוזיקליות של השיר, שלמעשה מהוות מעין ניתוח מוזיקולוגי שלו ומזמינות את המשתמש לטייל בתוכו, ללמוד אותו לעומק, וגם לפרק ולהרכיב אותו מחדש. בנוסף מכילה כל אפליקציה מאמר אקדמי קצר החוקר את הרעיונות שעליהם הוא מבוסס, פרי עטה של המוזיקולוגית ד"ר ניקולה דיבן מאוניברסיטת שפילד. "מנקודת המבט שלי כמוזיקולוגית, 'ביופיליה' הוא הזדמנות מצוינת להראות שיצירת מוזיקה יכולה להיות ספונטנית ושתאוריה מוזיקלית יכולה להיות מובנת בצורה אינטואיטיבית - היא לא חייבת להיות יבשה או מופשטת", אומרת דיבן.
"השתתפות בפרויקט הזה פירושה שאני יכולה ליישם את הידע והמחקר שלי על השאלה איך מוזיקה מעבירה רעיונות על היחסים בין בני אדם, טבע וטכנולוגיה, ולהביא אותם לקהל הרבה יותר רחב".
כדי לייצר את כל זה גייסה ביורק את מפתחי האפליקציות המובילים בעולם, שהתנדבו לעבוד בחינם ואם יש רווחים - להתחלק בהם איתה, פיפטי פיפטי. "כמו בימי הפאנק", סיכמה ביורק בהתלהבות את הדיל. בין השמות החמים שגויסו למשימה ניתן למנות את יוצרי Sim City ואפליקציות מצליחות כמו Bubble ו-Harp Gravilux, ואת ילד הפלא מקס וייזל-תלמיד התיכון מאריזונה שמאחורי האפליקציה המוזיקלית Soundrop. ביורק סיפרה בגאווה שבחברת אפל מאוד התרשמו מכך שכל כותבי האפליקציות האלה הסכימו לעבוד על אותו פרויקט, כי בדרך כלל הם מתחרים זה בזה.
האלמנט השני של "ביופיליה" הוא ההופעה החיה, או המיצג, אם תרצו. הבכורה העולמית של הופעת המולטימדיה של האלבום התקיימה ב-30 ביוני במסגרת הפסטיבל הבינלאומי במנצ' סטר, בתוך מעין האנגר המשמש את מוזיאון המדע והתעשייה של העיר האנגלית הצפונית.
וביורק לא הסתפקה בהופעה אחת בלבד. היא נשארה במנצ'סטר עוד שלושה שבועות והעלתה באותו מקום עוד חמש הופעות מול קהל של 1,800 איש בכל פעם. זאת הייתה יריית הפתיחה של סיבוב ההופעות העולמי החדש שלה. בשלוש השנים הבאות מתכוונת ביורק לבקר בשמונה ערים מרכזיות בעולם, לשהות בכל אחת מהן במשך שישה שבועות, להתמקם בכל פעם באיזה מוזיאון או חלל מכובד אחר המכיל עד 2,000 איש , ולקיים בו שתי הופעות מדי שבוע. במהלך ימות השבוע האחרים יתקיימו במקום האירוע סדנאות לחינוך מוזיקלי לילדים בשיתוף בתי ספר מקומיים, שבהן ייערכו הדגמות על כלי הנגינה הייחודיים שנבנו במיוחד עבור הפרויקט ועל האפליקציות הנלוות. הילדים יוכלו לכתוב באמצעותם שירים ולקחת אותם הביתה.
ביורק הסבירה שהחזון הפדגוגי שלה הוא חלק בלתי נפרד מהפרויקט, כשמטרתה היא למצוא דרך לחנך ילדים מוזיקלית באופן שמפתח את היצירתיות שלהם בלי להיות מקובעים על מוזיקה קלאסית אירופית. "אנחנו צריכים לבנות על דברים מעבר למאז'ורי ולמינורי", אמרה . "יש מאה סולמות שונים".
את הרעיונות האלה היא מנסה להעביר לא רק בסדנאות אלא גם באפליקציות עצמן, שיש בהן פן חינוכי לא מבוטל. ביורק רוצה באמצעות טכנולוגיה לחבר מחדש את החינוך המוזיקלי לצורות בטבע. למטרה זו, למשל, מכילות האפליקציות קטעי אנימציה שמייצרים ויזואליזציה חדשה למוזיקה, החורגת מכתיבת התווים הקונבנציונלית. באנימציות הללו צבעים וצורות שונים מייצגים כלי נגינה וצלילים שונים, במטרה "להראות לילדים שמוזיקולוגיה היא מרחבית, פיזית".
ביורק סיפרה שכשלמדה מוזיקה בילדותה באיסלנד המוזיקה הקלאסית האירופית לא ממש דיברה אליה. בדיעבד, גם הערכים הנוצריים המצויים בבסיס המוזיקה הזאת לא מצאו חן בעיניה. "אני לא אומרת שזה דבר רע", אמרה , "אבל רציתי שהמוזיקולוגיה תהיה מבוססת יותר על הטבע. אומרים לילדים,'אם תתאמן במשך הרבה שעות ביום במשך עשר שנים אולי תקבל כרטיס VIP לעולם אליטיסטי'. אבל לא כולם רוצים לנגן בתזמורת סימפונית, ולא מעודדים ילדים לכתוב שירים ולמצוא את הסגנון האישי שלהם. הגיל הזה מושלם בשביל ליצור דברים, כי ילדים הם נטולי עכבות. אם תתחיל לפתח את השפה המוזיקלית שלך בגיל עשר, תחשוב כמה היא תהיה מדהימה כעבור 20 שנה".
וכמו ש"ביופיליה" הוא לא סתם אלבום, גם ההופעה המלווה אותו היא לא סתם הופעה. ראשית, ביורק תשתמש במהלכה באפליקציות שלה כדי לנגן על כלי נגינה שנבנו בהזמנה מיוחדת עבור הפרויקט על ידי צוות המכיל, בין היתר, ממציא בריטי, בונה אורגנים איסלנדי ובוגר של מעבדת המחקר לנושאי עיצוב, מולטימדיה וטכנולוגיה של MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס).
צוות המוחות החריף הזה יצר עבור ביורק כלים חדשניים דוגמת כלי שמבוסס על שילוב של תיבת נגינה, נבל וגרמופון העושה שימוש בחבית מסתובבת כדי להפיק צליל; מערכת של מטוטלות שרותמות את כוח הכבידה של כדור הארץ כדי לייצר תבניות מוזיקליות; צ'לסטה ששונתה כך שהיא נשמעת כמו גמלאן - סוג של הרכב מוזיקלי מאינדונזיה - וניתנת להפעלה מרחוק על ידי מידי או אייפד; עוגב דיגיטלי; וסליל טסלה (מכשיר שמייצר זרם חליפין גבוה בתדר גבוה) בתוך כלוב שמפיק ברקים מלאכותיים. הכלים הללו ענקיים וצילומים ראשוניים מההופעות של ביורק במנצ'סטר חושפים שהם נראים הרבה יותר מרשימים ממה שהם נשמעים. בעידן המוזיקה הדיגיטלית ניתן מן הסתם לסנתז כל צליל, משונה ככל שיהיה, אבל האפקט הוויזואלי של הכלים האימתניים האלה על הבמה שווה את כל הכסף. ביורק מצדה הסבירה שעם כל הכבוד לאפליקציות, היא לא רצתה לוותר בפרויקט הזה על הממד הפיזי, שהוא חשוב לא פחות.
וגם אנשים יש על הבמה. בנוסף לכלי הנגינה האימתניים מלווים את ביורק בסיבוב ההופעות של "ביופיליה" קומץ מוזיקאים, ומקהלה איסלנדית עטורת פרסים של 24 זמרות מוכשרות ובלונדיניות עטויות גלימות זהב. מעל לראשים של כולם מתנוססים מסכי וידיאו עליהם מוקרנות אנימציות מתוך האפליקציות, וקולו המהדהד של מלך סרטי הטבע של הבי-בי-סי, סר דיוויד אטנבורו, בוקע מהרמקולים ומציג כל שיר כשילוש קדוש: שם השיר, תופעת הטבע שעומדת מאחוריו והתופעה המוזיקלית המייצגת אותו.
במרכז הספקטקל הבימתי עומדת ביורק כשלראשה הפאה המבהילה שהיא חובשת גם על עטיפות הסינגלים שיצאו עד כה מהאלבום. חלק מפניה צבועים בכחול - לא החלק שצבע מייקל סטייפ מאר-אי-אם בזמנו - ולגופה שמלה כחולה מנצנצת ואוונגרדית. האנסמבל הכולל מזכיר, למי שאולי שכח, שכשזה מגיע להחלטות אופנתיות נועזות ביורק הייתה שם הרבה לפני ליידי גאגא. ביורק לבשה שמלת ברבור כמעט עשור לפני שליידי גאגא יצאה מהבית בשמלה של נתחי בשר, וההבדל הוא לא רק שביורק הייתה שם קודם, אלא גם הקונטקסט שבו זה נעשה. בעוד ליידי גאגא לבשה את הסטייקים שלה לטקס פרסי המוזיקה של אם-טי-וי - מקום מלא בכוכבי פופ צעירים ונועזים - ביורק הייתה אמיצה באמת והגיחה מתוך ברבור לטקס האוסקר, שם הנשים לובשות שמלות ערב קלאסיות והגברים טוקסידו.
וגם מעבר לתלבושת של הכוכבת, המופע כולו הוא חזיון צבעוני, קיצוני ורציני להחריד - איפשהו על אמצע הדרך שבין הפקה של טרגדיה יוונית, הפסטיגל והמופע האורקולי על המצדה.
לצד קטעים מהופעת הבכורה במנצ'סטר מציע יוטיוב גם ראיונות קצרים עם הקהל בצאתו מהאולם. הקהל הזה התגלה כחבורה הטרוגנית במיוחד, בגילים שונים, סגנונות שונים, אוריינטציות מיניות מגוונות וכמות כה מכובדת של מבטאים שניתן היה לחשוב שביורק הופיעה זה עתה במליאת האו"ם. כולם - החל בגברים בחליפות, דרך נערות בטי-שירטים עם תמונות של ביורק ועד בחור מחופש לאריה שהגיע כל הדרך מקנדה בשביל ההופעה - נראו מאוד מבסוטים. מעריצה אחת אמרה שאם היא תמות מחר היא תמות מאושרת כי היא זכתה לחזות בפלא שהוא "ביופיליה" ; גבר אחד הגדיר את ההופעה במילים "סוריאליסטי, אמנותי, אינטלקטואלי אך גם קולי ולא יומרני מדי" ; ובחור עם זקן הסביר שזה היה דומה יותר למיצג מאשר להופעת רוק.
הצצה לחזרות למופע, כמו גם לאולפן בו הוקלט האלבום, ניתן יהיה לקבל במסגרת אלמנט נוסף של פרויקט "ביופיליה": סרט דוקומנטרי בן 90 דקות המצולם בימים אלו. ואחרי כל זה יש כמובן גם את אתר האינטרנט הרשמי של ביורק, bjork.com, אשר הושק מחדש לכבוד הפרויקט ועושה שימוש בטכנולוגיית HTML5, שזה בטח משהו גוטה גוטה.
היות שביורק לא חתומה כרגע באף חברת תקליטים גדולה, את "ביופיליה" היא מימנה מכיסה. מפתחי האפליקציות, כאמור, עבדו בהתנדבות, אך עדיין היה צריך לשלם על הפיתוח והבנייה של כלי הנגינה. למזלה, הצטרפה ביורק בשנה שעברה לרשימה מכובדת של אמנים דוגמת פיטר גבריאל, פינק פלויד, בוב דילן ואחרים, כשזכתה ב-Polar Music Prize, פרס מוזיקה שוודי המוענק לאמנים בינלאומיים, שאותו ייסד סטיג אנדרסון המנוח, מי שהיה מנהלה של להקת אבבא. ביורק מספרת שאת מיליון הקרונות השוודיות שזכתה בהן-שזה משהו כמו 160 אלף דולר - היא השקיעה בבניית הכלים.
"מעולם לא עבדתי עם נותני חסויות ומעולם לא עשיתי פרסומות", אמרה ביורק בהקשר המימון העצמי של הפרויקט בראיון למגזין המוזיקה "ספין". "אפל ביקשו ממני בעבר להשתתף בפרסומת שלהם, אבל אמרתי להם,'לא, אני הולכת להיות נאמנה לעקרונות שלי'. אבל ביקרנו אותם כש'ביופיליה' היה כמעט מוכן כי היות שדבר כזה טרם נעשה היינו צריכים לוודא שיש מקום לזה על אייפון או אייפד.
אמרנו,'אנחנו לא פה כדי לבקש כסף. אנחנו רק רוצים לדעת אם המתכנתים שלכם יכולים לסייע לנו'. והם היו מדהימים. אפל מקבלת בזרועות פתוחות אנשים שרוצים לקחת את החידושים שלהם קדימה".
כמו הרבה פרויקטים מפלצתיים אחרים, גם "ביופיליה" לא נולד ככה. "לא התכוונתי שזה יהיה כל כך גדול", אמרה ביורק בראיון ל"ניו יורק טיימס". "אין ספק שזה הפרויקט המורכב ביותר שעשיתי אי פעם. היו איזה 500 אלף אי-מיילים ופגישות".
ביורק אולי לא התכוונה, אבל סקוט סניב, אמן המדיה האינטראקטיבית ומפתח האפליקציות שניהל את הפרויקט, מאמין שהגברת עלתה פה על משהו גדול. "מה שביורק עושה כאן מרגיש דומה מאוד להולדת הקולנוע או להולדת האופרה", התלהב סניב. "אנו נכנסים לעידן האינטראקטיביות. התקשורת הפסיבית, החד סטרית, תהפוך לנקודה על מכשיר המכ"ם של ההיסטוריה האנושית. לביורק היה קונספט שלם ואחיד שבו הכל היה מחובר זה לזה. המוזיקה לא הייתה דומיננטית, הדימוי החזותי לא היה דומיננטי, האינטראקטיביות לא הייתה דומיננטית. הכל עבד יחד כמו בקולנוע או באופרה".
ובעודה מנצלת את העובדה שתעשיית המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה התפרקה ומחפשת לעצמה זהות חדשה ודרכי פעולה חדשות, מנסה ביורק גם לרסק את החומה המדומה המפרידה בין אמנות למדעים. "כשהייתי בת 18 אהבתי מדע, פיזיקה ומתמטיקה", התוודתה . "הייתי די חנונה - הבת היחידה עם הרבה בנים באליפויות שחמט. זה עניין די שכיח אצל מוזיקאים כי האלגוריתמים דומים. אבל, אם להיות כנה, לא הייתי יכולה לפתור היום משוואה".
הפרויקט הגרנדיוזי החדש של ביורק כמובן לא צריך להפתיע. הוא רק עוד צעד בכניסה של ביורק עמוק יותר ויותר למחוזות הקשקוש האינטלקטואלי. ביורק לא תמיד הייתה כזאת, אבל היא כזאת כבר הרבה מאוד זמן. פחות או יותר מאז סוף הניינטיז.
פעם, מזמן, ביורק הייתה מותק של בחורה. היא נולדה ברייקיאוויק, בירת איסלנד, גדלה בקומונה היפית, למדה מוזיקה בילדותה, הוציאה אלבום ראשון בגיל 11, בגיל 14 הקימה להקת פאנק של בנות, ילדה את בנה הבכור בגיל 20 (מאז נולדה לה עוד בת), וכשלהקת האינדי שבה הייתה חברה, השוגרקיובס, החלה להצליח מחוץ לארצה, ביורק הייתה החברה היחידה האמביציוזית מספיק לעזוב את איסלנד על מנת להצליח בעולם הגדול. היא עברה לגור בלונדון, שם נכנסה לסצנה האלקטרונית והוציאה את אלבום הסולו הבינלאומי שלה, Debut, ב-93'. לשיא ההצלחה המסחרית הגיעה ביורק עם אלבום הסולו השני, Post, שיצא ב-95' והניב את להיטה הגדול ביותר, "So Quiet Its Oh", שכיכב גם אצלנו בפרסומת לדיאודורנט או לטמפונים או למה שזה לא היה (ביורק עצמה אולי לא משתתפת בפרסומות, אך כנראה שהיא כן מאשרת שימוש בשיריה למטרות כאלה).
אבל אחר כך העניינים החלו להידרדר. ביורק החלה לערבב בצורה אובססיבית בין גבוה לנמוך, בין אורגני לסינתטי, מערבי ומזרחי, אנלוגי ודיגיטלי, פרימיטיבי ומתקדם, אינטואיטיבי ומחושב, בשר וחלב. מאז שביורק תפסה זווית אמנותית מוגזמת החלו מבקרי התרבות להפוך בשאלה אם מדובר ביוצרת גאונה ומקורית או בסתם נודניקית אובר רצינית. אם כי השאלה היותר בוערת הייתה כיצד הפכה ביורק מהבחורה הכי מגניבה בפופ ליצור בלתי נסבל בזמן כה קצר.
במסגרת הפרסונה היומרנית שהיא פיתחה לעצמה נוהגת ביורק להוציא, לצד אלבומי הפופ שלה, גם פרויקטים אזוטריים יותר באפיקים המיועדים לכך, בלי להטריד בכך את צופי גיא פינס. למשל ב-2005 היא הוציאה פסקול המושפע ממוזיקה יפנית מסורתית ל-Drawing Restraint 9, סרטו הניסיוני של בן זוגה ואבי בתה, האמן מתיו בארני, שבו השניים שטים על ספינת ציד לווייתנים יפנית ועורכים טקס שתיית תה. זה היה פרויקט שיועד לחובבי אמנות, עכברי סינמטקים ומעריצי מוזיקה אקספרימנטלית, ולהם הוא התאים. הבעיה מתחילה כשביורק מנסה לשלב בין עולם הפופ לעולם האמנות. וזה בדיוק מה שקורה ב"ביופיליה".
אין ספק שביורק השקיעה כאן מחשבה, כסף ועבודה בניסיון לנסח הצעה ממשית ליצירת אלבום-פלוס המתאים למאה ה-21. גם העובדה שחלק ממנו הולחן והוקלט על אייפד היא נחמדה (אם כי דיימון אלברן כבר הקליט בשנה שעברה את האלבום של הגורילאז, The Fall, על אייפד). אך מהטעימות המוזיקליות שכבר ניתן לשמוע מהאלבום החדש, נראה שהמוזיקה עצמה לא עומדת בסטנדרטים המתקדמים שביורק הציבה לעצמה. קשה לקבוע בוודאות לפני שהאלבום יוצא, אבל נדמה שהמוזיקה המסתורית, האווירתית והקצת קריפית שהוא יכלול, לא תהיה שונה באופן מהותי מדברים ששמענו מביורק גם קודם.
יש שיגידו שאחרי Volta ביורק מתחילה לחזור לפורמה. מצד שני, האם פרויקט שחושב קדימה לא צריך גם להישמע כך? יש מצב שלחובבי האפליקציות מציעה כאן ביורק שעות של כיף חינוכי, אבל עושה רושם שמהמוזיקה החדשה שלה אין סיבה אמיתית להתרגש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם