יש חיים בשוליים: על האלבום של תמר אייזנמן
תמר אייזנמן לא מתחנפת לקהל עם להיטים ולכן לא פורצת למיינסטרים. אבל לא נראה שאכפת לה
תמר אייזנמן, ''Time for Creation'', אן אם סי יונייטד
הריכוזיות מעיבה. תמר אייזנמן אורי בהט
ב"Time For Creation", אלבומה השלישי של אייזנמן, היא חוזרת לפולק סטייל אידי בריקל וריקי לי ג'ונז האהוב עליה כל כך לצד עבודה עם המון כלי נשיפה שמקנים לאלבום ניחוח ביג בנד מובהק. תהליך הניסוי והטעייה של אייזנמן מתחיל בעוצמה עם שירים כמו I Grow ו-Tobacco Store שבהם הנגינה הווירטואוזית של גל דהן (סקסופון) ומעין מילו (טרומבון) מעניקים לפאנק של אייזנמן גוון ג'אזי.
ב-Boy Electric זה כבר מתפתח לסווינג בנוסח אולמות הריקודים הסלוניים, בלי לאבד את הטאץ' האקספרמינטלי של אייזנמן על הגיטרה ושל מיקי ורשאי המחונן על הבס. ב"Creation" היכולות שלה מגיעות לשיא עם שילוב מילים ולחן שגדול מסך חלקיו.
לצד אלה היא נותנת עוד מהפולק המלטף שכל כך מאפיין אותה ב-Night and Day וב-Say it על השירים הנהדרים מעיבה במקצת הריכוזיות של אייזנמן, שמקפידה לכתוב, להלחין ולהפיק בעצמה את החומרים שלה. לעתים מתקבלת תחושה שהיא כה שקועה בעצמה ובמוזיקה שלה, שהיא לא לוקחת דקה להקשיב מה קורה בחוץ. אז נכון שהאינדיבידואליות שלה מעוררת הערצה ונכון שצריך להצדיע למי שמתרכזת בעשיית מוזיקה נפלאה ולא בשיקולים מסחריים. מצד שני, זה בדיוק מה שמפריע לה להפוך לאייקון מוזיקה ישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם