בלי מכשולים: על ההופעה של אינטרפול
ההופעה של אינטרפול בישראל אמש (שלישי) היתה סוחפת ומרגשת עם שיא אחד ארוך שהחל בערך בשיר החמישי ונמשך עד להדרן המשולש. ותודה גם לחימום של כרמלה גרוס וגנר
אינטרפול בישראל, 30.8, גני התערוכה, תל אביב
לא ברור אם הקהל שמילא את ביתן 2 בגני התערוכה ציפה יותר לאיחוד ההיסטורי של כרמלה גרוס וגנר, מלהקות האינדי היותר איכותיות שצמחו כאן, או להופעה של להקת הפוסט-פאנק הניו יורקית, אינטרפול. אין ספק שערן צור וחבריו להרכב- אורי פרוסט על הגיטרה, אורי בלק בתופים ואבשלום כספי על הקלידים- ניפקו את אחד החימומים הכי מוצלחים של הקיץ. בפעם הראשונה בהופעה, היה נדמה שהקהל רק התמעט לקראת המופע המרכזי.
גרוס וגנר סיפקו את התיאבון של הקהל עם כל הקלאסיקות שלהם מתוך אותו אלבום מופתי, "פרח שחור", כולל "נשים כותבות שירה" ו"תמונה אימפרסיוניסטית". ערן צור, גם אחרי גיל ארבעים ועם משפחה וילדים, מצליח לשמור על סקס אפיל נוטף זימה, שנשאר אלטרנטיבי גם כאשר הוא חי ביומיום שלו בצפון ת"א. נותר רק לקוות כי האיחוד הזה הוא תחילתה של חזרה לפעילות עבור הלהקה המצוינת
אינטרפול, שהגיעו לארץ אחרי סיבוב בינלאומי עמוס בפסטיבלים הגדולים של אירופה, התחילו את הערב מעט מנומנמים ואדישים. החום של הקהל גרם בסופו של דבר לסולן הניו יורקי, פול בנקס, להתמסר. העזיבה הטריה של הבסיסט והקלידן של הלהקה, קרלוס דנגלר, לא הורגשה כמעט בכלל והלהקה נשמעה מצוין כאשר ברנדון קרטיס ודיויד פאז'ו ממלאים את מקומו במקצועיות וברגש.
אמנם לא נרשם כמעט מגע בין חברי הלהקה - כל אחד היה די חצוב בפינה שלו ועשה את הדבר שלו - אבל את זה גם אפשר לייחס לפוזה הקולית של הפוסט-פאנק של סוף שנות ה-90, שמנסה להמשיך את דרכם של ג'וי דיויז'ן שהיו ידועים בסגנון האינדיבידואליסטי בהופעות שלהם.
ההופעות של כרמלה גרוס וגנר ואינטרפול הוכיחו שיש קהל ישראלי שצמא למוזיקת רוק איכותית. הערב הקהל הזה סוף סוף זכה שיקחו גם אותו ברצינות ויעניקו לו טראנס מוזיקלי, אורבני, אפל וסוחף כמו שמגיע לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם