בייבי בום: 20 שנה ל-"Nevermind"
"Nevermind", התינוק הראשון של דור האיקס (והשני של נירוונה), הביא לעולם את בשורת הגראנג' ודחק את השוליים למרכז. עכשיו הוא חוגג יום הולדת 20 (ועדיין מרגיש כמו ילד)
דייב גרוהל: "זה קרה באופן לגמרי טבעי. לא היה איזה הייפ מאסיבי".
קורט קוביין: "לא הייתה פה איזו השקעה ענקית של מיליונים בקידום של האלבום. זה פשוט קרה".
(ינואר 1992. נירוונה מדברים על ההצלחה המפתיעה של "Nevermind" בדיסק של הראיון הרשמי היחיד של הלהקה, "Nevermind it's an Interview")
ב-24 בספטמבר 1991 הוציאו נירוונה את "Nevermind" ועשו את מה שאף אחד לא ציפה מהם לעשות: לכבוש את העולם. בדיעבד קל לשים את האצבע על סוד הקסם של האלבום השני: הוא הכיל אסופה של שירי פופ מעולים וקלים לזמזום- "Lithium" ,"Come as You Are" וכמובן "Smells Like Teen Spirit"; שומעים בו את הדיסטורשן של נירוונה, אבל גם את הנגיעות של המפיק המוזיקלי, בוץ' ויג, שניקו את הסאונד וניפחו אותו כך שלא ירתיע את הקהל הרחב.
אבל בזמנו ההצלחה של האלבום השני של נירוונה הייתה מפתיעה. מאוד מאוד מפתיעה. נירוונה, שהוקמה באברדין, וושינגטון, לקראת סוף האייטיז, הייתה עד אז להקה קטנה ומאוד לא מסחרית שפעלה בסצנת הרוק האלטרנטיבי שהתגבשה סביב הלייבל הסיאטלי סאב-פופ. רק שנתיים קודם לכן הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, "Bleach", ששמו נלקח מכרזה המייעצת לצרכני הירואין לחטא את המחטים לפני ההזרקה.
"Bleach" הופק בעלות של 606 דולר, סכום שבקושי מספיק להפקת שיר של תיכוניסטים בטג'יקיסטן. האלבום נמכר ב-40 אלף עותקים - מספיק כדי לכסות את ההשקעה, אבל ממש לא מספיק כדי לגרום למישהו להאמין שכעבור שנתיים הלהקה הזאת תשנה את העולם. גם חברי הלהקה עצמם לא האמינו שזה יקרה. "אנשים אמרו לי 'כן, התקליט שלכם, אני חושב שאתם תגיעו לפלטינה', ואנחנו אמרנו: 'נו באמת, בנאדם, אתה יודע, אם נגיע לזהב זה יהיה מדהים'", סיפר פעם הבסיסט קריסט נובוסליק.
אבל לא רק ש"Nevermind" הגיע לזהב (מכירות של 500 אלף עותקים) ולפלטינה (מיליון עותקים), הוא
אבל זה לא רק בגלל שיר כזה או אחר. בעוד מרבית הז'אנרים הפופולריים של האייטיז התאפיינו בסגנון מיופייף, מפונפן ומנצנץ, נירוונה הולידו את הניינטיז. הם היו ההתגלמות המוחלטת של בני דור האיקס - המוזנחים, הקולים, הסלאקרים העצלים, שנטשו את הקרייריזם והקפיטליזם הבוטה של האייטיז בידיעה שממילא אין עתיד. אין ספק, לנירוונה היה האפיל, האטיטיוד והלוק הנכון לזמנם.
בביוגרפיה של הלהקה, "Nirvana Come as You are: The Story of", הסביר מייקל אזרד את סוד ההצלחה של האלבום: "זו הייתה מוזיקה שנעשתה על ידי, עבור ועל אודות קבוצה חדשה של אנשים צעירים שפסחו עליהם, התעלמו מהם והתנשאו עליהם".
הזרעים למהפכה של נירוונה ניטעו על ידי להקות אינדי שצמחו באייטיז - תור הזהב של הלייבלים העצמאיים - וקיבלו חוזים בחברות תקליטים גדולות. ריפלייסמנטס, האסקר דו וסוניק יות' עשו את זה לפניהם, רד הוט צ'ילי פפרס ו-REM עשו את זה במקביל. לפעמים הם הוכיחו את עצמם כלכלית אך נכשלו מבחינה אמנותית. בפעמים אחרות המעבר לווה גם בהישג אמנותי בלתי מבוטל, כמו האלבום "Goo" של סוניק יות'.
לסוניק יות' היה גם קשר ישיר להצלחה של "Nevermind". כשחברי להקת הנויז הניו יורקית חתמו בחברת דיוויד גפן, הם דרשו לאפשר להם להביא עמם להקות אלטרנטיביות אחרות. סוניק יות' הביאו את נירוונה, והיוו עבורם מודל. כמו גיבוריהם, גם נירוונה רצו להוציא אלבום בחברת תקליטים גדולה ולהפוך ללהקה אלטרנטיבית ענקית. מה שהם לא חלמו זה שהם יהפכו ללהקת מיינסטרים ענקית.
אבל בסופו של דבר נירוונה נהפכה ללהקת האינדי הראשונה שפרצה ללב המיינסטרים. לא פעם קרה שלהקת אינדי פרצה לרגע והביאה אותה באיזה להיט מצעדים מקרי, אבל חציית גבולות ברורה ובוטה כל כך מהשוליים למרכז מעולם לא נראתה קודם לכן.
"ההצלחה קרתה כל כך מהר", סיפר דייב גרוהל, המתופף של נירוונה. "הדבר המצחיק הוא שעדיין ניגנו בהופעות מול 700 או 800 איש כשכבר היה לנו תקליט זהב. עדיין נסענו להופעות בטנדר כשכבר היה לנו אלבום פלטינה. עדיין גרתי בחדר האחורי בבית של חברים כשכבר מכרנו 10 מיליון אלבומים. זה לא היה איזה סיפור בלינג מטורף בן לילה סטייל אם.סי האמר. אני חושב שכולנו היינו בהלם אחרי שזה קרה. הלכתי לבניהאנה (מסעדת גריל יפני - ד"ק) עם כרטיס אשראי, ואמרתי לעצמי, 'או מיי גאד, הדבר הזה עובד!'".
“Nevermind” שינה לא רק את הרגלי התזונה של גרוהל, אלא גם את מפת הפופ העולמית. הוא שהוליד את הגראנג', שהשתלט על המצעד האמריקאי במחצית הראשונה של שנות התשעים, זלג לתעשיית הקולנוע והשפיע על עולם האופנה. אבל נירוונה לא רק עיצבו את שנות התשעים, הם גם שינו את תעשיית המוזיקה לנצח: האלבום מוטט את הדיכוטומיה בין מרכז לשוליים, בין מיינסטרים לאינדי, בין מצעדי הפזמונים לגטו של המוזיקה האלטרנטיבית.
נירוונה הפכו את הרוק האלטרנטיבי לסחורה חמה ובכך נישלו אותו מהאלטרנטיביות שבו. יש כאלה שחושבים שזה עשה טוב לעולם המוזיקה, אחרים מאמינים שזה הרג את הרוק האלטרנטיבי לכמה שנים טובות, אם לא באופן סופי. מה שבטוח זה שאחרי נירוונה אינדי כבר לא היה אינדי והשוליים כבר לא היו בשוליים. כל הערכים הישנים התבלבלו, והיו אנשים שלא יכלו לעמוד בזה. אחד מהם היה קורט קוביין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם