תראו אותם: ראיון מיוחד עם הקספרים
"מופע הארנבות של דוקטור קספר", אולי הלהקה היחידה שגורמת לכם להרגיש קלילים בלי להרגיש טיפשיים, סוגרת שני עשורים ומוציאה אלבום חמישי. בראיון מיוחד מדברים שי להב ואורן ברזילי על הזוגיות המוזיקלית בצל המחלות, הכישלונות והמעריצות
והנה בתחילת הראיון עם הקספרים אני מגלה להם ידיעה מרעישה: סבא-רבא של אשתי יעלי היה ד"ר קספר! ולא סתם ד"ר קספר, אלא כזה שזכה אפילו לערך משלו בויקיפדיה: דוקטור ליאופולד קספר, מומחה מוערך בתחום האורולוגיה, נולד בברלין ב-1859 ומת כמה חודשים לפני גיל מאה, ב-1959. דוקטור קספר הזה אמנם התמקד בבעיות בדרכי השתן, אבל גם לו היה קשר לשירה: בין הפציינטים שלו נמנה המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
שנים רבות לאחר שדוקטור קספר האורולוג ביקש בקליניקה בברלין מביאליק להוריד את תחתוניו, התפשט חבר "דוקטור קספר" אורן ברזילי בהופעות הבלתי נשכחות ההן בניינטיז, שגילו תחתונים אדומים ועליהם ארנב. כן, אחרי שחגגנו 20 שנה ל Nevermind, של נירוונה הגיע הזמן לחגיגה אחרת שמריחה כמו רוח נעורים: "מופע הארנבות של דוקטור קספר", אחת הלהקות הישראליות הכי כיפיות שצמחו כאן, מציינת 20 שנה להיווסדה ולהופעה הראשונה שלה, שהתקיימה באוקטובר 1991. היום ממש היא מוציאה את אלבום האולפן החמישי שלה, "בן חורג" שמו (בחברת "היי פידליטי"), וההשקה תתקיים הערב (שישי), בהופעה חגיגית במועדון הבארבי. אחח, הזמן רץ כשארנבים. לשי להב מלאו השבוע 43, אורן ברזילי כבר בן 38.
כשהתחלתם הייתם בגיל של המעריצים שלכם, וחלק מהקהל שלכם היום עוד לא נולד בזמן שהתפרקתם.
להב: "ותק של 20 שנה זה משהו שאי אפשר לקנות בכסף".
ברזילי : "אנחנו צעירים מספיק בשביל ליהנות מזה, ומבוגרים מספיק בשביל להעריך את זה".
הם היו נערי הגראנג', הושפעו מהמוזיקה האמריקאית של התקופה, אבל בנו את עצמם בעזרת "כנופיית חולון" (שום קשר למרגול). "חולון זה חמולות, ואף אחד לא סיים שם בית ספר. כולם עברו לאנקורי", אומר ברזילי. "עידו סער מסוליקו גם למד שם. הוא לקח את הדמו שעשינו אצל שי, וזה איכשהו התגלגל בין הכיתות עד לאלפיים אנשים ברוקסן".
להב: "היו מאות העתקות של הקסטה הזאת עם הסקיצות הביתיות. אורן למעשה המציא את היוטיוב בשנת 1991. אז קראו לזה דאבל קאסט. היינו באים לאנקורי בהפסקות עם פליירים, ואנשים עשו אטנדינג". ברזילי: "הדרך שבה להקות היו צוברות אז ניסיון היתה הרבה יותר נכונה ומחמיאה למוזיקה מאשר עכשיו. היום יש כל כך הרבה פרמטרים ללהקה צעירה או אמן צעיר שהם צריכים להתעסק בהם, שאין להם את האבולוציה הטבעית להתפתח".
יום שני, אוקטובר 1991, מועדון "העלייה השנייה" בתל אביב. הקספרים, בהופעה הראשונה בחייהם, מול כמה אנשים בודדים. פלקטים עם קולאז'ים שהכינו בעצמם מפוזרים על הבמה, מחשב אטארי 1040 עם מסך מנגן את הפלייבק. ברזילי אוחז בגיטרה, בשלב זה עדיין נמנע מלשיר, להב מספר בדיחות.
"זו הייתה הופעת וגאס. שרנו 25 דקות, עשינו הפסקה, ושוב הופענו 25 דקות", אומר ברזילי. "עשינו את אותם שבעה שירים פעמיים", נזכר להב. "אני זוכר שחזרנו לבית שלי במיניבוס קו ארבע, ואורן היה מאוד סקפטי. הוא אמר לי: אתה חושב שזה ילך? אמרתי לו: כן. והוא אמר: לא נראה לי". הם התחילו להופיע במקום כל יום שני, וכך נולד השיר "יום שני השמח". להב : "תמיד
האלבום הראשון, "מופע הארנבות של ד"ר קספר", יצא ב-1993 עם גרסת כיסוי רוקרית ל"בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל ולהיטים כמו "בואי דינה" ו"כל יום", וזכה להצלחה גדולה, שטל גורדון היטיבה להגדיר בטור שלה באתר "הבמה": "להרגיש קלילה בלי להרגיש מטופשת". האלבום השני, תחת השם המפתיע "מופע הארנבות של ד"ר קספר - השני", הצליח פחות, וכלל את השירים "אהובתי השונה" ו"ימות הקיץ".
לקראת הקלטת של האלבום השלישי, "הו הו", ברזילי קנה מגבר גיטרה של "מרשל". הוא כמעט לא הספיק להופיע איתו. את האלבום ברזילי החשיב כ"קרם דה לה קרם של הלהקה מבחינת כתיבת שירים והעיצוב כלהקה", אבל הוא נכשל בענק בזמן אמת. זה העליב וכאב מאוד לחברי להקה. לאחר הופעת הפרידה בלוגוס בינואר 1996 ופירוק הלהקה, ברזילי עטף את המגבר, אטם אותו יחד עם העלבון והסתיר אותו בחדר נעוריו בבית הוריו.
ברזילי עזב לארצות הברית ("נעלבתי והייתי צעיר מספיק להתחיל מחדש", הוא אומר). בניו יורק הוא למד טכנאות סאונד. בתל אביב, שי להב הפיק ובנה את מוצר הפופ "היי פייב" ("עשיתי את היי פייב כדי לנקום בתעשייה שסילקה אותנו בבושת פנים, הבאתי להם את הדבר הכי מעצבן בעולם, כדי לנפץ את הבועה המנופחת של שנות התשעים", אומר להב). ובחולון המגבר העלה אבק. רק כעבור שנים רבות, השירים מהאלבום השלישי "אחלום לנצח" ו"תראו אותי" הפכו באיחור גדול ללהיטים. אבל העצב על הכישלון בזמן האמת נותר.
ברזילי חזר אחרי שמונה שנים לארץ, וב-2004 רגשה התעשייה: הלהקה מתאחדת. מהרכב האלבום הראשון נשארו המייסדים, הסולנים, היוצרים והכוח המניע, ברזילי ולהב (נשארו בחוץ: איציק רייזנברג הבסיסט שחזר בתשובה, וצביקה כהן, שמנהל רשת בתי מלון בניו יורק). האבולוציה הובילה לאלבום הופעה שעורר התלהבות, ולאיחוד נוסף ב-2005. ב-2007 התאחדו בשלישית, שנתיים לאחר מכן הוציאו אלבום מקורי רביעי (וראשון מזה 13 שנה), "סוף לא טוב", שזכה לביקורות טובות. מאז הם ביחד.
לא מזמן, ביום הראשון של הקלטות אלבומם החמישי שיוצא היום, חזר ברזילי לבית הוריו, שלף מהחדר את המגבר הנשכח והביא אותו לאולפן. אתו הוקלטו כל הגיטרות והקלידים. "פתיחת עטיפת המגבר היתה כמו פתיחת צלקות ישנות של כשלון האלבום השלישי", אומר ברזילי. "עכשיו, אחרי חמש שנים, כשסוף סוף הלהקה מוערכת, יש הופעות וזכינו בכבוד הכי גדול לאמן, להתפרנס מהאמנות שלנו, אז הגיע הזמן לפתוח את הצלקות הישנות ולאחות אותן, מתוך עמדה של כוח וניצחון, לא מעמדה של זנב בין הרגליים".
עדיין יש בכם כעס על התעשייה ורצון לנקמה?
להב: "אין בי יותר כעס על התעשייה, כי כבר אין תעשייה. אין על מי לכעוס יותר. משנת 92' עד היום נעלם 90 אחוז מהכסף של תעשיית המוזיקה, במוזיקה ובהופעות. יכול להיות שהכל עבר למוזיקה המזרחית ול'כוכב נולד'. הגענו למקום מבורך עצמאי שבנינו לעצמנו, שקועים בעולם פרטי. אתמול, למשל, נסענו מירושלים לתל אביב באוטו של אלון שפני, שותפנו באלבום החדש, עצרנו בדרך במין סוג של אבו גוש, ושאלנו את עצמנו מה הסינגל הבא שאנחנו מוציאים לרדיו. עכשיו תבין איזה כיף, שלושתנו זה כל הפורום, יושבים על חומוס, רואים את הנוף ומחליטים ביחד. פעם, כשהיינו בחברת
תקליטים גדולה, היו ישיבות צוות של איזה עשרה אנשים שלכל אחד היה מה לומר. יושבים שלוש שעות במשרד עם שולחן ארוך ובורקס וכל אחד חייב להגיד איזה שיר לדעתו צריך להוציא. והאמן יושב ועוברים לו מעל הראש, והוא צריך להיאבק כדי שישמעו את דעתו. ככה קרה שהלהיטים 'תראו אותי' ו'השיר שלי' לא נבחרו לצאת כסינגלים. אבל מזה שנתיים אנחנו מנהלים את עצמנו לגמרי. הכל בשליטתנו".
"לשחר, יהלי ופיטר! אנחנו מאוד אוהבות אתכם ונשמח אם תקדישו לנו את השיר 'הכל יהיה בסדר'", כך נכתב באחרונה בפתק שמעריצות צעירות העבירו במהלך הופעה לחברי להקת "מוניקה סקס" (שחר אבן צור, יהלי סובול ופיטר רוט), ושהגיע לידי הח"מ בדרך לא דרך. השיר שהן ביקשו מהלהקה הוא כמובן הלהיט האחרון של "מופע הארנבות של דוקטור קספר".
האנקדוטה הזאת מסמלת את העובדה המרה, שגם אחרי 20 שנה, הלהיטים של "מופע הארנבות של דוקטור קספר" אינם מזוהים עם שם הלהקה ועם הפנים של סולניה. "זה מפריע לנו שאנשים לא יודעים שאנחנו שרים את כל השירים האלה, כבר שנים אנחנו משתגעים מזה שלא מזהים אותנו", אומר להב. "תשאל את יהודה סעדו מי שר את 'תראו אותי', השיר שלו עשה גרסת כיסוי בגמר 'כוכב נולד'", אומר ברזילי, "הוא לא יידע. זה מוזר".
למה בעצם?
"אולי בגלל שבתעשייה המקומית, כבר אין יותר פורמטים ויזואליים כמו הקליפ ותוכניות טלוויזיה שמארחות אמנים".
כנסיית השכל, להקה מוערכת שהתחילה את דרכה בתקופה שלכם, מצליחה לסגור הרבה יותר הופעות פרטיות מכם.
להב: "הם עשו אלבום שמאוד הצליח. בטח גם אנחנו נקבל פתאום מתישהו את השנה שלנו, שכולם יגידו שהאלבום הזה הוא הדבר. אריק שרון אמר: החיים זה גלגל ענק, אתה צריך להישאר על הגלגל מספיק זמן כדי להגיע לטופ".
ברזילי: "הסיבה היא חוסר עקביות שלנו. יש לנו הפסקות גדולות מדי בין התקליטים. ואולי זה גם בגלל שקספר, כמה שזה מיינסטרים, זה עדיין בן חורג, כשם התקליט החדש. כי יש הרבה דיסטורשן בהופעה. זה לא ההופעה הכי נעימה בעולם, זה לא הופעת ישיבה, מאוד קשה לבלוע אותה אם אתה לא בגיל מסוים. אבל הלוואי ויהיו לנו יותר הופעות סגורות".
לא בא לכם להתפתח מעמדת להקת המועדונים ולהופיע בקיסריה?
להב: "אתה יכול להחליט שאתה שם 200 אלף שקל, ועושה הופעה בקיסריה שתהיה מלאה. תפסיד המון כסף, אבל כל התעשיה תגידמ'בואנ'ה, הוא מופיע בקיסריה'. אנחנו לא מתעסקים בבולשיט כזה, אם אין קהל אמיתי שרוצה לראות אותנו במקומות של אלפי אנשים".
האיחוד הראשון של הקספרים, ב-2004, נערך במסגרת הופעת הבכורה של אלבום הסולו של להב, "אדוני הממון". האלבום לא זכה להצלחה גדולה, אבל שיר מהאלבום, "המפלט האחרון", הפך להיות בשנים האחרונות ההמנון של אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל, ששינו את מילותיו. בתחילת השנה הוקלטה ויצאה בחברת "היי פידליטי" גרסת האוהדים לשיר הזה. לפני שנה יצא אלבום הסולו הראשון של אורן ברזילי, "Demons Joy Blizzards Sorrow". הוא נוצר לאחר שהשתקם ממחלת עצבים נדירה שבה לקה שנתיים קודם לכן, וגרמה לו לשיתוק מכף רגל עד ראש.
סביב האלבום, וההופעות הביתיות שליוו אותו, נוצר הייפ תקשורתי לא קטן. בתוך כך, פרצופו של ברזילי הפך למוכר יותר באופן יחסי מבין הקספרים, בעוד בעבר להב היה הפרצוף המזוהה יותר עם הלהקה. "זו אבולוציה בריאה של להקה", אומר ברזילי. "ברגע שהכוכב זורח מעל מישהו ספציפי, צריך לתת לו לזרוח. ברגע שהוא סיים לזרוח, הוא צריך לדעת להחזיר את זה חזרה. כי הכל נשאר במשפחה. אם האבא עושה את הכסף באיזושהי תקופה, או האמא עושה, זה לא משנה, הכל נשאר במשפחה. וזאת משפחה בריאה".
להב : "לי מאוד נוח לפנות את הפרונט לאורן. עכשיו אלה השנים שזורחת עליו השמש".
ברזילי: "הייתה שיחה מאוד ברורה בינינו, שבה אמר שי: אני אשמח לנגן קלידים ולא לעמוד עם המיקרופון. ואני אמרתי: אני אשמח להוריד ממני את הגיטרה ולהיות פרונטמן. שייק און איט, מאדר פאקר".
ובכל זאת, שי, לא קינאת באורן כשאלבום הסולו שלו הצליח יותר משלך?
"ממש לא. להפך, יש גאווה. המקום היחיד של אי הנוחות נוצר כשהרגשתי באיזשהו שלב שזה בא אצל אורן במקום לעשות דברים של קספר. רק אז זה הפריע לי. אפשר לעשות גם וגם. צריך להחזיק את להקת האם, כי היא נותנת לנו המון ביטחון והמון גב כדי לעשות את שאר הדברים האלה".
זה לא יכול להיות כל כך פשוט. איך סובלים אחד את השני כל כך הרבה שנים?
להב: "היו הרבה צרחות ואמרנו אחד לשני את הדברים הכי איומים בעולם. אבל הכל".
ברזילי: "אני מאוד קשה עם שי, עם כל תנועה שלו על הבמה. אני מאוד מעליב אותו. ואפילו לא טורח להתקשר להתנצל".
להב: "אתה בכלל בנאדם מאוד ביקורתי. אתה אומר לכל אחד מה אתה חושב עליו".
ברזילי : "הכי נוח לחיות עם אנשים כמוני, כי אתה יודע בדיוק איפה אתה עומד".
להב : "אצלי זה בדיוק הפוך. יכולים לעבור חודשים עד שאורן יבין שמשהו ממש מפריע לי".
ברזילי : "היו הרבה רגעים בעיתיים. אבל יש איזו כימיה טבעית בינינו, שלא צריך לגעת בה. העבודה הכי קשה היא פשוט לא להפריע אחד לשני. כי הדברים קורים מעצמם, והיו כל כך הרבה תהפוכות בלהקה. שי היה עם מיקרופון ואני הייתי עם גיטרה, אני בלי גיטרה ושי עם קלידים. כל אחד התבגר לתוך מקום שנכון לו".
להב : "כמעט כל דבר שעובר בינינו מתגמד כשאנחנו נזכרים איזה דברים גדולים עשינו ביחד".
בהמשך הראיון מודה להב שבעצם גם הוא יודע "לפתוח את הג'ורה" שלו לא פעם. "יש בי את דמות שנקראת זאביק, שאתה לא רוצה לפגוש אותה. היא דמות נוראית. כשהיא יוצאת, זה ילד בן שנתיים-שלוש שיכול להרוס את העולם כשהוא כועס. השיר 'בן חורג' באלבום החדש כתוב בין היתר על זאביק. על הצד בי שמרגיש שדופקים אותו ועושים לו עוול".
גם בסגנונם המוזיקלי הם שונים זה מזה. להב אומר שמה שהוא הכי אוהב זה את השירים היותר מכוסחים, רועשים ומלאי דיסטורשן; ברזילי אומר שהוא הכי אוהב בלדות. אבל אהבות לחוד ומציאות לחוד. בפועל, ברזילי הוא הרוקר שמפגיז עם הגיטרה וצורח "את לא מבינה" בגרסת הכיסוי ל"בשמלה אדומה" שנחרתה עמוק בתודעת הרוק הישראלי, ולהב הוא האיש שעשה את מוצר הפופ המסחרי והמהונדס להחריד ששמו "היי פייב".
בדומה לשלום חנוך, גם להב וברזילי לא הופיעו אפילו פעם אחת במחאה, לא ביחד כקספרים ולא לחוד. זאת למרות שלהב אוחז בשיר מעולה, "אדוני הממון" שמו, שכתב דן תורן ומככב באלבום הסולו שלו הנושא את אותו שם. השיר יצא שבע שנים לפני פרוץ המחאה, ויכול היה להלום אותה מאוד, שלא לומר להפוך להמנון שלה. הוא כולל בין היתר את השורות: "אדוני הממון בעלי המדינה, אני לא מאמין לכם לאף מילה", "אתם צריכים אותנו, זאת השיטה, בלעדינו אתם לא שווים יריקה, נאמנים גדולים רק לחשבון הזר, ואז מוכרים לנו שהעולם אכזר", ו"העשירים מתעשרים העניים מתענים".
חבל שלא הופעת עם השיר הזה, אני אומר ללהב. "פנו אלינו כמה פעמים, אבל היינו בתוך ההקלטות, לא היתה לנו אפילו דקה", הוא משיב. "אני תומך ברעיונות ובאידיאלים של המחאה. יש לי ביקורת פה ושם על הדרך, על הצורה ועל פוליטיזציה שנכנסת לזה, אבל בסופו של דבר המטרה טובה ומבורכת. אני שמח ששבע שנים אחרי שהוצאתי את אדוני הממון אנשים הבינו על מה מדובר. אני מחייך מתחת לשפם ואומר: אמרתי לכם".
מה השתנה והתחדש בקספרים, אני שואל אותם. "את האלבום החדש הקלטנו כך שלכל אחד מהנגנים אין יותר משני טייקים, כולל התופים, כדי לשמור על הטריות", אומר ברזילי, "כי יש לנו בעיה עם תקליטים אובר מופקים. אין להם חיי מדף ארוכים. הלכנו על קונספט הכי בייסיק, הכי אולד סקול שיש. איך שהסטונז היו מקליטים".
למרות הניים דרופינג של אגדת רוק בינלאומית, להב מבהיר: "מה שהבנו בקשר אלינו זה שבשנות התשעים היינו תשעים אחוז חו"ל ועשרה אחוז ישראל. עכשיו אנחנו מעדיפים להיות תשעים אחוז ישראל ועשרה אחוז חו"ל, במרכאות כפולות". "מה שעוד השתנה בנו היום", מוסיף ברזילי, "זה שאנחנו פחות להקה של גימיקים. פעם היה לנו הרבה סימפולים, וכל התלבושות האלה למשל".
מה שעוד השתנה הוא ההרכב: בגלגול הנוכחי הצטרף ללהקה הגיטריסט אריאל פוליאקוב, בנו של פולי ז"ל ואחיה של יעל פוליאקוב. אני שואל אם הייתה פה גם מחשבה יחצנית. "אמרנו לעצמנו", מגיב להב בחיוך ציני, "אנחנו חייבים להביא בן של מישהו מפורסם. עברנו על כל המפורסמים. היו כמה מועמדים. אלישע בנאי. בועז בנאי. בסוף בחרנו באריאל. ועכשיו ברצינות, הוא כישרון על, בנאדם מקסים. הוא ירש את כל הכריזמה מאבא שלו".
פוליאקוב נכנס לתפקידו של ברזילי, שבאלבום החדש כבר לא מנגן בגיטרה, מלבד שני סולואים. פוליאקוב גם כתב והלחין את השיר "נמאס לי" מתוך האלבום. שיר אחר, "אף אחד לא גר כאן יותר", מסכם את הפרידה של ברזילי מאשתו; ושיר שכבר הושמע לא מעט ברדיו הוא "הכל יהיה בסדר". נדמה כי השיר מבוסס על נוסחת הכניסה לפלייליסט: יש בו את מידת השמאלציות הגלגלצית המתבקשת, כולל שם סכריני המשדר אופטימיות כמו שבתחנה הצבאית אוהבים (ע"ע "עכשיו טוב" של גלעד שגב, "פשוט וטוב" של מיקה קרני, "יום חדש נפלא" של אריק ברמן ועוד).
ברזילי אומר ש"השיר נכתב לפני שמונה שנים בניו יורק מתוך געגועים אדירים לארץ", וקשה שלא להיזכר בבועז שרעבי, שיצא לגלות בארצות הברית בשנות השמונים ויצר משם את לחן השיר "אצלי הכל בסדר" ואת הצירוף הזה בן שלוש המלים (את שארית השיר חיברה שמרית אור), לדבריו מתוך געגועים לארץ. כנראה שפיצחנו סופית את הסוד ליצירת להיט.
מחוץ לקספרים, ברזילי מתחזק קריירת סולו בהופעות ובעבודה על אלבום סולו שני, ושי להב עובד בימים אלה עם שי להב אחר, העיתונאי והתסריטאי, על אלבום קונספט משותף המבוסס על סיפור של סערה גדולה בחיי נישואין. השניים (שרבים עדיין חושבים שהם אותו אדם) שוקדים יחד גם על פרויקט מוזיקלי תיאטרלי שמבוסס על שירי האלבום. כמו כן הוא הפיק את האלבום של הזמרת ליברה, שם הבמה של אשתו, יפעת נח להב, וכן את האלבום של להקת "כתם".
אומרים שרגע לפני המוות אתה רואה סרט עם הבסט אוף של חייך. איזה סצנות מהווי הקספריים ישרדו את שולחן העריכה ויכנסו לסרט ששלכם לפני שתתפגרו?
ברזילי: "בסרט שלי יהיו בוודאות שני רגעים. אחד מהם התרחש ב-93', כשעשינו קמפיין יחצני לפני יציאת התקליט. נכנסנו אנונימיים כמעט לגמרי לוואן עם היחצנית, נסענו בכל הארץ לראיונות בתקשורת. כעבור כמה ימים אני מגיע הביתה לחולון בשישי בבוקר, פותח את כל העיתונים וקולט שהפכנו לסופר סטארז בן לילה. באותו רגע הכל השתנה. רגע אחר התרחש בהופעת ההשקה של האלבום הקודם 'סוף לא טוב', שהייתה ההופעה הראשונה שלי אחרי שיצאתי מהמחלה. באחד השירים ירדתי לקהל, העבירו אותי בין כל האנשים על כפיים, זה היה מדהים".
להב: "הקטע שאני נושא עמי עד היום כמזכרת חיה מהתקופה ההיא היא אשתי יפעת, שאותה הכרתי בתור מעריצה של קספר. אני זוכר את הרגע הראשון שראיתי אותה, שייכנס גם הוא לסרט שלפני המוות, כשירדנו ב-1993 מהופעה בקריות והיא, בת 15, רצה אליי ופרצה את כל מעגלי האבטחה. אני הייתי סנוב, מאוד לא נחמד, ולא דיברתי עם אף אחד, ואורן היה ה'ליידיז מן'. אם אורן התחבר עם מישהו מהקהל, אז סימן שהוא בסדר. יפעת וחברה שלה סומנו על ידי אורן כבסדר, הפכו להיות ידידות של הלהקה, ואחרי שמונה שנים הפכנו חברים, ואחר כך התחתנו. הלהקה הזאת הביאה לי בשנות התשעים את אהבת חיי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם