ממתיק מלאכותי: מה חשבנו על "שלוש"?
לא במפתיע, "שלוש" סובלת מיומרנות ועריכה מגמתית בשילוב עם ליהוק מיינסטרימי וחסר אומץ. אבל אם תתנו לה, אולי תמצאו רגעים קטנים בהם היא תחדור לכם ללב
''שלוש'', ערוץ 2, שבת, 21:00
התוכנית עוקבת אחר שלוש נשים בניסיון למצוא אהבת אמת טלוויזיונית. "שלוש" היא אחותה העשירה והמושקעת של "בקרוב אהבה" - אסתטית יותר, ערוכה טוב יותר וחכמה יותר. "שלוש" מסכמת את כל מה שידוע לנו על עולם הריאליטי כפי שערוץ שתיים וקשת בראשותו לימדו אותנו בשנים האחרונות. בתהליך סינתטי הופך מסע רגשי למחסן כלים של קלישאות אשר כולנו כבר מדקלמים עד זרה. הווילה היא אותה ווילה, מפגשי הדייט הראשוני הוסבו לאודישנים ודיקלומי "עברת לא עברת", אשר היו מנת חלקם של תוכניות כמו "כוכב נולד" ו"מאסטר שף", משתנים פתאום לניסוחי: "אני מוותרת" אל מול "היית יוצא איתי?".
בפרק הבכורה (נטול הפרסומות, יש לציין) עולים בזה אחר זה עשרות גברים ומבקשים להביא נעל שתהלום את הסינדרלה שבבנות. הפריים מתמקד בספה הרחבה בבית אשר עליה ישובות שלוש הבנות המצפות לשיא הרגש. גם אם לא נהיה ציניים, גם אם נאמין לשורת ההבטחה כי זהו מסע של אמת שבאה מהלב ויוצאת אל הלב, קשה לא לחשוב על הימים שילוו את סופה של התוכנית. קשת, הידועה בכך שהיא מותחת את מותגיה וכוכביה עד דק, עשויה עוד לקחת את שלישיית "שלוש" ולהביאן למחוזות ממלכת ההנחיה של התוכנית "יפה לך". יש משהו בדינאמיקה המהודקת של שלוש הבנות על הפריים אשר גורם ללב שלי לנבא שהנסיך אולי לא יבוא אבל תוכנית בת שעה על יחסים עם קצת קליפים, בערוץ הסמוך, יבואו גם יבואו.
ניסיונותיה של "שלוש" לכבוש את ליבנו קשים, מדובר בדבר לא קל בכלל. ראשית, היא חייבת להיפטר ממטען עודף של מודעות עצמית, עריכה מגמתית ויומרנות. קחו את שרית גומז כמשל: אלמנת מלחמת לבנון השנייה ואם לילד בן ארבע. באלמנותה, היא מספקת את מטען הציונות והקונפליקט הלאומי הדרוש לתוכנית שכזו ולשעת השידור שלה. הגבר השני הנכנס לווילה כדי לכבוש את ליבן של הבנות מדבר על המלחמה ההיא, מבלי שהוא יודע מה מעלה התחקיר על גומז ועל סיבות אלמנותה. וכמובן שגם כאן, יד נעלמה של עורך מנסחת את הברור מאליו, הנה גומז תצא ותבקש להתאוורר כי קשה לה, הנה נלווה אותה בלונג שוט אל הים. דווקא בתוכנית העוסקת בדייטינג וחיזור חשוב לתת מקום לניואנסים הקטנים ולדברים אשר מתחת לפני השטח, לא הכל צריך להסביר.
אל גומז מצטרפות למסע קים ומיה. גם שתיהן עשויות ללא חת מחומרים טלוויזיונים
אולם אם נחתוך את כל השטיקים התפאורתיים, אם נתעלם מתהליך האודישניזציה שמנסה "שלוש" לעשות ללב ולחדריו, נגלה כי יש בה נקודות של עומק מפתיעות המנסות לנסח את ההתמודדויות הלא מעטות שחשים רווקים ורווקות: אימפולסיביות, דחייה, הרצון לשדר משהו מסוים כשלמעשה הלב שלי אומר דברים אחרים לחלוטין ועוד ממתקים שהרגש שלנו מספק בחיי היומיום.
כמו כל תוכנית ריאליטי שמכבדת את עצמה משתמשת "שלוש" במתמודדים כבשר תותחים אשר נדחים על ידי הבנות. מדובר בפספוס. יכול היה להיות מעניין לו היו מציגים על המסך מה חושבים הגברים שלא נבחרו, למה זה לא הצליח ואיך הם הרגישו בתוך הסיטואציה ההזויה. מסע הסינדרלה של "שלוש" מתעלם ממאה נסיכים בפוטנציה אשר היו יכולים גם הם לקחת חלק בשיעור "מבוא לחקר הלב" שמנסה קשת להביא לנו.
בסיכומו של דבר, מדובר בסדרה אשר על אף היותה מלאה בכלים מלאכותיים מיותרים המוכיחים שניתן להפוך כל דבר בחיים ל"מסע", יש בה רגעים שיכולים לדבר אמת לאנשים בבית, אלה ואלו שכנראה לא היו עוברים את האודישנים כדי להשתתף בתוכנית עצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם