ג'וני שועלי: ראיון עם ג'ון מאדן
ג'ון מאדן הגיע להתארח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, ומסביר מה הביא אותו לביים גרסה הוליוודית לסרט הישראלי "החוב"
מאדן , במאי "שייקספיר מאוהב" ו"המנדולינה של קפטן קורלי" המתארח בפסטיבל חיפה, בנה על השמש הישראלית הקופחת, זו שמאתגרת את הבמאים המקומיים ושולחת אותם לחפש פתרונות יצירתיים כדי להימנע מפריימים שרופים. מה שנחשב החיסרון הגדול של ישראל בתור לוקיישן היה עבורו יתרון, אלא שדווקא אז נזכרו השמים המקומיים להאפיר.
זה התחיל באחת הסצנות היותר דרמטיות בסרט שצולמה בדרום תל אביב. מאדן הגיע לסט בבוקר ולא האמין למראה עיניו. "השמים כוסו עננים ויצרו אור אחיד וזהה", הוא משחזר בתסכול. המזל הרע פקד אותו שוב כשרצה לצלם סצנה של אירוע חגיגי להשקת ספר בגינת מלון בהרצליה: סופה עצבנית העיפה את השמשיות והשולחנות ואילצה את הצוות לצלם באולם סגור במלון. את סצנת הפתיחה, שפנטז לצלם בשדה התעופה הנטוש בעטרות שליד ירושלים, הוא צילם בשדה תעופה ישן בהונגריה. "במקום חום ישראלי היה שם קור של מינוס 10 מעלות, ובעזרת עבודת מחשב מדוקדקת העלמנו את פתיתי השלג שירדו בלוקיישן".
"החוב" הישראלי נחשב סרט לא מוצלח במיוחד והביא כ-60 אלף צופים לבתי הקולנוע. עלילתו מספרת על שלושה סוכני מוסד צעירים, שני גברים ואישה, שנשלחים בשנות השישים לברלין בזהות בדויה כדי להביא את הרופא של בירקנאו למשפט ראווה בארץ. הם מאתרים את האיש, שהפך בינתיים לגינקולוג, מחזיקים בו בדירת מסתור ומחכים להוראות מהארץ. בינתיים מתפתחת מערכת יחסים מתישה ודחוסה
הסרט מזגזג בין העבר להווה, שאז מגלים השלושה שהרופא חי באוקראינה ואף מתראיין על עברו לעיתון מקומי. בתגובה הם שולחים את הסוכנת (גילה אלמגור) לסגור את החוב. לפני כשלוש שנים קיבל מאדן הצעה לביים גרסה הוליוודית לסרט הישראלי, מתוך האמונה ששלד העלילה של "החוב" יכול לעניין צופים ברחבי העולם.
"משך אותי להתעסק בנושא השואה, שהיא אירוע ענק שכל האנושות טרם גמרה להתמודד איתו", הוא מספר. "נוסף לזה משכה אותי ההזדמנות לביים מותחן, שזה ז'אנר טהור ומדויק שאני אוהב, ולשלב בו ממד פסיכולוגי". לתסריט המקורי הוא הוסיף נדבך חשוב בדמות בתה של סוכנת המוסד, המפרסמת ספר על אודות סיפור גבורתה של אמה כסוכנת צעירה. התוספת הזו, לטענתו, הופכת את הקושי של האם, רייצ'ל, לכפול: היא רוצה למנוע מהאמת להתגלות גם עבור עצמה וגם עבור בתה, שהספר שכתבה מבוסס על אותו שקר.
לטובת ליהוק דמות הבת הגיע מאדן לישראל, קיים מבחני בד לשחקניות מקומיות רבות ובחר לבסוף ברומי אבולעפיה. לתפקיד הסוכנת המבוגרת ליהק את הלן מירן. "אני מעריך מאוד את הלן כי היא מתאימה בעיניי לשחק אישה מצולקת וחזקה, וכי היא שחקנית חסרת פחד שלא חששה מהאתגרים הפיזיים של התפקיד". הוא מדגיש שלא ניסה להתאים את התסריט לסרט הישראלי. "גם היוצרים הישראלים היו עושים בחירות אחרות בכתיבה ובבימוי, אם לא היו מוגבלים כספית", הוא אומר.
תקציב "החוב" הישראלי היה כמיליון דולר, לעומת 20 מיליון דולר שעמדו לרשות מאדן, וההבדלים ניכרים. סרטו של מאדן נהנה מקצב אנרגטי ומפסקול דרמטי שהופכים את הצפייה בו למהנה, כיאה לסרט אקשן ואף על פי שמדובר בנושא כבד כמו השואה.
בתור בריטי אתה מתחבר לרציונל הישראלי שכשמדובר בנאצים אין מגבלה מוסרית ולגיטימי לחטוף אדם בכוח ממדינה זרה?
"לא, אני לא חושב שזה מובן מאליו שאקט כזה הוא מוסרי. ההבדל בעיניי הוא אם המטרה היא לחטוף את הנאצי כדי להביאו למשפט צדק בישראל, או שהמטרה היא לחסלו. אני בסדר מוסרית עם חטיפה, אבל לא עם חיסול, בדיוק כפי שהיתה לי בעיה עם החיסול האמריקאי של בן לאדן".
אתה יוצא עם סרט שמהלל את הביטחוניזם הישראלי, את המוסד, בימים שבהם דעת הקהל העולמית על ישראל שלילית למדי.
"אני מקווה שהסרט, שיופץ ברחבי העולם, יציף שאלות פוליטיות, דווקא לאור הביקורת על ישראל. האמת שבימים אלה דעת הקהל על ישראל עברה רענון, כשבעולם מגיבים בתדהמה לעסקת שליט וליחס המספרי המטורף- 1,000 עבור 1. זה מראה עד כמה חיי אזרחיה חשובים לישראל. אבל צריך גם לזכור שכל טרוריסט הוא לוחם חופש בשביל הצד השני, ושבשביל רבים לא מדובר בעסקה של 1,000 טרוריסטים עבור חייל, אלא בהסכם שיביא לכך ש-1,001 בחורים יחזרו למשפחותיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם