הזירה הלשונית: לחצות את הקווים האדומים
מאין הגיע הביטוי "קווים אדומים"? מי המציא את התחמנות? מהו הפירוש של אוואטר? ולמה אי אפשר לפרגן בעברית? הזירה הלשונית
"הקו האדום" או "הקווים האדומים" הוא ביטוי חדש יחסית, מקורו אמריקני מאמצע המאה הקודמת, ויש לו כמה שורשים. אחד מהם הוא משחק ההוקי קרח האמריקני, שבו הקו האדום מחלק את המגרש. ואולם, המקור הסביר יותר הוא בתחום התעופה, שבה נוצר הפועל האנגלי to redline, להציב קו אדום, שהוא המהירות המותרת לכלי טיס, שאסור לעבור אותה.
הפועל משמש גם בתחום הבנקאות, כאשר תחימת קווים אדומים היא אמצעי מקובל להגבלת הלוואות ובביטוח. משמעות נוספת היא מחיקה והדרה, באמצעות קו אדום, אך המשמעות הזו מתאימה פחות לשימוש הישראלי.
בכל מקרה, בארצות הברית השימוש לא התפתח לדימוי כללי של תחימת גבולות פוליטיים או מוסריים, והוא קיים בעיקר בשיח הישראלי, וכן מקובל במדינות מרכז אסיה, בעיקר הודו ופקיסטן.
רוב רובן של מילות הסלנג, בעברית ובשפות אחרות, נוצרו בידי מחדשים אלמונים, שאפילו לא היו מודעים לכך שיצרו יצירה חדשה. במקרים בודדים יש למילת סלנג אב שניתן לאיתור. כזה הוא המקרה של אחת המילים המכוננות בתרבות הישראלית: תַחמָן ותִחמון. על מקורה של המילה נוצרו תילי תילים של השערות, כגון שמקורה בתככנות ואולי גם בחרמנות, ולהלן הפתרון והסיפור.
את המילה תִכמון, בכ', הגה שלמה ברק, לשעבר איש חיל האוויר, לפני 53 שנה, בשלהי שנת 1958. בחיל האוויר היה נהוג אז הווי של מתיחות מתוחכמות. ברק החליט שהמתיחות האלה זקוקות לשם. הוא חיבר את הצירוף "תכנון מכמונת", כאשר מכמונת היא המלכודת בה לוכדים את הנמתח, וכך נולדה המילה תִכמון, וממנה תַכמן, תַכמנות ועוד. המילה החדשה זכתה אפילו בטקס השקה חגיגי בבסיס חיל האוויר שבו שירת ברק.
עם הזמן השתלט הכתיב בח', והיום הכתיב המקובל הוא תחמון, תחמן ותחמנות. ברק עקב מאז באדיקות אחרי התפשטות המילה. בשיחה אתו הוא מציין שקצת הצטער לגלות שהיא הפכה למילה בעלת למשמעות שלילית, אף כי לא לכך כיוון המשורר.
האולטראס של הפועל תל אביב הוציאו השבוע שם רע לחוליגניות בכתובות נאצה מבחילות נגד מכבי תל אביב, ולשם כך דרוש כישרון מיוחד. את שמם, מכל מקום, לקחו מתרבות אוהדי הכדורגל האיטלקיים הקיצוניים, שחלקם היו שמחים לראות צלב קרס מתנוסס בראש חוצות במדינת היהודים.
אולטרא היא מילה לטינית שפירושה "ללכת מעבר", והיא מוכרת ממונחים כמו אולטרא-אורתודוכסים שניתן ליהודים חרדים, ולהבדיל "אולטרא-סגול". איטליה היא מולדת המונח, והאולטראס הרשמיים הראשונים הם אוהדי טורינו וסמפדוריה, שכינו עצמם כך במקביל בשנת 1969. המונח התפשט לקבוצות נוספות באיטליה, וכן בגרמניה הולנד ובלגיה. באנגליה יש לא מעט קבוצות אוהדים חוליגנים, בעיקר במזרח לונדון, אבל הם אינם נקראים אולטראס. קבוצות קנאיות של אוהדי כדורגל אפשר למצוא גם בארצות דרום אמריקה, ובראשן הטורצ'ידאס בברזיל והאינצ'אדאס בארגנטינה.
בארצנו מתגאות באולטראס משלהן הפועל ומכבי תל אביב. אוהדי מכבי חיפה עלו לכותרות גם הם בעקבות כתובות נאצה, למרות שלא נקבע שהם אכן עומדים מאחוריהם, אבל להם יש שם מצודד: הקופים הירוקים. למה ירוקים? אנחנו יודעים. למה קופים? לאוהדים הירוקים פתרונים. לאוהדי בית"ר השרופים אין בעיה. הם "לה פמיליה". אם מאפיה, אז בראש חוצות.
פסטיבל אייקון שהתקיים השבוע עסק בתחום הרחב והפופולארי של הפנטזיה והמדע הבדיוני. בין היתר נערכה בו תחרות הצעות לשמות עבריים לדמויות טיפוסיות של עולם הפנטזיה. גולשים מרחבי הארץ הציעו הצעות, והזוכה נקבע על ידי חמישה שופטים. אז מה היה לנו?
אוואטאר (avatar), שהתפרסם בזכות הסרט בתלת ממד של דייוויד קמרון, פירושו במקור התגלמות של אלוהות, היורדת מהעולמות העליונים כדי לפעול בעולם הפיסי. ביישומים המקובלים, כמו גם בסרט, הוא לובש דמות אדם, ומתייחס לעולם הווירטואלי הממוחשב. בין ההצעות שהוצעו: גְלוּמָה, בָּבוּאָר, כְּלִיפָה (כלי+קליפה, בהשפעת הקבלה), צֶלֶם ותַגְלִים. נבחרה המילה צֶלֶם, המתכתבת לגמרי במקרה עם צלם אלוהים שבפרשת השבוע הזה, פרשת בראשית.
מאנה (mana), שפירושה כוח ועוצמה בתרבויות שונות באוקיינוס השקט. המאנה התרחבה ומשמשת בעיקר לתיאור הכוחות המיוחדים של קוסמים ומכשפים. בין המונחים העבריים שהוצעו: כח שפע, מן (בהתייחסות למן היורד מהשמים), מָגוֹן שהוא צורה מהודקת של מג+און, עוזמה ודלקון. נבחרה המילה מָגוֹן.
סְפְּיריט (spirit), רוח או רוח רפאים. בעניין זה התגלעה מחלוקת בין השופטים האם יש צורך במונח עברי מיוחד. הוצעו בין היתר נֶשֶם, אַלגוף, ערפילאי, שְקַפקָף וכן פְשַטגוּף. נבחרה המילה נֶשֶם.
ליץ' (litch), יצור רב עוצמה ומרושע הנוצר כתוצאה ממותו של קוסם רב עוצמה, או גיבור גדול. וולדרמורט מ"הארי פוטר" הוא סוג של ליץ'. בין השמות שהוצעו: מינַן (בעקבות בר-מינן), עַלְמִינָן (בהתייחסות ל'עלמין' ובית עלמין), קְצוּצְבָּשָׂר, רַבְפֶּגֶר, עֲלוּקוֹן ומֵתְלֵך (קיצור של מת מהלך). נבחרה המילה עלמינן.
פְּסִי (psi) מתאר כוח על טבעי, הנובע לרוב מיכולת נפשית או שכלית של המשתמש, כגון טלפתיה וטלקינזיס. בין המונחים שהוצעו: נָהוֹר, חֶשֶׁף, עַלחוּש, רַבחוש, חוּשִישִי ואפילו חוּשִירַבָּק, או בעקבות גששית: חוּשְחָש. נבחרה המילה נָהוֹר.
בראיון שנערך לא מזמן עם פרופסור דני שכטמן, ושודר בשידור חוזר לכבוד זכייתו בפרס נובל, שואל דב אלבוים את שכטמן האם בין המדענים לא נהוג לפרגן איש לרעהו. שכטמן מגיב בחידוד לשוני: "למה אומרים לפרגן ביידיש? כי אין לכך מילה בעברית, למה? כי לא צריך, לא מפרגנים. ולמה אין מילה ל'שמחה לאיד' באנגלית? כי לא צריך, אין שם דבר כזה".
לגבי הפרגון, אכן המילה חסרה, וכבר אפרים קישון קבע שהדיבר האחד-עשר של הישראלים הוא "לא תפרגן". היה ניסיון לרענן לשם כך את הפועל התלמודי רת"ה, ריתוי במשמעות פרגון, ולרַתות – לפרגן, והוא היה בשימוש לא זניח גם בספרות התחייה ואצל סופרי ומשוררי התקופה החדשה כמו שלונסקי וקבק, אבל ביידיש זה נשמע יותר טוב, למרות שגם היידיש, יש להודות על האמת, אינה שפה מפרגנת במיוחד, וגםן המחמאות שלה טבולות בעקיצה.
מהיכן הגיעה השמחה לאיד? מקורה במקרא, בספר משלי: "שמח לאיד לא יינקה". הביטוי המקביל באנגלית הוא malicious glee, כך שגם האנגלים יודעים מה זאת שמחה לאיד. עם זאת יש צדק מסוים בטענת שכטמן. דווקא לעניין זה ייבאו האנגלים כמות שהיא את המילה הגרמנית Schadenfreude, שמחה לאיד.
הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם