הזירה הלשונית: מכפרים על העוונות בשלל שפות
מהו המקור של המילה כפרה? איך אומרים אותה בשפות אחרות? מה מצב העברית באירופה? והאם חיילת שנהרגה היא חללית או חללה? הזירה הלשונית
בעברית וגם בערבית לכפר פירושו לכסות, ומכאן גם הכפורת המכסה על ארון הקודש. בארמית ובאכדית פירוש הפועל הוא לנקות. כלומר, ביום הכיפורים מנקים את העוונות, ובלשון המשנה ממרקים אותם, ומכסים על חטאי העבר. ובכל אלה כפר הוא גם ניקוי וכיסוי, וגם שם נרדף לסליחה ולמחילה, כמו בתפילת "על חטא שחטאנו": "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". המילה כַפָּרָה מופיעה במשנה ובתלמוד.
בכינוס "ברית עברית עולמית" שנערך בספטמבר בפוזנן ובטורון שבפולין סיפרה החוקרת היהודייה מפירנצה אידה זטלי על גילוי חשוב. מסתבר שבשפה האֶבְּלָאִית מופיע הפועל לכפר, במסגרת פולחן של טיהור וניקוי החטאים.
האבלאית היא שפה שמית שקדמה לעברית ולאוגריתית ודוברה בסוריה לפני 4500 שנה. היא התגלתה לפני כארבעים שנה באוצר של אלפי חרסים בארמון
באנגלית צפונה הפתעה קטנה. המילה המקבילה לכפרה במילון וגם בתרגומי התנ"ך היא atonement. מהיכן התגלגלה המילה הזו? על פי מילון ובסטר היא נוצרה במאה ה-16 מצירוף כמה מילים: at-one-ment, כלומר, להיות אחד. רעיון הכפרה באנגלית הוא אם כן רעיון של הרמוניה, של חיבור של האדם עם עצמו, ועם אלוהיו.
ואיך אומרים זאת ביידיש? כפ"ר הוא אחד השורשים שאומצו על ידי היידיש ולא תורגמו, בין היתר עקב מעמדו בתחום הקדושה. תרגום יהואש, שהוא תרגום התנ"ך ליידיש, מתרגם את הפסוק "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל): "כדי מכפר צו זיין אויף אייערע נשמות". מכאן קצרה הדרך לגלגולי הכפרה ל"אויף כפוירס", שיהיה לכפרות, הנאמר על משהו שאיש אינו זקוק לו, בעקבות תרנגול הכפרות המסכן, שגדולי הרבנים עדיין לא הצליחו להצילו משחיטה.
אותה מילה נשמרה גם בלדינו ובשפות יהודיות בצפון אפריקה, ומכאן נולדה "כפרה", במלעיל, ככינוי חיבה. איך זה קרה? המשפט "נמשי כפרה עליך", אלך כפרה אליך, אכפר על עוונותיך, הנאמר לילד, קוצר ונותרה מילת החיבה בלבד.
הזכרתי את הכינוס בפולין, שעבר בדממה מסוימת בתקשורת בארץ אף כי יש לו משמעות היסטורית לא מבוטלת. "ברית עברית עולמית" הוקמה לפני שמונים שנה על ידי קבוצת אישים דגולים וביניהם ביאליק, ונועדה לעשות להפצת העברית שפרחה בארץ ישראל גם בעולם היהודי. לארגון היו הישגים רבים, אבל דווקא לאחר קום המדינה החלה הפעילות להצטמצם, וכללית מצב העברית בעולם עגום למדי. בספטמבר התכנסו כמה עשרות חוקרים ואנשי לשון וספרות מישראל ומאירופה לציון האירוע, שאותו יזם והוביל יחיאל לקט מההסתדרות הציונית.
פרט להרצאות ולטקסים הרבים היו כמה עניינים מעוררי מחשבה. הרגע המצמרר בא דווקא בערב בראשון, כאשר הוזמַנו לטקס פתיחה וקונצרט בבית הכנסת הגדול של פוזנן. מבחוץ זהו מבנה מרשים, בית כנסת רחב ידיים עם גגות מחודדים. בתוכו מתגלית הזוועה: הנאצים הפכו אותו לבריכת שחייה, הפולנים השאירו אותו ככזה, והטקס נערך בין מלתחות ומקלחות.
בטורון פגשנו את האב מקסימין טאנדק, כומר בעל חזות היפית העומד בראש המכון לפילולוגיה עברית של אוניברסיטת טורון. מקסים. בטורון גם נחנך שלט זיכרון לזכרו של צבי קלישר בבית שבו גר ברחוב בראשי של טורון, שהוא היום מדרחוב. קלישר היה ממבשרי הציונות, אבל די נדחק מן הזיכרון הקולקטיבי.
והמסקנה? יש עברית באירופה, אבל היא קטנה וחלשה. ויש עברית במעמד חזק יותר בארצות הברית, ואפילו ארגון מקביל לברית העולמית, naph, ובהחלט הגיע הזמן לאחד את שניהם.
אני בהחלט בעד המאבק של יורם קניוק שביסודו המלחמה האבודה להפרדת הדת מהמדינה, אם כי ממש לא אכפת לי מה כותבים עלי בתעודה זו או אחרת. יש לי בעיה עם הביטוי "חסר דת". נגזר ממנו שלהיות "בעל דת" היא ברירת המחדל, או המצב הטבעי, אבל יש כאלה שחסרים אותה.
במוזיאון רמלה פתחו תערוכה יפהפייה של גלויות ברכה לשנה החדשה (ובקיצור, שנות טובות) מתקופות שונות. אוצר התערוכה הוא יגאל סתרי. בימים אינטרנטיים אלה, כשאנו מופגזים במיילים של ברכה מכל הכיוונים, כולל מדמויות שלא פגשנו בימינו, הגלויה של פעם מזכירה לנו את יופיין של הטכנולוגיות העתיקות ששימשו את הדפוס והדיוור.
בהיבט הלשוני, יש להודות, לא השתנה הרבה. כשמגיעים לשנה החדשה נעות הגלויות במתחם הצר שבין "שנה טובה ומאושרת" ל"לשנה הבאה תיכתבו". בגלויות של פעם הרבו להשתמש בפסוקים על בסיס המקורות כמו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ובסיסמאות על גאולת הארץ וציונות כמו "שנת פריחה ושגשוג בארץ הצבי", או "דור חדש יבוא לארץ אשר לא ידע על גלות". גלויות לא מעטות כתובות יידיש, ודווקא הן אישיות ומפורטות יותר.
פה ושם יש יצירתיות וגם אמירה אישית יותר. בגלויה משנת 1898 נאמר: "שנה טובה ומבורכת/ למנהלי עדתינו/ בדרך החלו ללכת/ על מי מנוחות ינהלנו". על החתום: "יצחק שוודראן ובנו אברהם, בשם ציונים רבים".
לאחרונה יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר חשוב, מרגש ומדכדך, "ספר הציטטות של חנוך לוין". אוהביו ירוו נחת מהגמישות הלשונית המופלאה שלו. המסתייגים ממנו יקבלו מנה מרוכזת של צער עולם פולני.
כמה דוגמיות:
על האהבה: אהה, אין בעולם אהבה! וכל ההבדלים הם בין שנאה לוהטת לשנאה כבויה!
על האושר: אני חושב שאנחנו שקועים עמוק עמוק בתוך האושר.
על הבדידות: ערב שבת. ובמקום להיות יתומה אני רווקה.
על התקווה: למה מוכרחות כל התקוות שבעולם לעבור דרכי?!
על הנישואין: מה יעזור לי פסיכולוג? גם הוא רוצה לברוח מאשתו.
על הזקנה: אח, ייאוש! מתי נצא לגימלאות מהתשוקות! הכי טוב להיות זקנה אנגלייה עם חתול.
על המוות: אתה נחלש, ובמין הגות פנימית, אתה מקשיב, עדין ומנומס, כמו נזירה עיוורת, למותך.
על השפה: אלוהים, כל כך הרבה דיבורים על כל כך קצת חיים!
קוראת שואלת: בעלי נכח בשיחה בה רצה המרצה לומר על חיילת שהיא הראשונה שנהרגה באותה שנה, אך הוא לא ידע כיצד יש לומר "חלל" בנקבה. האם היא חללית? חללה?
שאלה קשה מכל בחינה. שתי האפשרויות שהוצגו אולי נכונות דקדוקית, אך הן תפוסות בעניינים שונים. חללית היא כלי תעופה, וחללה היא אשה טמאה האסורה לכהן, הנקבה של החלל הטמא מן המקרא. הדרך הנכונה והלגיטימית היא לראות בצירוף "חלל צה"ל" מונח כללי החל על שני המינים, ולומר גם על החיילת שהיא חלל צה"ל.
אורלי מהר חברון שואלת: הפירוש המקראי למילה נשף הוא ערב, לילה, הזמן שלפני זריחת השמש. הפירוש הנפוץ היום הוא מסיבה, חגיגה הנערכת בערב או בלילה. מתי חלה הרחבת משמעות זאת ונעלמה המשמעות המקורית?
המעבר מנשף במשמעות לילה או חשיכה וכן ראשית הבוקר, לפני זריחת השמש, למשמעות מסיבה מתרחש בספרות ההשכלה המאוחרת, אבל הוא מסתמך על הצירוף מישעיהו 'נשף חשק', שבו משתמשים לא מעט גם יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא. שם הכוונה לליל אהבים. אצל י"ל פרץ מדובר כבר במסיבה, בקטע הקרוי "עבדים היינו": "אילי הכסף (שמם וזכרם) התעוררו ויערכו נשף-חשק, למלאות חסרונה של איזו קופה של צדקה". מעבר המשמעות הזה קרוי מטונימיה: כיוון שמסיבות מתרחשות בלילה, הן נקראות על שם הלילה.
עודד מתל אביב שואל: האם יש קשר בין המילה "אלומת אור" ל- illuminated (נאור או מואר)?
לא נראה שיש קשר. אלומה היא מילה מקראית. הדמיון של האלומה לצורת החרוט יצר את הצירופים "אלומת אש" (באנגלית: cone of fire), ואלומת אור, המזכירה אף היא צורתו של חרוט.
הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם