מצאתי נער נמלט. מה לעשות? על הסרט "חוף מבטחים"
הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי לקח חופשה מסרטיו הדיכאוניים וביים אגדה מקסימה על אחווה אנושית
הסיפור יכול להתרחש בימינו בכל עיר נמל. פה זה קורה בלה האבר, נמל השוכן בנורמנדי שבצפון צרפת. בתוך מכולה הנפרקת על ידי סוורי הנמל נמצא מטען אנושי - קבוצה של אפריקאים המנסים להבריח גבולות, לשנות באחת את גורלם שקולל מראש. המשטרה המקומית לוכדת את הפליטים, אך הנער אידריסה (בלונדין מיגואל) מצליח לחמוק מהמצוד ונאסף אל ביתו של מצחצח נעליים ושמו מרסל מרקס (אנדרה וילמס).
ארלטי (קאטי אוטינן), אשתו של מצחצח הנעליים, אושפזה יום קודם לכן בבית חולים בשל מחלה סופנית, ומרסל מחויב כעת לדאוג לה וגם לנער. וכמובן גם לכלבה נעימת ההליכות הקרויה לייקה, על שמה של הכלבה הרוסית חלוצת הטיסות לחלל.
שתי משימות הצלה ניצבות בפני המלאכים או הפיות שמרחפים-מרפרפים מעל סיפור המעשה - לחלץ את הנער מפני השוטרים המנסים לצוד אותו, ולהציל את האישה מפני מלאך המוות, שכבר התיישב על מיטתה/ מיתתה.
קאוריסמקי, בסדרה מעודנת של מחוות קולנועיות, משכיל לארגן את הסרט בהיגיון פנימי משלו, ולהכשיר עבור מלאכי החסד מסלול נחיתה נוח כדי שיגיעו במועד המתאים לבצע את שני הנסים המבוקשים. חנו הרב של "חוף מבטחים" נובע ישירות מהצלחה זו, שמשלבת צילום מעורר השראה בצוותא עם משחק בעל סגנון מוקפד ומנוכר, העומד בסתירה גמורה למלודרמטיות של שני סיפורי ההצלה.
קאוריסמקי, יליד 1957, עושה סרטים מאז 1981. עד כה יצר 18 סרטים ארוכים (וכן תשעה קצרים), התוחלת שבקיום האנושי. כאלה היו "הנערה מבית החרושת לגפרורים", "אריאל" ו"עננים חולפים", שהוקרנו בארץ, וכזה היה גם "חיי בוהמה" (1991), שהתבסס על המלודרמה שהניבה בעבר את האופרה "לה בוהם" ואת המיוזיקל "רנט".
קאוריסמקי חש קרבה רבה ללוזר, לפליט, למובטל ולבודד, ובמרבית סרטיו הוא פיתח את הגישה האמפתית אל השיכור, המסומם והמתאבד. דומה שכיוון היצירה ההפוך ממש - טוויית סיפורי אגדה - שהוא החיל על "איש ללא עבר" וכעת על "חוף מבטחים" אינו אלא המשך טבעי לסרטי הדיכאון המקובלים שלו, שאליהם מצטרפת אותה תפנית מפתיעה ההופכת את הסיפור על פיו. כמו בכל נס נוצרי הגון.
קאוריסמקי עקר כבר לפני 20 שנה מפינלנד למגורים בפורטוגל
זוהי שכונה שהזמן בה עצר מלכת. האנשים שומעים עדיין תקליטים עשויים ויניל המסתובבים על צלחת פטיפון, מדברים ביניהם בטלפון חוגה, וגם מקפידים לטפח קשרי שכנות. בקיצור, מקום נכון לשכן בו נער שחור הנמלט מפני החוק ולאלתר עבורו פתרונות שיבטיחו לו עתיד טוב יותר. מצחצח הנעליים (לבן העור!) מצליח לגייס את בעל חנות המכולת ואת בעלת המאפייה המקומית, ויחד עם לקוחות הבר השכונתי והבוסית שלו, כולם בני המעמד העמל, משכילים להבריח את הנער אל סירת דיג שתוביל אותו, בסיוע הדייגים טובי הלב, אל העבר האחר של תעלת למאנש, אל אנגליה, שבה ממתינה אמו של הנער שכבר נמלטה קודם לכן מאפריקה.
בלי היסוס ובלי בושה - בחסות הבגט הטרי וצלילי האקורדיאון - קאוריסמקי מקים לחיים מחודשים את האחווה העממית הנושנה, שאפיינה לפני עשרות שנים את סרטיהם של יוצרים צרפתים קלאסיים כמו מרסל קארנה, מרסל פאניול, ז'אן רנואר וז'אק בקר. בעזרת ארסנל אנושי מחמם לב - ערבות הדדית בין בני אדם, ביטול ערכו של הכסף, עקיפת החוק היבש שתמיד תמיד פוגע באדם הקטן - ופתרון עלילתי מלא חן, המזכיר את "נס במילאנו" של ויטוריו דה סיקה, מביא קאוריסמקי לידי גמר אופטימי את הסיפור על אודות הנער אידריסה, שעצם נוכחותו הפיזית בלה האבר שחררה מתושביה את מעיינות טוב הלב.
לצד הסיפור על הפליט הקטן מתעכב קאוריסמקי על המעשה באשת מצחצח הנעליים שכבר הציצה אל תוך בור קברה, אך מלאכי חסד ידעו לחולל עבורה אותו סוג של נס פלאי שאגדות חג המולד מרבות להתמקד סביבו. רופא סימפטי בשם דוקטור בקר (מחווה ישירה לבמאי ז'אק בקר, האהוב על היוצר מפינלנד), שאינו אלא תצורה בשר ודם של המלאך גבריאל, דואג לפרטים הטכניים של הנס הזה.
שני המאפיינים הבולטים בסרטי קאוריסמקי שבים פה ומרימים ראש גאה. האחד מתבטא בטכניקת המשחק של המשתתפים בחיזיון המצולם. האחר מאופיין באסתטיקה של הצילום עצמו. טימו סאלמינן, צלמו הקבוע של קאוריסמקי, דואג גם הפעם לשמור על הרצף האסתטי הייחודי, תוך שהוא מציף את הבד בפרצי כחול ואדום שתלטניים.
השחקנים בסרטיו של הפיני כמעט אינם משחקים במובן המקובל של המונח. הם בבחינת דוגמנים, מציגים את הדמויות באופן קפוא, הצהרתי, מלאכותי ומנוכר. הבולטת בהם היא קאטי אוטינן הפינית, המופיעה כבר עשרות שנים בסרטיו של קאוריסמקי. כאן היא מגלמת את ארלטי (עוד מחווה, הפעם לכוכבת סרטי שנות הארבעים בצרפת) הגוססת.
גם אנדרה וילמס, כאן בתפקיד מרסל, משתייך ללהקת הקבועים של קאוריסמקי, וזו הפעם הרביעית שהוא משולב בסרטיו. לפני 20 שנה הופיע השחקן ב"חיי בוהמה", שם גילם דמות בעלת שם זהה שהסרט הנוכחי שב ומאזכר את עברה. הליצן המופלא פייר אטקס עושה פה את הרופא, ואילו ז' אן-פייר לאו, חביבו מנוער של פרנסואה טריפו המנוח, מגלם כאן את האיש הרע, זה שמלשין למשטרה על נוכחותו של הנער בעיר. הוא מרושע עד כדי כך שהוא היחיד בסרט שמשתמש בטלפון סלולרי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם