ילדה של אף אחד: על הסרט העצמאי "10% ילדה שלי"
שני שחקנים, אחת בת 8, ובמאי שלמד מנהל עסקים. סיפורו של הסרט העצמאי "10% ילדה שלי" הוא סיפורו האמיתי של הקולנוע הישראלי
דבר אחד כן השתנה לאורך החודשים שעברו מאז פסח: יהלי פרידמן, בת 8, הילדה החמודה שמשחקת לצדו של פרסי בתפקיד ראשי. "נפל לי האסימון כשהגענו לסט באוגוסט וגילינו שהמכנסיים הקצרים שיהלי לבשה בצילומים בפסח כבר לא עולים עליה, והיינו צריכים לגזור והרחיב אותם כדי שיתאימו", מספר בר-און.
אחד מאותם ימים לוהטים צילמו בר-און והצוות סצנה שבה פרידמן ופרסי צועדים ברחוב ומנהלים שיחה. פרסי מגלם בסרט את ניקו - החבר של אמה של פרידמן, שמנסה להתחבב על הילדה (שמה בסרט פראני). בין טייק לטייק, כשהצלם, התאורן ואיש הסאונד עבדו על התיאום ביניהם במסגרת השוט המסובך מצאו את עצמם פרידמן ופרסי מתייבשים דקות ארוכות בהמתנה.
לרוב במקרים כאלה ממהרים עוזרי ההפקה לפטם את השחקנים במים קרים ובמאפים, אבל כשאחת השחקניות היא ילדה תזזיתית בת 8, בורקס זה ממש לא מספיק. כדי שפרידמן לא תאבד ריכוז מצא את עצמו פרסי משחק איתה בין הטייקים, מנסה ללכוד את תשומת לבה - פעולות דומות לאלה שניקו עושה בסרט כדי להתחבב על פראני.
השניים נקראו לתדרוך אצל בר-און: "אז יהלי, אנחנו עושים את זה שוב, ותזכרי שהוא ממש לא מרשים אותך. הוא קצת נודניק אפילו, אוקיי?". פרידמן הגיבה בהנהון וחזרה למקומה. מצליח לבר-און עם ילדות בנות 8. עכשיו רק נשאר לו לגייס את שארית התקציב הדרוש לצילומים כדי לסיים אותם לפני שפרידמן מוסיפה עוד כמה סנטימטרים לקומתה.
הדמיון שבין העבודה של בר-און (36) עם פרידמן ובין היחסים של פראני וניקו לא מקרי לגמרי. כגבר שמצוי במערכת יחסים עם אישה שיש לה ילדה, בר-און מכיר את המצב הרגיש הזה מגוף ראשון.
"שמתי לב שלמרות שיש הרבה סרטים על משפחתיות, וספציפית על גירושין, אין כמעט סרטים שמתמקדים ביחסים בין בן הזוג החדש לילד או לילדה שאינם שלו", הוא מסביר. "אז בחרתי להתמקד בתסריט בקשר הזה ולהזיז את כל שאר הדמויות הצדה, ממש מחוץ לפריים. זו היתה בחירה אמנותית, אבל היא נבעה גם משיקולי הפקה. ידעתי שאם אני הולך על מסלול של פיצ'ר עצמאי יעזור לי מאוד אם יהיו בסרט רק שתי דמויות".
יותר ויותר סרטים עלילתיים מופקים בישראל באופן עצמאי בשנים האחרונות. הכוונה היא לסרטים שתקציבם נמוך יותר מהסרטים העלילתיים הקונבנציונליים, שתקציבם הממוצע עומד על כמיליון דולר. יוצרי הסרטים האלה בוחרים שלא להמתין חודשים ארוכים עד שאחת מקרנות הקולנוע או זכיניות הטלוויזיה ימצאו לנכון להשקיע בפרויקט שלהם, ומעדיפים לצאת לדרך באופן עצמאי ולגייס תקציב תוך כדי תנועה.
את אופנת הסרטים העצמאיים החל ב-2006 "ימים קפואים", והיא כללה, בין השאר, את "חתולים על סירת פדלים" של נדב הולנדר ויובל מנדלסון, "ג'ו ובל" של רוני קידר, "2 בלילה" של רועי ורנר ו"פלנטה אחרת" של עידן זעירא. אבל למעשה זהו קאמבק. בשנות השישים והשבעים, ימים שבהם המימון הציבורי לסרטים ניתן רק לאחר הקרנתם ובכפוף לכמות הצופים שרכשו כרטיסים (מה שנתן עדיפות לסרטי בורקס מושכי קהל), היו מי שהפיקו סרטים באופן עצמאי לגמרי, ללא שקל אחד מהקופה הציבורית.
סרטים כמו "השמלה" של ג'אד נאמן מומנו אך ורק מכיסם הפרטי של הבמאים והמפיקים. בשנות השבעים פנו נאמן, אורי זוהר, אברהם הפנר ויצחק צפל ישורון לשר התרבות דאז, יגאל אלון, בדרישה שיתמוך גם בסרטי האיכות שהם מפיקים. מענק מסוג זה ניתן במשך שנתיים בלבד, וחודש כשהוקמה קרן הקולנוע ב-1979. ואולם, רק לפני כשלוש שנים פתחה הקרן אפיק מימון של ממש לסרטים עצמאיים ("מסלול הגרילה"), שבמסגרתו היא מעניקה עד 220 אלף שקל לסרטים עצמאיים שנמצאים כבר בשלב ההפקה - להבדיל מהמסלולים הרגילים שבהם ניתן המימון על בסיס תסריט בלבד.
התקציב הנמוך הביא לא פעם לסרטים בז'אנרים שלא היו שכיחים בארץ עד כה, כמו פילם נואר ("ימים קפואים") או טראש ("חתולים"). הצורך להסתפק בתקציב מועט משתלב עם הנטייה של אותם ז'אנרים לחספוס ויזואלי. סרטו של בר-און, לעומת זאת, הוא דרמה קומית ריאליסטית, ובהתאם לכך גם הוויזואליה אינה תזזיתית וגרעינית אלא "נקייה וטובה", כדבריו . "המטרה שלי היא שהסרט יהיה רגיל ומסחרי לכל דבר, למרות שנעשה באופן עצמאי".
גם בכל הנוגע לאופן השגת התקציב עבד בר-און בצורה שונה משאר הסרטים העצמאיים. בתור בעל תואר ראשון במנהל עסקים וספרות כללית (ותואר שני מהחוג לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב), הוא לא חושש ממספרים ומחישובים, ולפיכך בנה בעצמו תוכנית כלכלית להשגת המימון הדרוש לסרטו. הקילומטרז' שצבר בתעשייה עד כה התמקד בתחום הדוקומנטרי, בצילומי חוץ עבור ערוץ 10 ורשת ובבימוי פרסומות וסרטונים מסחריים.
"בסופו של דבר", הוא אומר, "התקציב שנגייס יהיה בערך חצי עד שני שלישים מהתקציב הממוצע של פיצ'ר ישראלי - כלומר 700-500 אלף דולר. נכון להיום יש לנו בערך 300 אלף שקל. הסיבות שהתקציב שלי גבוה יותר מרוב הסרטים העצמאיים הן שאני לא מתפשר על ציוד ועובד עם כל מה שצריך כדי שהסרט ייראה טוב. כמו בשאר הסרטים העצמאיים, גם אצלי רוב אנשי הצוות עובדים בחינם או עבור שכר סמלי, אבל ההבדל הוא שאני הבטחתי להם שכר בסוף התהליך".
הבחירה במסלול הפקה עצמאי נכפתה עליו לאחר שהקרנות דחו את התסריט בסיבוב הראשון. ביולי 2010 הוא החליט להגיש את הסרט שוב, הפעם למסלול הגרילה של קרן הקולנוע. באפריל 2011, כשהתשובה בוששה לבוא, החליט לצאת לצילומים בלי שום מימון ציבורי. הוא גייס 80 אלף שקל, שהגיעו מכיסו הפרטי, מכיסם של המפיקה עדן צולי והצלם קובי צאיג, מכיסם של כמה משקיעים פרטיים שליקט ומכיסה של חברת ציוד הקולנוע "אוטופיה", שהסכימה לספק להפקה ציוד תמורת תשלום עתידי. האוכל על הסט מגיע באדיבותו של ואליד אבולעפיה היפואי, שהסכים להאכיל את אנשי הצוות.
בר-און ואנשיו יצאו לשבעה ימי צילום בפסח, מהם ערכו טריילר שנועד לגייס מימון נוסף. "אנחנו מחפשים משקיעים לפני שהילדה גדלה...", היה הפאנץ' ליין של הטריילר. רק ביולי האחרון קיבל בראון תשובה חיובית מקרן הקולנוע, שהחליטה לתת לו כ-200 אלף שקל במסגרת מסלול הגרילה. בעקבות זאת נקבעו שבועיים נוספים של צילומים באוגוסט. "כשנצפה בראף קאט של הסרט", מסביר כתרי שחורי, מנכ"ל קרן הקולנוע, "נחליט אם יש שם פוטנציאל לסרט מלא שעשוי להצליח. אם נמצא שכן, ייתכן שנגדיל את התמיכה שלנו".
לאחר קבלת התשובה החיובית מהקרן פנו בראון ומפיקיו לגופי השידור, הנוהגים להיכנס כגורם מממן רק אחרי שאחת הקרנות עשתה כך. נוסף על כך בר-און עומד בקשר עם איזבל פאובר מחברת אינישיאייטיב פילמז הצרפתית, שמשמשת נציגת הסרט בצרפת ומנסה לגייס עבורו משקיעים נוספים. בתהליך גיוס הכספים, שנמשך גם בימים אלה, הקפיד בר-און לחפש משקיעים שישקיעו לא פחות מ-20 אלף שקל. גם ההתעקשות הזאת חריגה בנוף הסרטים העצמאיים, שם נוהגים להסתפק אפילו בהשקעה זעירה בלבד של כמה עשרות שקלים עבור כרטיס להקרנה עתידית של הסרט.
"לגייס שקל פה ושקל שם זה לא הסגנון שלי", הוא מסביר. "זה מזכיר לי קצת קיבוץ נדבות. אני רואה בסרט הזה גם יצירת אמנות וגם השקעה, וזה מתאים לאנשים שיש להם גם כסף וגם זיקה לתרבות. הצגתי את העניין למשקיעים ואמרתי להם שהשאיפה היא שהם יקבלו את ההשקעה בחזרה, ובתקווה אף יותר, אם יהיו רווחים".
בחול המועד סוכות הושלמו צילומי הסרט. לבר-און עדיין חסר חלק ניכר מהתקציב, אך הוא לא אומר נואש. "אני אדם מחושב", הוא אומר, "אני יודע מה אני עושה. אני אומר לך: בסופו של דבר הסרט הזה ייצא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם